בזמן האחרון
אני מתעצבנת מהר
והנה המגילה:
אנשים שנוהגים כמו חיות על הכביש ומסכנים ביודעין חיי אדם, להם אני תמיד מאחלת שיתפנצ'רו להם כל הגלגלים.
אנשים שלא יודעים לחכות בתור בסבלנות, וחייבים להציק לנציג שירות וכל הסובבים בינתיים, עד שמישהו יוצא עליהם בסוף.
כאלו שלוקחים את הילדים שלהם למקומות הומי אדם ולא טורחים לשמור עליהם, תופעת ה"איבדתי את אמא שלי"
אנשים שחושבים שטויות, מדברים שטויות ועושים שטויות.
אנשים שנדבקים עם הרכב שלהם לרכב שמאחור/מקדימה וגורמים לסנדוויץ של 5 סנטימטר שאי אפשר לצאת ממנו. הרי ברור שהרכב שלהם עלול להיפגע, למה לא לחשוב רגע לפני.
אנשים שלא מכבים את הסיגריה שלהם, זורקים והולכים.
בלאגניסטים עושים לי מחלת לב
שעון מעורר שחייב להרוס את השינה העמוקה
ים עם דגל שחור
הרעש של המכונית זבל על הבוקר והצעקות "סע" "עצור" של העובד.
מנהלים של מנהלים של מנהלים שלא מפסיקים לקדוח.
להרגיש רעב ואין אוכל מהיר וזמין זה בהחלט מעצבן. "מעצבן, מעצבן, מעצבן" פו הדוב שכמותי.
זהו לבינתיים,
נושמת עמוק.