"דאר"

oden

New member
באותו עניין

הדיון הזה מזכיר לי דיון אחר לפני שבוע עם הקלינאית תקשורת שעובדת בגן שלי. נזכרתי שכמה איבחונים שנתקלתי בהם בעבר כללו באוצר המילים שלהם את הבול. אמרתי לה שכשילדי היו בגיל הגן אני לא חושבת שהייתה להם ההזדמנות להחשף בעולמם לבול, אז למה בעצם שידעו מה זה בול. באמת האימייל והמחשב והטלפון היום לוקח חלק נכבד מתפקידו של הצבי הקלאסי שהכרנו כשהיינו ילדים. אנחנו גרים במושב ולכן נותנים למזכירה את הכסף והיא כבר קונה בול ושולחת את המכתב באוטו האדום שמגיע פעם ביום בלי שהילדים בכלל ישימו לב שהיה שם. וכך אותו דוואר עם תיק וכובע, או תיבת הדואר האדום עם הצבי או הבול אינם נתפסים בעולמם כמו שנתפסו בעולמינו כשהיינו ילדים. לא שאין מקום ללמד גם את זה, אבל להבין שהבול כבר לא יכול להיות באיבחוני אוצר המילים כיום.
 

חניני

New member
אכן כשעושים אבחון

יש לבדוק את הרלוונטיות של המושגים בו לאוכלוסיה הנבדקת.בזה אני מסכימה אתך. אך לדעתי יש מקום לחשוף וללמד את הילדים גם מושגים שלא מהסביבה הקרובה המיידית שלהם, ואשר לא נמצאים במושב.....
 

אלהלה

New member
סליחה אבל.....

לא המציאו היום את הגלגל וכל מה שיש היום מתבסס על מה שהיה וחשוב מאוד אפילו לא לפספס וכן לדבר על מה שהיה וללמד וזה הבסיס להכל. כולל הבול ועוד המון דברים שאם לא היו ממציאים אותם לא היה היום מחשב וגם לא עוד המון דברים אחרים. יש מה שנקרא ידע כללי, השכלה רחבה היא לא רק מה שרואים היום ונוגעים בו אלא גם דברים שלא רואים ואולי אף פעם גם לא נראה אז זה לא אומר שלא מדברים עליהם. וזה העניין המרכזי בחינוך - אולי לא המקום לדבר על זה אבל הבורות של חלק מהמורים/גננות קודם כל היא בגלל חוסר ידע כללי ותרבות עולמית. גם אם לא תראי לעולם את המונה ליזה זה לא אומר שאת לא צריכה לדעת עליה ולא כי לא תהיי אשת מחשבים מעולה אלא כי לא תהיה לך תרבות והשכלה תרבותית עולמית. וכן גם לאונרדו דווינצ'י, ואפילו מארי קארי . כשמלמדים להסתכל על העולם מלמעלה ולראות גם פרטים קטנים שאולי לא נראים חשובים לחיי היום יום מעשירים את הילדים ואת כולם. וחבל שהיום מתעסקים רק בלראות מה שנפגשים בו ביוםיום ולא רואים את החשיבות של המכלול וההסתכלות הרחבה. אני רק יכולה לספר לך שההורים שלי ז"ל שנולדו בתחילת המאה הקודמת היו בעלי ידע כללי ותרבות רחבים הרבה יותר מהרבה אנשים משכילים בעלי תארים ודוקטורטים בשטחים שונים - ולא כי הם היו משכילים פחות אלא כי לימדו אותם תרבות וידע כללי בצורה רחבה יותר כהכנה לחיים ולידע כללי.
 

ימית34

New member
אלה, להרגע בבקשה

היי אני לא מבינה מה המתקפה הזו, סך הכל הבעתי את דעתי ובהחלט רלוונטי שלא כולן תתמוך בה, אבל כך להתבטא? שמעת ממני משהו בגנות מה שאת עושה? לא עלה בדעתי לפסול משהו מתכנית הלימודים שלך, זו ממש לא היתה הכוונה ואם נפגעת אתך הסליחה. אני עדיין איתנה בדעתי, לא אמרתי שלא צריך ללמוד מהו דואר, אך לא הייתי מחברת אותו דווקא לראש השנה, זו כוונתי. לא הייתי מעמיסה על הילדים את נושא הדואר בידיעה שבחגי תשרי יש מספיק והותר על מה לדבר ומה ללמד, לא הייתי מלאה אותם גם עם נושא זה. אני מקווה שקיבלתן כרטיסי ברכה ושלחתן גם כן,אך כל מי שסביבי ואני ביניהם נוהגים לאחל חג שמח בטלפון. לחברים עם מייל אני שולחת סרטונים מיוחדים עם הקדשה אני רוצה שתקראו זאת לא כביקורת (חלילה) אלא כדעתי הפרטית בלבד.
 

oden

New member
גם אני מתנצלת אם הכעסתי

בלי שום ספק תפקיד הגננת בין היתר הוא להרחיב את ידע העולם של הילד ובפירוש אמרתי שאני לא אומרת שאין מקום ללמד על הדוואר עם הכובע והתיק ולשיר הדואר בא היום. ואני אפילו הכנתי תיבת דואר אדומה עם לוגו של רשות הדואר והראיתי להם מעטפות שונות, ואצלי בחינוך המיוחד ממש לא בטוחה שעשיתי נכון כי הם ברמה של שיום שם החג ברכת השנה טובה וכל הסמלים. אבל בחינוך הרגיל ברור שחשיפה לכל דבר שהיה וקיים חשובה, אבל לא לשכוח שהיום הדוור כבר לא מסתובב עם כובע ותיק ואומר :"בוקר טוב גברת יעקובי, הבן שלך שלח לך מכתב מתל אביב" כי העולם עכשו קטן הרבה יותר, ובאיבחונים לצפות מילדים בגיל הרך יותר לאוצר מילים הקרוב לעולמו המיידי ולא לעולמינו כילדים שמשתנה בקצב רצחני. אז עם תיבת הדואר שנראית נורא נחמד על הלוח של ראש השנה ובתקווה שמשהו מזה גם הצליח לחדור לעולמם של הילדים, אני מתנצלת על שהכעסתי, ושולחת ברכת שנה טובה מעל דפי המחשב... ולא שוכחת להדביק גם בול...
 

אלהלה

New member
אין על מה להרגע כי ממש לא נפגעתי

אבל אפשר גם להביע דעה וגם להגיד למפקחת שלא מסכימים עם דעתה, כך אני נוהגת בכל אופן, וקצת העליתי דברים שאולי לא חשבת עליהם אבל כן חשוב לדבר עליהם, בעניין העומס בחגים וכו' אף אחד לא אמר שילדים בגן צריכים להכיר את כל הסמלים ואת משמעותם. ודרך החג אפשר להמשיך הלאה גם אחרי וגם בלי קשר לחג. וזו דעתי הפרטית בלבד
וזה בסדר לא נעלבתי ממך וגם לא התנפלתי רק באמת הבעתי את דעתי. קצת באריכות אבל מקווה שלא העמסתי יותר מידי מדעתי האישית.
 

larisa3

New member
למדתי המון מהדיון התרבותי המלומד וה

והתרבותי שהתנהל כאן לדעתי אין צורך במשחקי "נעלבים" לדעתי כל אחת הביע עמדה ואני בהחלט מסכימה לצורך זה עם אלהלה
 

יעל של 4

New member
דואר מה שאני נוהגת לעשות

להכין להם פינת כתיבת מכתבים בגן. בהתחלה אני נותנת להם להתנסות בהכנת אגרות ברכה לחברים על גבי דפים. אני מנצלת את הנושא להסביר להם איך מגיע המכתב לתיבת דואר בבית ואיך אמור להיות כתוב המכתב, אנחנו מראים מעטפה וחושבים איפה צריכה להיות הכתובת וכאן באה שיחה למה צריך בול ? איפה קונים בול ? ומה צריך להיות כתוב בצד השני של המעטפה. וכך לאחר מכן אני מוסיפה בפינת כתיבת הברכות גם מעטפות, צילומים של בולים וכמובן יש בגן את תיבת הדואר והילדים כותבים אגרות ברכה לחברים ולמשפחה. אני אוהבת לצאת איתם לדואר לשלוח את אגרת הברכה להורים אבל השנה מפעת המצב אסור לנו לצאת מהשער של הגן. לגבי השיחה שערכתם כאן אני כן בעד לתת הסבר וללמד על אף שהאמצעים משתכללים אם הזמן. כן יש מקום לתת את הדעת על הסמלים השונים של החג. המפקחת שלנו דווקא בקשה מאוד מהבנות להעביר אליה את האימל שלנו והיא רוצה מאוד להפסיק להשתמש בשרותי הדואר ולעביר לבנות את כל המידע רק דרך האימל.
 

ימית34

New member
אני שמחה שיש כאן קבוצת דיון

אני מקווה שיהיו עוד נושאים עליהם נוכל לתת את הדעת, זה חשוב מאוד, למדתי גם אני מהדיון כאן. חשוב באמת לא לשחק כאן במשחקי נעלבות כי אחרי הכל כל אחת היא ישות נפרדת עם אופי שונה ו"אני מאמין" פרטי משלה. אשמח להשתתף ולהביע את דעתי שוב תודה
 

מאיגל

New member
אפשר עוד להגיב.....???

אני בעניין הרחבת הידע. נקודה. הזמנות לילדים לבוא לגן שלחתי (שלחנו?) בדואר. הילדה שלי אישית בת 3.5, מאד אוהבת כשאני מוציאה מכתבים מתיבת הדואר, ולפתוח איתי ולראות מה יש, פרופסקטים וכאלה אני אומרת לה שזה בשבילה כי זה עם תמונות והיא מאד שמחה. יצא לנו לפגוש את הדוור (בלי כובע וז'קט) אבל עם תיק, אז הראיתי לה את כל המכתבים בתיק, ואמרתי לה שזה הדוור שלנו. ויצא לי לשלוח יחד איתה מכתב שלי, אבל הלכנו לתיבה האדומה. ועם נדבר מסביבת החיים של הילדים: לא צריך להסביר לילדים מה זה הקופסא האדומה והצהובה שיש ליד הכביש? או להעיר את תשומת ליבם ללוגו של הדואר, שנמצא בסביבתם. אז ראש השנה מחבר אותנו לשליחת מכתבים, והילדים ידעו שיש מושג כזה כתובת. ובצד השני צריכים לכתוב מי שלח, אז יכתבו את שמם, ידביקו בול ולשלוח. משהו מאד חוויתי שאולי לא יעשו את זה איתם אף פעם. ולגבי הדבורה..בקיצור...הדבש מחבר ילדים מסויימים לדבורה כי הם יודעים... אז לא להשתמש בזה כגורם מזמן ללמד ולהסביר על הדבורה? למה לא? הדבורה היא לא הנושא, אלא הדבש, ויש משהו בדרך...
 

ימית34

New member
ושוב בנוסף לתגובתך

יש לי תחושה שלא הבנת אותי כראוי, נושאים נלווים יופי, אך לא ברצף חגים צפוף ועמוס זה. בטח שהייתי רוצה לחשוף את הילד לכמה שיותר אך התחושה שלי היא שאני עלולה להחמיץ את הפואנטה! הנושאים הנלווים הנ"ל לא מתאימים לרצף צפוף ועמוס בחומר (שלדעתי חשוב יותר). אני מעדיפה להשקיע במאכלים המסורתיים, מנהגים, תפילות (אפילו שאני בגן חילוני). מה המשמעות של החגים מבחינה דתית. אל תשכחי שבין חג לחג בקושי יש זמן לנשום והילדים עוד עמוסים מחוויות החג הקודם. בזאת סיימתי אני את הדיון בנושא, מקווה שהבהרתי את עמדתי כראוי.
 

מאיגל

New member
עוד תגובה קטנטנה

אם נסתכל על החג, ראש השנה הסמלים שלו זה תפוח ודבש ורימון - אוכל, ומלווה לזה הברכות, ושיחת איגרות ברכה. (שופר מבחינתי יותר משמעותי ביום כיפור כי אז גם הולכים לשמוע, על תשליך וראש של דג אין מה לדבר) זה שונה מחגים אחרים שיש בהם גם משחקים כמו סביבון או אגוזים, או פעילות כל שהיא כמו הדלקת נרות, או התחפשות, הדבר החווויתי היחיד הוא אוכל. כשעושים עם הילדים סיעור מוחין לפני הנושא אז זוכרים תפוח בדבש ורימון ומה עוד יש? אז למה לא להכניס עוד דברים חוויתיים חוץ מאוכל, אפיית עוגת דבש, טעימת דבש למיניהם? אנו עורכים סעודת חג לפני שרים אוכלים אז הדברים מברכים ושמחים.
 
למעלה