דברי חוכמה

[דיבבלעס1]

דברי חוכמה

כאן

 

[רונית 1411]

אנחנו טובים מספיק

לא יותר ולא פחות מספיק בשביל עצמנו, אנחנו מה שאנחנו ונהדרים כמו שאנחנו עם הטעויות ועם הכשלונות. מקסים משה, תודה

 

[דיבבלעס1]

בכיף

 

[רונית 1411]

הכעס ואנחנו

כהמשך לכתבה שמשה הביא בה מתוארת סצינה של ארוחת ערב שאחד הילדים שופך חלב והחלב ניגר על כל השולחן ומטפטף אל הרצפה, והאמא מרגישה את העצבים הולכים ועולים והיא צועקת על הילד והכעס משתלט עליה, ניסיתי לבדוק, כשקורה משהו עד כמה אנחנו הופכים לכעס? עד כמה אנחנו נעלמים ונכנסת ישות אחרת שלרוב איננו אוהבים ואפילו היינו מתרחקים ממנה לו פגשנו אותה ברחוב? האם אנחנו מיסטר ג'קיל ומיסטר הייד? כמה פעמים אנחנו אומרים בשעת כעס דברים שלא היינו מעלים על דעתנו לומר ברגיעה? פוגעים, מעליבים, קורעים אנשים ואהובים במילים? כמה אנשים רצחו כי הכעס עיוור עינהם? השתלט עליהם הפך אותם למשהו אחר אפל, רצחני? מי אנחנו כשהכעס משתלט עלינו? האם זה עדיין אנחנו?

 

[דיבבלעס1]

בהתבסס על הקטע שהבאתי...

אני אישית רואה את ההתמודדות עם הכעס כתהליך, אדם יכול להגיע למצב שהוא יבקר את עצמו על כעס ועל דבר שאמר בשעת כעס כולנו אומרים דברים מסוימים מצטערים עליהם ולאחר מכן לרוב הדברים שבים אל מסלולם והחברים האמיתיים נשארים איתנו ומבינים שכך הם פני הדברים... אני חושב שאם מישהו חושב שברגע הוא יהפוך לאדם רגוע ושלו במאת האחוזים וברגע שירגיזו אותו הוא יגיד לעצמו "תירגע" והכל יהיה בסדר הוא טועה... מדובר בהבנה הדרגתית שנבנית עד שהתגובות האינסטנקטיביות שלנו משתנות, בסופו של דבר חוזרים למצב האיזונים הרי יש מצבים שבהם ראוי לכעוס לפחות במידה, מצבים שבהם פוגעים ורומסים את זכויותינו, מצבים שבהם אנחנו צריכים לעמוד על שלנו... ביהדות יש עקרון שאסור לכעוס, אז הרמב"ם קבע שבמצבים מסוימים יש להראות פני כועס, גם הוא הבין שלכעס או לפחות למראית העין של הכעס יש תפקיד, אלא שצריך למתן אותו, לאזן אותו ולהשתמש בו בחוכמה, בדיוק כמו כל אותם רגשות שנתפסים אצלנו כ"שליליים"(טעות לדעתי, שום רגש לא קיים סתם...)כמו פחד, קנאה וכו' וכו'....

 

[פיה 61]

הכעס

הכעס הוא רגש טיבעי ואנושי .. הכעס יכול להראות לנו מי אנחנו להציב לנו מראה מולנו .. ביכולתנו ללמוד מהכעס ותוך כדי כך להצליח לשלוט בו ובעצמנו .. הכעס בעצם זהו הבחירה שלנו למשל משהו יכול להגיד איזו הערה והאדם מפרש את מה שאמרו לו כעוינות כלפיו וישר מגיב בכעס וצורח . הבחירה להיפגע היא בחירה של האדם עצמו בלבד .. ואך אפשר להתגבר על הכעס ? לחשוב מדוע אותו אדם או הערה שאמרו לו מעוררים בו כעסים .. למצוא את הסיבה לכעס ואז בהדרגה אפשר להתמודד עם הכעס מבלי לצבור כעסים או לשמור רגשות אלו ולא להדחיקם .. לכן חשוב לחשוב מהיכן מגיע אותו הרגש של הכעס ולבחור אך להגיב לאותה הערה שהעירו לנו ....

 

[דיבבלעס1]

 

[TIGER SCORPION]

תלוי איך גידלו אותנו!

בני אדם יכולים לכעוס ומקיסמום זאת תהיה נזיפה קלה
ובני אדם אחרים יכולים לכעוס על שטות ולהפוך לרצחנים

ראיתי זאת במו עיני לפני שנתים כשהייתי בקורס
אחד התלמידים שהיה בקורס אחר די נחות תמיד היה יוצא מהכיתה שלהם
עצבני רצח

גם לי אמרו שלא כדאי להתעסק איתו..וכשהסתכלתי עליו הוא מוכר לי
ולא ידעתי מאיפה.נסיתי להיזכר אולי צבא?מילואים"מקומות עבודה"?
לבסוף הוא רב עם 2 תלמידים בחניה של הבית ספר וסולק מהמכללה.

לאחר תקופה משהי אמרה את שם המשפחה שלו..וזה נשמע לי מצלצל
לאחר שסיימתי את הקורס נזכרתי מי זה היה!

זה היה אחד התלמידים שלמד איתי באחת הפנימיות והיה חבר טוב שלי
אך כולם הציקו לו וכל מי שהציק לו לא היה מהכיתה שלנו או הקבוצה שלנו
הציקו לו בגלל שהוא שמן וקשי הסתגלות בחבר'ה
כנראה אחרי שעברנו לפנימיות אחרות המצב שלו היה יותר גרוע ואף אחד מאיתנו
לא עבר איתו!
והנה נפגשנו אחרי יותר מ20 שנה ולא הכרתי אותו
והוא נראה עם רצח בעיניים
לדעתי הוא חולה בראש ומסוכן
כל דבר הכי שטותי הוא נדלק.

הכל תלוי כיצד גדלנו והתבגרנו ואיזה חינוך קיבלנו