דוגמא קטנה מהחיים...

[chen24]

דוגמא קטנה מהחיים...

אני צריכה בגדים,לא?
החלטתי ללכת עם אמא לקניות בקניון. זו אמורה להיות חוויה כייפית לכל בחורה לא?
אז מתחילים להסתובב ויש לי כאב חד עוד מהבוקר, כאב מציק שמשפיע על הרגל וההליכה שלי.
אז אני מנסה להתעלם ולהסתובב בחנויות. למדוד בגדים ולקלל בשקט תוך כדי מכאב.
כל חנות שעוברים ולא מוצאים משהו רק מגביר את התסכול שלי. עד שנופלים על חנות אחת וזה מצליח.
יש קנייה יפה ו... יש המון סבל. במקום להנות מהזמן עם אמא אני כל הזמן מקללת מתחת לאף תוך כדי שאני משתדלת לשים חזות שהכל בסדר.
דוגמא לפעילות פשוטה, יום יומית, שהכאב פשוט הורג לי אותה, מוציא את ההנאה ואת הסבלנות.

 

[עוד יבואו ימים]

כל כך מבינה

בדיוק אמרתי בשבוע שעבר לחברה שלי, שאני כבר לא נהנית ללכת לקניות. לא של בגדים, וגם לא של דברים אחרים. בכלל, כל דבר שהוא "ארוך" (יותר מ-5 דקות) אני ממש לא יכולה להרגיש נוח לעשות אותו.

אבל.. לפחות יש לך בגדים חדשים, נכון?

אז תתחדשי ו.. כל הכבוד!

 

[Maths]

+2 לשתיכן

גם אצלי המצב דומה אך לא באותה החומרה (אני מרגיש כך לפחות)
אני סובל מכאב צוואר-כתפיים צד שמאל של הגוף בעיקר, ולעתים גם כאבי גב וכאבי ראש
וזה כמובן כרוני, משך כמה שנים
לעתים יש השתנות בעוצמות ובחומרה וכך גם השפעה על התפקוד ושינויים בתסמינים וכו'.
הכאב הוא בהחלט מעצבן. אין לי מושג אם כאבי הוא עצבי אך הוא בהחלט כרוני בהגדרה הרפואית הקלאסית וכמו כן גם בהגדרה שלי.
חצי נחמה לדעת ובדרך-> להפנים , שלא רק אני סובל ממצב כזה, ושלא רק אני "לא נהנה מקניות של למעלה מ..." טה טה טה..
בכל מקרה, רפואה שלמה,
לומדים לחיות עם זה בשני פנים:
1. פסיכולוגית קוגניטיבית
2. התנהגותית ואורח חיים- פיזיותראפיה, רפואה משלימה למי שמאמין או רוצה לנסות, ספורט כמובן (אירובי או אנאירובי, מומלץ כמובן אירובי), כדורים, זריקות, תנוחות נכונות, הרגלי שינה עבודה אכילה לימודים וכו' , מתיחות ועוד..

בהצלחה לכולנו

 

[עוד יבואו ימים]

רגע..

היי,

ברוך הבא גם לכאן, ו.. בקשה קטנה:
אתה כותב כאן ש"מומלץ" ו"כדורים זריקות וכו'". אנחנו לא "ממליצים" כאן, ובוודאי לא בהמלצה גורפת. יש מי שספורט אירובי לא רק אינו מומלץ לו אלא אפילו אסור ומזיק.
אנחנו משתדלים לא להיות פורום "רפואי" ולתת המלצות שרק רופאים מורשים לתת.
אבל .. אני מבינה את מה שאתה אומר ואתה צודק.
צריך לחיות עם הכאב גם מבחינת ההשלמה הקוגניטיבית איתו וגם לנסות לתת לו תמיכה תרופתית במקרה הצורך ושל ספורט- במקרה האפשר.

בן כמה אתה? וממה התחיל הכאב שלך?

 

[chen24]

תודה..

כן, נחמד לדעת שלא רק אתה סובל.
מה שכן, עם השנים אתה תבין שרשימת מכולת של המלצות לא עוזרת.
כל בן אדם שונה מהשני. אני לדוגמא נמצאת במצב שכלום לא ממש עוזר... כן,כלום. אחרי שניסיתי המון במשך 14 שנה.
אז יש מצבים שעדיף פשוט להקשיב ולא לתת עצות שרק יכולות לתסכל את הצד השני.
מקווה שאצליך זה לא יגיע למצב דומה לשלי. רק בריאות.

 

[chen24]

תודה!!

להגיד לך שטוב שמתחתי את הגבול? לא.
זה בדיוק מה שאנשים לא מבינים. לחיות עם כאב כרוני פוגע בכל פעולה הכי פשוטה שיש... ואז ההנאה פשוט נעלמת.
אז אני במגמת השרדות תמידית. משתדלת להנות מהדברים הקטנים דווקא ולא מה שמוציא ממני המון כוחות.

 

[עוד יבואו ימים]

נכון.

ואינ יכולה ומר יותר מזה
אני מכירה את עצמי, ויודעת שאני מוצאת את עצמי מותחת את הגבול לא פעם ולא פעמיים.
בדיעבד, אני תמיד מצטערת על זה, כי הכאב של אחרי הוא יותר נורא מהכאב של "בזמן" מתיחת הגבול, וגם ההתאוששות שלי נעשית איטית יותר וקשה יותר מפעם לפעם. אבל מצד שני, אני שמחה שאני לא מרשה לעצמי לוותר לעצמי כל הזמן, ומתעקשת בכל זאת כשאני קצת מרגישה שאני רוצה או יכולה - לעשות את הדברים שאני רוצה, כי רק ככה אני שומרת על השפיות הנפשית שלי. וזה לא פחות חשוב לי.

וכן, ההנאה בהחלט נעלמת מהרבה דברים. אבל.. לפעמים אני נהנית בדיעבד, כשאני יודעת שלפחות עשיתי את זה , את מה שרציתי, אפילו אם לא במלוא ההנאה.
החורף הזה, למשל, ממש לא היה לי כוח או סבלנות ללכת למדוד בגדים, וגיליתי שאחרי 9 השנים האחרונות ,שבהן הייתי בעיקר בבתי חולים בחורפים ובכלל, אין לי בגדים חמים. כל הארון שלי מלא בטרנינגים ובכל מיני בגדים של חדרי פיסיותרפיה , אבל לא של בני אדם.
ו.. הייתי צריכה ללכת לקנות. אבל לא היה לי כוח, ולא חשק, והכול כאב לי , ולא הצלחתי לשכנע את עצמי. ו.. הנה בא החורף המטורף עכשיו, ו.. אין לי בגדים חמים. אז.. אני יודעת שאילו הייתי מכריחה את עצמי, כמו שאני מכריחה את עצמי בהרבה דבירם אחרים, הייתי לפחות עכשיו מרוצה מעצמי על זה שהכרחתי והתאמצתי.
עכשיו.. זה יהיה הדבר הבא לעשות , אחרי הסערה הנוכחית.

 

[Sigal H]

מוכר...

אולי בגלל זה הקניות היחידות שאני אוהבת זה ספרים?
יושבת על שרול ומדפדפת, ואם אני רוצה משהו גבוה מדי או נמוך מדי, תמיד יש מישהו נחמד שמוכן לעזור. גם מאוד נוח לשאת אותם לקופה. מכחולים ודפים, מצד שני, תמיד מסתבכים ונופלים לי בדרך.

לחנויות בגדים אני כמעט לא נכנסת. אני פועלת במחתרת: יש דודה ובת-דודה שמעבירות אליי כל הזמן בגדים שהן מחליטות להיפרד מהם (חלקם אפילו חדשים עם הפתקית), ואת המדידות אני עושה בבית בקבוצות קטנטנות לפי יכולתי.

 

[bimbo.]

כמוני כמותכן. לא מסוגלת לערוך קניות

כי הליכה יותר עשרים מטר גומרת אותי, שלא לדבר על מדידות.
אני פשוט לא מתארת לעצמי אותי עומדת ומודדת.
רק המחשבה "מפילה" אותי.
מאחלת לכולנו המון בריאות

 

[עוד יבואו ימים]

ו.. כדי להוסיף קצת עניין לחיים

התברר היום ש... אין לי כלום במקרר. התכוונתי להספיק להגיע לקניות בתחילת השבוע, אבל בגלל השבת הלא נורמלית שהייתה לי, הייתי מותשת מדיי ביום ראשון ודחיתי. .. והנה בא המבול.
אז.. מה עושים?
אתמול חיכיתי
ומחר יהיה יותר גרוע
נראהלי שאנסה להזמין בטלפון.