הולדן קולפילד
New member
דבר מעצבן
היום בצהריים כתבתי הודעה ארוכה ליום הזיכרון אך היא נמחקה. אנסה להעלות את ההודעה מחדש בצורה הדומה ביותר להודעה המקורית. אני יודע שהודעה זו תהיה קצרה יותר, ויותר מתומצתת מאשר ההודעה המקורית, אך אינני אשם. בכל שנה, אנו מציינים את יום הזיכרון ויום השואה. תמיד חינכו אותי מאז גיל 0 לעמוד כאשר יש צפירה. הסבירו לי כי ביום השואה אנו אמורים להיזכר באותם 6 מליון יהודים אשר נרצחו/נשרפו/עונו/הורעבו...(ועוד הרבה דברים מעוותים ומזוויעים שאין ברצוני לציין, אך אתם יודעים למה אני מתכוון), ואילו ביום הזיכרון אנו אמורים להיזכר במותם של חיילי צה``ל שנהרגו מאז קום המדינה (וחללי המערכות מלפני קום המדינה אם לדייק). מספרם של אלו קטן בהרבה ממספרם של קורבנות השואה. אם אני לא טועה, מספר החיילים ההרוגים הוא כ- 30000-20000 ותסלחו לי על הבורות, פשוט אני לא קראתי עיתון היום. אם כך, כרגע, אני שואל את עצמי מדוע ביום השואה, אנו עומדים 2 דקות דומיה (בבוקר), ואילו ביום הזיכרון אנו עומדים דקה אחת בערב ועוד 2 דקות בבוקר? הרי, מספרם של קורבנות השואה גדול הרבה יותר. אין לי תשובה לשאלה, אך אני יודע שבאותן 5 דקות בשנה עוצר העולם לכמה דקות, אני מתייחד עם עצמי, מרכין את ראשי, נזכר באותם אנשים שבחיים לא היכרתי (ולא אכיר), מודה לחיילי צה``ל על תרומתם למדינה, נזכר בסבל שעבר על סבא שלי ש``ל בשואה (שבחיים לא יצא לי לשאול אותו עליו, אבל אני יודע שהוא היה ניצול שואה), אני מעביר בליבי תפילה לאלוהים, אולי התפילות היחידות שלי בכל השנה, שלא יחזור על עצמו מקרה השואה, ושאולי בשנה הבאה, לא יתווספו חללים לרשימות. בכמה שנים האחרונות הוסיפו ליום הזיכרון גם זיכרון לפעולות איבה (כלומר, כאלו שנרצחו בפיגועים,ירי, וכו`). הייתי פותח כאן דיון על הכעס הרב בצורך בערכאות משפטיות בשביל לקבוע כי קורבנות אלו יצויינו ביום הזיכרון במקביל לחללי צה``ל, אבל אני לא מעוניין לדון בזה. יש לי ידידים רבים וטובים מכל הדתות. יש לי חברים נוצרים, חברים מוסלמים וגם חברים דרוזים. בשעת הצפירה, כאשר הם נמצאים לידי, הם מראים הזדהות בימים אלו, ועומדים בצפירה, בשקט. חלק מסוים מאותם מיעוטים, מגיע לטקסים השונים אצלנו בטכניון, ואני גאה בהם בכך שהם חבריי. אני גאה בכך, שלמרות שהם היו מעוניינים לראות את מדינת ישראל נופלת, הם חבריי הטובים, ומעריכים אותי כפי שהם (בקשר לדעות שלהם, אני אציין, שהם לא היו עושים שום דבר לשנות את המצב הנוכחי, אך אם מדינת ישראל הייתה ערבית הם היו שמחים, בדיוק כמו, שאם היו שואלים אותי, האם הייתי מעוניין במדינה ללא ערבים, אז הייתי אומר שכן). הייתי רוצה להשוות אנשים אלו, לאותם יהודים חרדים, ממאה שערים, מבני ברק ומכל מקום אחר, המעליבים אותי בכל פעם שאני רואה אותם הולכים, מרעישים, מפריעים בזמן הצפירה. אם אינם רוצים לפגוע בי, שיעמדו, שלא יחשבו על כלום, אך העובדה שיש אנשים מסביבם שכן אכפת להם, ורוצים להתייחד עם יקיריהם מעליבה אותי. אותם אנשים, עושים זאת בהפגנתיות מעליבה מול המצלמות. הדבר המתסכל בכל הנושא הזה, הוא החינוך שניתן לילדיהם לא לעמוד בצפירות יום הזיכרון ויום השואה. מילא לחנך אותם לא לעמוד ביום הזיכרון וביום השואה, אך בנוסף לכך, גם -לאסור- עליהם לעמוד?! אני מתבייש שיש אנשים שמחנכים את ילדיהם בצורה כזו. עצוב לי שאותם אנשים, הם אחים שלי, ולא מזדהים בכאב שלי. עצוב לי שאותם אנשים, מביישים את המדינה שלי. לא ביקשתי מאותם אנשים לשרת בצבא (למרות שהייתי מאוד רוצה שיעשו כן, ואפילו שירות לאומי), אך לא להזדהות עם כאב של אלפי משפחות שבוכות על יקיריהן. יהי זכרם של החיילים הנופלים במערכות ישראל, ושל הרוגי פעולות האיבה ברוך. במותם, ציוו לנו את השלום. ~תומר~
היום בצהריים כתבתי הודעה ארוכה ליום הזיכרון אך היא נמחקה. אנסה להעלות את ההודעה מחדש בצורה הדומה ביותר להודעה המקורית. אני יודע שהודעה זו תהיה קצרה יותר, ויותר מתומצתת מאשר ההודעה המקורית, אך אינני אשם. בכל שנה, אנו מציינים את יום הזיכרון ויום השואה. תמיד חינכו אותי מאז גיל 0 לעמוד כאשר יש צפירה. הסבירו לי כי ביום השואה אנו אמורים להיזכר באותם 6 מליון יהודים אשר נרצחו/נשרפו/עונו/הורעבו...(ועוד הרבה דברים מעוותים ומזוויעים שאין ברצוני לציין, אך אתם יודעים למה אני מתכוון), ואילו ביום הזיכרון אנו אמורים להיזכר במותם של חיילי צה``ל שנהרגו מאז קום המדינה (וחללי המערכות מלפני קום המדינה אם לדייק). מספרם של אלו קטן בהרבה ממספרם של קורבנות השואה. אם אני לא טועה, מספר החיילים ההרוגים הוא כ- 30000-20000 ותסלחו לי על הבורות, פשוט אני לא קראתי עיתון היום. אם כך, כרגע, אני שואל את עצמי מדוע ביום השואה, אנו עומדים 2 דקות דומיה (בבוקר), ואילו ביום הזיכרון אנו עומדים דקה אחת בערב ועוד 2 דקות בבוקר? הרי, מספרם של קורבנות השואה גדול הרבה יותר. אין לי תשובה לשאלה, אך אני יודע שבאותן 5 דקות בשנה עוצר העולם לכמה דקות, אני מתייחד עם עצמי, מרכין את ראשי, נזכר באותם אנשים שבחיים לא היכרתי (ולא אכיר), מודה לחיילי צה``ל על תרומתם למדינה, נזכר בסבל שעבר על סבא שלי ש``ל בשואה (שבחיים לא יצא לי לשאול אותו עליו, אבל אני יודע שהוא היה ניצול שואה), אני מעביר בליבי תפילה לאלוהים, אולי התפילות היחידות שלי בכל השנה, שלא יחזור על עצמו מקרה השואה, ושאולי בשנה הבאה, לא יתווספו חללים לרשימות. בכמה שנים האחרונות הוסיפו ליום הזיכרון גם זיכרון לפעולות איבה (כלומר, כאלו שנרצחו בפיגועים,ירי, וכו`). הייתי פותח כאן דיון על הכעס הרב בצורך בערכאות משפטיות בשביל לקבוע כי קורבנות אלו יצויינו ביום הזיכרון במקביל לחללי צה``ל, אבל אני לא מעוניין לדון בזה. יש לי ידידים רבים וטובים מכל הדתות. יש לי חברים נוצרים, חברים מוסלמים וגם חברים דרוזים. בשעת הצפירה, כאשר הם נמצאים לידי, הם מראים הזדהות בימים אלו, ועומדים בצפירה, בשקט. חלק מסוים מאותם מיעוטים, מגיע לטקסים השונים אצלנו בטכניון, ואני גאה בהם בכך שהם חבריי. אני גאה בכך, שלמרות שהם היו מעוניינים לראות את מדינת ישראל נופלת, הם חבריי הטובים, ומעריכים אותי כפי שהם (בקשר לדעות שלהם, אני אציין, שהם לא היו עושים שום דבר לשנות את המצב הנוכחי, אך אם מדינת ישראל הייתה ערבית הם היו שמחים, בדיוק כמו, שאם היו שואלים אותי, האם הייתי מעוניין במדינה ללא ערבים, אז הייתי אומר שכן). הייתי רוצה להשוות אנשים אלו, לאותם יהודים חרדים, ממאה שערים, מבני ברק ומכל מקום אחר, המעליבים אותי בכל פעם שאני רואה אותם הולכים, מרעישים, מפריעים בזמן הצפירה. אם אינם רוצים לפגוע בי, שיעמדו, שלא יחשבו על כלום, אך העובדה שיש אנשים מסביבם שכן אכפת להם, ורוצים להתייחד עם יקיריהם מעליבה אותי. אותם אנשים, עושים זאת בהפגנתיות מעליבה מול המצלמות. הדבר המתסכל בכל הנושא הזה, הוא החינוך שניתן לילדיהם לא לעמוד בצפירות יום הזיכרון ויום השואה. מילא לחנך אותם לא לעמוד ביום הזיכרון וביום השואה, אך בנוסף לכך, גם -לאסור- עליהם לעמוד?! אני מתבייש שיש אנשים שמחנכים את ילדיהם בצורה כזו. עצוב לי שאותם אנשים, הם אחים שלי, ולא מזדהים בכאב שלי. עצוב לי שאותם אנשים, מביישים את המדינה שלי. לא ביקשתי מאותם אנשים לשרת בצבא (למרות שהייתי מאוד רוצה שיעשו כן, ואפילו שירות לאומי), אך לא להזדהות עם כאב של אלפי משפחות שבוכות על יקיריהן. יהי זכרם של החיילים הנופלים במערכות ישראל, ושל הרוגי פעולות האיבה ברוך. במותם, ציוו לנו את השלום. ~תומר~