דברי הרב בצרי
לק"י שלום לכולם, בעקבות דבריו של הרב בצרי שפורסמו הבוקר באתר "וואלה" http://news.walla.co.il/?w=//1829763 אנחנו מביאים כאן את תגובת ארגון הו"ד : לק"י "חביב אדם שנברא בצלם" ! / הרב רון יוסף – מנהל ארגון הו"ד תגובה לדבריו של הרב בצרי. כרב אורתודוקסי בעל נטיה הומוסקסואלית אני מבקש לדון בסוגיה הנטייה ההומוסקסואלית בהקשרו של העולם הדתי. על סמך איזה עקרון (מלבד דעה קדומה) יכולה אפליה כזאת להיות מוצדקת? אפילו המחמיר שבין פוסקי ההלכה, כמו גם הרב בצרי, יאמר שאין איסור בנטייה ההומוסקסואלית. מכך נובע שהחטא היחיד שההלכה יכולה לטעון נגדו הוא החטא של משכב זכור (שהוא איסור ברור). אך מה קרה להנחת החפות משפע? מה קרה להנחה שכל יהודי בחזקת כשר? [טור יורה דעה קי"ט, משנה ברורה סימן קל"ו ס"ק ט']? האם זה הולם לשער באופן אוטומטי שכל בעל נטייה הומוסקסואל אשם במשכב זכור? אולי בעצם נתפס הומוסקסואל מוצהר כדמות רעה לחיקוי בגלל שאינו מקים משפחה "רגילה"? כי כאן אשאל האם דבריו של הנביא ישעיה "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא ייכרת" הוא לא מסר מספיק חשוב בעולם היהודי? ומה עם בן עזאי ואחרים? בגמרא [חולין ו'] כתוב שפעם רבי מאיר אכל ירק שגדל בבית שאן במהלך שנת השמיטה ושרבי יהודה הנשיא ניצל תקדים זה כדי להצהיר שבית שאן משוחררת לצמיתות ממגבלות שנת השמיטה, אף על פי שהיא בתוך גבולות ארץ ישראל. ההתנגדות לצעד הזה הייתה קולנית: "איך תוכל להתיר דבר שהיה אסור בהחלט בעיני כל קודמיך?" רבי שאל את מבקריו איך יסבירו את העובדה שמלכים צדיקים שקדמו לחזקיה, כמו אסא ויהושפט, לא הרסו את העצם למרות שהיו נחרצים בהסרת עבודה זרה. "מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו; אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו." על המקרה הזה מעיר רש"י: "כשיבאו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם?" . האם יהיה זה דמיוני מדי לשער שקודמינו הותירו לנו מקום לעשות שם לעצמנו? האם יהיה זה דמיוני מדי להציע שעל דורנו לעשות שם לעצמו בכך שיתקן זכויותיהם של ההומוסקסואלים שומרי מצוות? אכן, הגיע הזמן. מקומם אותי שהופכים דברי תורה טהורה ועמוקה לסיסמאות של שנאה חשוכה ופרועה. מי שמנפנף בפסוקים של תועבה ומעשה ארץ מצרים וכו' ולא מבדיל בין הנטייה למעשה, לא למד כנראה בעיון היטב והעמקה את הסוגיא בתום לב, כמו שנדרש בכל סוגיא, אלא מוצא משהו שמצלצל בשטחיות כפי רצונו ומיד מנפנף בו ועושה ממנו דגל של גזענות ושנאה, וזו פגיעה בתורה ובנותנה, לא פחות ממה שזה פשע כלפי בני האדם שנפגעים מזה. ישראל נמצאת בסכנה להפוך לסדום. אבל זה לא יקרה בגלל בעלי הנטייה – לפחות לא על פי הנביא יחזקאל וחז"ל. מה שהביא את חרון אפו של האל על סדום לא היה הומוסקסואליות, אלא חוסר קבלת האחר, אכזריות, יהירות, תאוות בצע, אדישות, פחד מאובדן ויותר מכל – אלימות כלפי השונה. הרי תורת ישראל היא תורה בה מצוות "ואהבת לרעך כמוך" חשובה ומהותית ביהדות, ביחס לתרי"ב המצוות האחרות. היא הוגדרה על ידי רבי עקיבא ככלל גדול בתורה. יחד עם מצוות "ואהבת את ה' אלהיך" הן שני יסודות תורת ישראל. לפי היהדות, כל אדם, ולא משנה אם הומוסקסואל או הטרוסקסואל, נברא בצלם אלוהים. וכבר אמרו חכמים כי רק כאשר בני האדם ילמדו לאהוב ולכבד האחד את השני הם יצליחו לראות בזולתם את הנשמה האלוהית. חלק ניכר מהשנאה נובע מאי הבנה בסיסית של מושגי יסוד כשנער, בעיקר דתי, מגלה שהוא הומוסקסואל הוא צריך להתמודד תחילה עם הפחד והייאוש. הרי כל מה ששמע על הנושא זה מונחים כמו "עונש כרת" ו"מיתה בסקילה" פתאום הפסוקים הללו מדברים, לכאורה, עליו. הוא מזוהה לפתע עם מילים כמו "טומאה""שטן" פתאום אומרים לו שהוא נמשך לתועבה. לבהלה והייאוש מוסיפים העובדה שבחברה הדתית מתייחסים לכל התופעה כאל "מוקצה מחמת מיאוס" כי "אצלנו זה לא קורה". רבנים ואנשי חינוך חוששים שעצם הדיון בסוגיה הוא לא צנוע ועלול לתת לגיטימציה לתופעות כאלו. מתוך כך, בורות ואי הבנה הן תופעות רווחות בחברה הדתית ואיתן באה אווירה של דעות קדומות ושנאה. חלק ניכר מהשנאה והיחס הקלוקל נובע מאי הבנה בסיסית של מושגי יסוד, כמו למשל העובדה כי ההלכה עוסקת בפעילויות מיניות, אך לא בזהויות מיניות. בהלכה אין איסור על זהות הומוסקסואלית והיא עוסקת ביצרים מיניים שעלינו לשלוט בהם. קיים בלבול בין "נטייה מינית" (תופעה ביולוגית- פסיכולוגית) לבין "זהות מינית" (בעל משמעויות פוליטיות – חברתיות בעיקר). לכל אנוש יש נטייה מינית כלשהי. המנעד של הנטייה המינית הוא רחב ומורכב – אך כולו בתחום הביולוגי – פסיכולוגי. יהדות אינה עניין של הכל או כלום, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". על כל אחד להשתדל בעבודת הבורא באותו מצב ובאותה נקודה בה הוא נמצא. דבריו של הרב בצרי אינם במקומם בייחוד כי המדובר בדיני נפשות ועל זה נאמר "חכמים היזהרו בדבריכם". אני קורא לרב בצרי להיפגש עמנו בארגון הו"ד. יש צורך חיוני לקיים דיון יהודי וישראלי העוסק בסוגיות כגון השתייכות, צדק חברתי, רווחה ומוסר,כפי שהתנהלו במשך שלושת אלפי שנים ומתוך כך לזכות את הפרט והחברה בטיב המשמעות המסורתית האורתודוקסית של זיקת הברית, הכוללת לא רק חיי מצוות שבין אדם למקום, אלא גם כינונה של חברה צודקת המושתת על אהבת הזולת, גם אם לא מסכימים לכל עמדותיו ורצונותיו. אולי מי שנאלץ לעמוד במצב קיצוני וקשה של להיות הומוסקסואל בגלוי בסביבה עוינת יכול שפירות ההתמודדות שלו יעשו אותו למורה דרך לאחרים שמתמודדים עם דורסנות של סביבה דתית כלפי האנושיות בתחומים אחרים, וגם מורה דרך לחברה הדתית עצמה כיצד לא להיות מסולפת. אני לא חושב שזה מופרך לחשוב שהומוסקסואלים שומרי תורה ומצוות יכולים להיות בין מובילי הדרך של החברה הדתית הכללית. ליצור, לחדש, לברר מחדש, להעמיק, לא ללכת באופן חסר מחשבה אחרי מוסכמות וממסד מאובק, להחזיר את האנושיות כנושא מרכזי. במאמר "הטעיותיה של דר. לורה על הומוסקסואליות" כתב הרב שמואל בוטח: "על הדתיים להיפטר מההומופוביה שלהם ולבטל את המדיניות המפלה הטוענת שהומוסקסואליות היא סטייה המסומנת על ידי אלוהים לביקורת נוקבת ומיוחדת. כמו גברים ונשים הטרוסקסואלים, להט"בים הם ילדי האלוהים, המסוגלים להביא אור ואהבה לעולם שחשכתו נגרמת לו, לא רק בידי חטא אלא גם בידי דעות קדומות מוטעות ומטעות". אמן. www.hod.org.il
לק"י שלום לכולם, בעקבות דבריו של הרב בצרי שפורסמו הבוקר באתר "וואלה" http://news.walla.co.il/?w=//1829763 אנחנו מביאים כאן את תגובת ארגון הו"ד : לק"י "חביב אדם שנברא בצלם" ! / הרב רון יוסף – מנהל ארגון הו"ד תגובה לדבריו של הרב בצרי. כרב אורתודוקסי בעל נטיה הומוסקסואלית אני מבקש לדון בסוגיה הנטייה ההומוסקסואלית בהקשרו של העולם הדתי. על סמך איזה עקרון (מלבד דעה קדומה) יכולה אפליה כזאת להיות מוצדקת? אפילו המחמיר שבין פוסקי ההלכה, כמו גם הרב בצרי, יאמר שאין איסור בנטייה ההומוסקסואלית. מכך נובע שהחטא היחיד שההלכה יכולה לטעון נגדו הוא החטא של משכב זכור (שהוא איסור ברור). אך מה קרה להנחת החפות משפע? מה קרה להנחה שכל יהודי בחזקת כשר? [טור יורה דעה קי"ט, משנה ברורה סימן קל"ו ס"ק ט']? האם זה הולם לשער באופן אוטומטי שכל בעל נטייה הומוסקסואל אשם במשכב זכור? אולי בעצם נתפס הומוסקסואל מוצהר כדמות רעה לחיקוי בגלל שאינו מקים משפחה "רגילה"? כי כאן אשאל האם דבריו של הנביא ישעיה "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא ייכרת" הוא לא מסר מספיק חשוב בעולם היהודי? ומה עם בן עזאי ואחרים? בגמרא [חולין ו'] כתוב שפעם רבי מאיר אכל ירק שגדל בבית שאן במהלך שנת השמיטה ושרבי יהודה הנשיא ניצל תקדים זה כדי להצהיר שבית שאן משוחררת לצמיתות ממגבלות שנת השמיטה, אף על פי שהיא בתוך גבולות ארץ ישראל. ההתנגדות לצעד הזה הייתה קולנית: "איך תוכל להתיר דבר שהיה אסור בהחלט בעיני כל קודמיך?" רבי שאל את מבקריו איך יסבירו את העובדה שמלכים צדיקים שקדמו לחזקיה, כמו אסא ויהושפט, לא הרסו את העצם למרות שהיו נחרצים בהסרת עבודה זרה. "מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו; אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו." על המקרה הזה מעיר רש"י: "כשיבאו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם?" . האם יהיה זה דמיוני מדי לשער שקודמינו הותירו לנו מקום לעשות שם לעצמנו? האם יהיה זה דמיוני מדי להציע שעל דורנו לעשות שם לעצמו בכך שיתקן זכויותיהם של ההומוסקסואלים שומרי מצוות? אכן, הגיע הזמן. מקומם אותי שהופכים דברי תורה טהורה ועמוקה לסיסמאות של שנאה חשוכה ופרועה. מי שמנפנף בפסוקים של תועבה ומעשה ארץ מצרים וכו' ולא מבדיל בין הנטייה למעשה, לא למד כנראה בעיון היטב והעמקה את הסוגיא בתום לב, כמו שנדרש בכל סוגיא, אלא מוצא משהו שמצלצל בשטחיות כפי רצונו ומיד מנפנף בו ועושה ממנו דגל של גזענות ושנאה, וזו פגיעה בתורה ובנותנה, לא פחות ממה שזה פשע כלפי בני האדם שנפגעים מזה. ישראל נמצאת בסכנה להפוך לסדום. אבל זה לא יקרה בגלל בעלי הנטייה – לפחות לא על פי הנביא יחזקאל וחז"ל. מה שהביא את חרון אפו של האל על סדום לא היה הומוסקסואליות, אלא חוסר קבלת האחר, אכזריות, יהירות, תאוות בצע, אדישות, פחד מאובדן ויותר מכל – אלימות כלפי השונה. הרי תורת ישראל היא תורה בה מצוות "ואהבת לרעך כמוך" חשובה ומהותית ביהדות, ביחס לתרי"ב המצוות האחרות. היא הוגדרה על ידי רבי עקיבא ככלל גדול בתורה. יחד עם מצוות "ואהבת את ה' אלהיך" הן שני יסודות תורת ישראל. לפי היהדות, כל אדם, ולא משנה אם הומוסקסואל או הטרוסקסואל, נברא בצלם אלוהים. וכבר אמרו חכמים כי רק כאשר בני האדם ילמדו לאהוב ולכבד האחד את השני הם יצליחו לראות בזולתם את הנשמה האלוהית. חלק ניכר מהשנאה נובע מאי הבנה בסיסית של מושגי יסוד כשנער, בעיקר דתי, מגלה שהוא הומוסקסואל הוא צריך להתמודד תחילה עם הפחד והייאוש. הרי כל מה ששמע על הנושא זה מונחים כמו "עונש כרת" ו"מיתה בסקילה" פתאום הפסוקים הללו מדברים, לכאורה, עליו. הוא מזוהה לפתע עם מילים כמו "טומאה""שטן" פתאום אומרים לו שהוא נמשך לתועבה. לבהלה והייאוש מוסיפים העובדה שבחברה הדתית מתייחסים לכל התופעה כאל "מוקצה מחמת מיאוס" כי "אצלנו זה לא קורה". רבנים ואנשי חינוך חוששים שעצם הדיון בסוגיה הוא לא צנוע ועלול לתת לגיטימציה לתופעות כאלו. מתוך כך, בורות ואי הבנה הן תופעות רווחות בחברה הדתית ואיתן באה אווירה של דעות קדומות ושנאה. חלק ניכר מהשנאה והיחס הקלוקל נובע מאי הבנה בסיסית של מושגי יסוד, כמו למשל העובדה כי ההלכה עוסקת בפעילויות מיניות, אך לא בזהויות מיניות. בהלכה אין איסור על זהות הומוסקסואלית והיא עוסקת ביצרים מיניים שעלינו לשלוט בהם. קיים בלבול בין "נטייה מינית" (תופעה ביולוגית- פסיכולוגית) לבין "זהות מינית" (בעל משמעויות פוליטיות – חברתיות בעיקר). לכל אנוש יש נטייה מינית כלשהי. המנעד של הנטייה המינית הוא רחב ומורכב – אך כולו בתחום הביולוגי – פסיכולוגי. יהדות אינה עניין של הכל או כלום, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". על כל אחד להשתדל בעבודת הבורא באותו מצב ובאותה נקודה בה הוא נמצא. דבריו של הרב בצרי אינם במקומם בייחוד כי המדובר בדיני נפשות ועל זה נאמר "חכמים היזהרו בדבריכם". אני קורא לרב בצרי להיפגש עמנו בארגון הו"ד. יש צורך חיוני לקיים דיון יהודי וישראלי העוסק בסוגיות כגון השתייכות, צדק חברתי, רווחה ומוסר,כפי שהתנהלו במשך שלושת אלפי שנים ומתוך כך לזכות את הפרט והחברה בטיב המשמעות המסורתית האורתודוקסית של זיקת הברית, הכוללת לא רק חיי מצוות שבין אדם למקום, אלא גם כינונה של חברה צודקת המושתת על אהבת הזולת, גם אם לא מסכימים לכל עמדותיו ורצונותיו. אולי מי שנאלץ לעמוד במצב קיצוני וקשה של להיות הומוסקסואל בגלוי בסביבה עוינת יכול שפירות ההתמודדות שלו יעשו אותו למורה דרך לאחרים שמתמודדים עם דורסנות של סביבה דתית כלפי האנושיות בתחומים אחרים, וגם מורה דרך לחברה הדתית עצמה כיצד לא להיות מסולפת. אני לא חושב שזה מופרך לחשוב שהומוסקסואלים שומרי תורה ומצוות יכולים להיות בין מובילי הדרך של החברה הדתית הכללית. ליצור, לחדש, לברר מחדש, להעמיק, לא ללכת באופן חסר מחשבה אחרי מוסכמות וממסד מאובק, להחזיר את האנושיות כנושא מרכזי. במאמר "הטעיותיה של דר. לורה על הומוסקסואליות" כתב הרב שמואל בוטח: "על הדתיים להיפטר מההומופוביה שלהם ולבטל את המדיניות המפלה הטוענת שהומוסקסואליות היא סטייה המסומנת על ידי אלוהים לביקורת נוקבת ומיוחדת. כמו גברים ונשים הטרוסקסואלים, להט"בים הם ילדי האלוהים, המסוגלים להביא אור ואהבה לעולם שחשכתו נגרמת לו, לא רק בידי חטא אלא גם בידי דעות קדומות מוטעות ומטעות". אמן. www.hod.org.il
