The Spirit
New member
דה ז´ה וו ../images/Emo12.gif
כבר אמרתי כאן לפני זמן, שעליתי על משהו (ואולי גם רבים לפני הבינו את זה כבר), אז אני סופסוף כותב את זה כאן. קודם כל מצטער אם התמונה יצאה גרועה, זה היה פשוט בלחץ הזמן ועוד עשיתי את זה במפת סיביות... אם תרצו אני אסרוק את זה כמו שצריך בפעם אחרת. אז ככה, יום אחד התחלתי לקרוא את הספר "אינטליגנציה רגשית", הוא היה מאוד משעמם בהתחלה, אבל אז פתאום הגעתי לחלק מעניין, שמסביר מעט על פעילות המוח האמוציונלי (רגשי) והרציונלי (מחשבתי). כמו שניתן לראות בציור, ישנן שלוש "תחנות עיבוד נתונים" במוח, הרמה, שאליה מגיע המידע ישירות מן האברים החשים (ראיה, שמיעה, מישוש, ריח וטעם) לאחר מכן המידע עובר לניאו קורטקס שזהו החלק הרציונלי, מעבד שם את הנתונים בצורה הכי מדוייקת ,וחושב בינתיים מה התגובה הכי מתאימה. בזמן שהנתונים "מתעכלים" אצל הקורטקס, ואפילו עוד לפני שהם מגיעים אליו, עובר המידע מהרמה לשקד (שהוא המוח האמוציונלי), שם המידע מעובד ביתר "פזיזות" והתוצאה לא תמיד מדוייקת כי התגובה היא בעצם רגשית. כשהקורטקס, מסיים לעבד את הנתונים, אם התגובה היא רגשית הוא מעביר מסר לשקד שיפעיל את המרכזים הרגשיים ואז התוגבה שלנו באה, אם זו תגובה רציונלית יותר, אז המרכזיים המחשבתיים שלנו פועלים ומגיבים בהתאם. בקיצור, השדר שאנו קולטים כשאנו באים במגע עם הסביבה עובר בשתי דרכים, דרך אחת ארוכה ובטוחה, ודרך אחרת קצרה, מהירה, אך לא בטוחה. כל זה קורה באלפיות של שניה. לפי דעתי, המחשבה הזו שראינו כבר את הדבר הזה או שהיינו כבר בסיטואציה הזו, אינה אלא אותו תהליך שהתרחש במוחנו. קלטנו את מה שתרחש במוח הרגשי שלנו, כלומר הרשנו את מה שמתרחש, וחשבנו להגיב בצורה רגשית, ובינתיים, כל מה שקלטנו התעבד אצלנו במוח המחשבתי, ואז כאשר כבר ראינו את הכל בבירור, לאחר שהקורטקס הציג בפנינו את העובדות הנכונות כפי שהן, אנו מרגישים שכבר עברנו על העובדות האלה. במשפט קצר- התנגשות הנתונים של המוח הרגשי והמחשבתי. אתם שואלים איך זה מתנגש? כבר אמרנו שהמוח האמוציונלי, מעבד מהר יותר את הנתונים, וזה במידה והתגובה לא דורשת מאמץ מחשבתי, לעומתו מעבד המוח הרצינולי ביותר איטיות את המידע במידה והדבר דורש יותר מחשבה, ההפרש הוא קטן ביותר- באלפיות של שניה, ולכן כאשר נמצאים במצב, שהדרישה לחשיבה זהה הן ברגש והן במחשבה, הקלט מגיע באותו זמן כמעט, ואז אנו לא מרגישים שעברנו כבר את החוויה, אך כשההפרש בין החשיבה הרגשית לבין החשיבה הרציונלית גדל, אנו נמצאים במצב שחלק מאיתנו מגדירים אותו- דה ז´ה וו. הפעם אני מבקש שתגיבו (!)
כבר אמרתי כאן לפני זמן, שעליתי על משהו (ואולי גם רבים לפני הבינו את זה כבר), אז אני סופסוף כותב את זה כאן. קודם כל מצטער אם התמונה יצאה גרועה, זה היה פשוט בלחץ הזמן ועוד עשיתי את זה במפת סיביות... אם תרצו אני אסרוק את זה כמו שצריך בפעם אחרת. אז ככה, יום אחד התחלתי לקרוא את הספר "אינטליגנציה רגשית", הוא היה מאוד משעמם בהתחלה, אבל אז פתאום הגעתי לחלק מעניין, שמסביר מעט על פעילות המוח האמוציונלי (רגשי) והרציונלי (מחשבתי). כמו שניתן לראות בציור, ישנן שלוש "תחנות עיבוד נתונים" במוח, הרמה, שאליה מגיע המידע ישירות מן האברים החשים (ראיה, שמיעה, מישוש, ריח וטעם) לאחר מכן המידע עובר לניאו קורטקס שזהו החלק הרציונלי, מעבד שם את הנתונים בצורה הכי מדוייקת ,וחושב בינתיים מה התגובה הכי מתאימה. בזמן שהנתונים "מתעכלים" אצל הקורטקס, ואפילו עוד לפני שהם מגיעים אליו, עובר המידע מהרמה לשקד (שהוא המוח האמוציונלי), שם המידע מעובד ביתר "פזיזות" והתוצאה לא תמיד מדוייקת כי התגובה היא בעצם רגשית. כשהקורטקס, מסיים לעבד את הנתונים, אם התגובה היא רגשית הוא מעביר מסר לשקד שיפעיל את המרכזים הרגשיים ואז התוגבה שלנו באה, אם זו תגובה רציונלית יותר, אז המרכזיים המחשבתיים שלנו פועלים ומגיבים בהתאם. בקיצור, השדר שאנו קולטים כשאנו באים במגע עם הסביבה עובר בשתי דרכים, דרך אחת ארוכה ובטוחה, ודרך אחרת קצרה, מהירה, אך לא בטוחה. כל זה קורה באלפיות של שניה. לפי דעתי, המחשבה הזו שראינו כבר את הדבר הזה או שהיינו כבר בסיטואציה הזו, אינה אלא אותו תהליך שהתרחש במוחנו. קלטנו את מה שתרחש במוח הרגשי שלנו, כלומר הרשנו את מה שמתרחש, וחשבנו להגיב בצורה רגשית, ובינתיים, כל מה שקלטנו התעבד אצלנו במוח המחשבתי, ואז כאשר כבר ראינו את הכל בבירור, לאחר שהקורטקס הציג בפנינו את העובדות הנכונות כפי שהן, אנו מרגישים שכבר עברנו על העובדות האלה. במשפט קצר- התנגשות הנתונים של המוח הרגשי והמחשבתי. אתם שואלים איך זה מתנגש? כבר אמרנו שהמוח האמוציונלי, מעבד מהר יותר את הנתונים, וזה במידה והתגובה לא דורשת מאמץ מחשבתי, לעומתו מעבד המוח הרצינולי ביותר איטיות את המידע במידה והדבר דורש יותר מחשבה, ההפרש הוא קטן ביותר- באלפיות של שניה, ולכן כאשר נמצאים במצב, שהדרישה לחשיבה זהה הן ברגש והן במחשבה, הקלט מגיע באותו זמן כמעט, ואז אנו לא מרגישים שעברנו כבר את החוויה, אך כשההפרש בין החשיבה הרגשית לבין החשיבה הרציונלית גדל, אנו נמצאים במצב שחלק מאיתנו מגדירים אותו- דה ז´ה וו. הפעם אני מבקש שתגיבו (!)