גרוש שרע לו

מרב נוב

New member
גרוש שרע לו

קראתי מכתבים שכתב אב גרוש לילדיו.
מהם אני מבינה שגרושתו מסיתה את ילדיו נגדו.
הוא לא יכול לשוחח פנים אל פנים,בטלפון או בדרך האינטרנט וגם לראותם, אינו יכול..
הוא מאוד שבור מזה.
ניסיתי למצוא את הטוב שבכל הרע הזה.
לא הצלחתי.
האם למישהו כאן יש רעיון, איך אפשר לעזור לו למצוא את הטוב שברע?
 
למצוא את האחריות שברע

שלום לך מרב


כמו בהרבה מצבים, לא תמיד אפשר למצוא את הטוב. מה טוב בטילים? מה טוב בפצועים והרוגים משני הצדדים? ממאות מליונים רבים של שקלים שנזרקים לפח במקום שנשגשג מהם?

אלא שאנחנו חייבים תמיד לחפש את האחריות שלנו. אחרת, כמו שהאמריקאים אומרים, out hands are tied. אין לנו מה לעשות. תמיד יש דרך קדימה - שאנחנו יכולים לעשות אותה, או לפחות להתניע אותה.

מה שקורה לפעמים למאמנים הוא שאנחנו *קונים את הסיפור* של המתאמן. אנחנו מאמינים לא שהוא לא מסוגל, שזה לא בגללו, שאין מה לעשות. ואז אנחנו צריכים לתפוס את עצמנו ולרענן את האמון שלנו ביכולת שלו, באחריות שלו.

יתכן שאם גרושתו היתה מגיעה אלייך להתאמן, היית בודקת איתה מדוע היא מסיתה את ילדיה נגדו. אך כאשר הוא המתאמן - זה לא נכון להסתכל על זה ככה, שהיא מסיתה אותם נגדו. אלא לבדוק איך הוא עצמו יוצר/תורם למצב הזה.

ומשם אפשר לפעול. ואולי זה מתחיל בקשר שלו איתה.

מה את אומרת? נותן קצה חוט?
בהצלחה
 

מרב נוב

New member
תודה סאלי

לי עזרת בהזכירך את נושא האחריות שלנו לעצמנו
ציטוט: "אנחנו חייבים תמיד לחפש את האחריות שלנו."
הקשר שלי עם אותו אדם מסכן, הוא דרך קריאת מכתביו המתפרסמים ב"קפה דה מרקר".
אינני מאמנת, אלא אדם שגילה את החיוביות בחיים, עד שהגעתי לזה ונעצרתי חסרת אונים.
 
האתגר הגדול ביותר שלנו

שלום לך מרב,

נגעת לליבי בשאלה שלך, במיוחד שאת לא מאמנת, אלא פשוט מלאת רצון טוב לאדם הזה. זה לא מובן מאליו.

האתגר הגדול ביותר של מאמנים, ושל כל אדם שמעוניין לשפר את איכות חייו של זולתו - צעד שאני רואה אותו כמבורך תמיד, וגם לא פשוט -
הוא להעיר באדם (שרוצים לעזור לו) את יצר האחריות. וכמובן גם להעיר בעצמנו את האחריות, כמו שכתבת.

אחריות היא אוצר נדיר, היא מביאה כוח רב. בלעדיה אנחנו חסרי אונים לגמרי. זה נכון גם לנו כפרטים, וגם בתור מדינות ועמים. אם תמיד השני אשם - אז איכות החיים של כולנו נמוכה.
ולא תמיד אנשים התרגלו או למדו לחפש אחריות. לפעמים, להיפך, הם רגילים להאשים אחרים כל הזמן - ואז נשארים תקועים לגמרי. כמונו עכשיו עם האלימות הנמשכת באזור שלנו. יש עמים שהיו במצבים מאוד דומים לשלנו, וגרוע מזה - מאות שנים של שפיכות דמים, עם הרבה מאוד "הם עשו לנו" ו"הכל בגללם", ויום אחד בהיר קבוצה של אנשים הצליחה לשכנע את כולם שעדיף לכולם להניח את הנשק, ולהתחיל לשגשג כלכלית יחד.

זה האתגר. להסיט את השאלה מהאשמה - לאחריות ומשם לפרקטיקה. איך עושים את זה? איך בונים את העתיד המשותף שלנו? עמים שונים או גרושים עם ילדים? איך מוצאים בליבנו את הרובד העמוק של האכפתיות לאחר, ומשם הוא ימצא את האכפתיות כלפינו. אתגר האחריות הוא לפעמים גדול יותר מאתגר הביצוע.

וככל שנגדיל עוד ועוד את תפיסת האחריות האישית שלנו, נוכל לעזור לאחרים להגדיל אותה.

שלום
 

מרב נוב

New member
העניין במלחמות בין עמים או בין אנשים

שבכדי להגיע להפסקת אש ואח"כ שלום על שני הצדדים לרצות בכך.
במקרה של הגרוש הזה, נראה לי שרק הוא רוצה, מכיוון שהוא מפסיד את ילדיו.
 
כולם רוצים

מרב יקרה,

אני חולקת עלייך.

הרצון הטבעי והבסיסי של כל אדם הוא לשלום, לתקשורת, לשגשוג/בטחון כלכלי, להערכה, קרבה ואהבה.

גם גרושתו וגם שכנינו רוצים שלום איתנו, זה האינטרס שלהם לא פחות מאשר שלנו.
התפקיד שלנו הוא לראות את הרצון הזה שלהם (ושל עצמנו כמובן), לראות את האינטרסים העמוקים ולא רק השטחיים, ולדבר אל המקום העמוק הזה. משם זה קל.
 

מרב נוב

New member
האם הצד השני, במקרה זה גרושתו

אכן רוצה שלום, תקשרות וכו' מדוע היא מערימה קשיים כל כך גדולים?
מדוע אינה מרשה לילדייה כל קשר עם אביהם.
מדוע היא מאכילה אותם שקרים אודות תפקודו כאב?

על האויב, אינני מדברת כי במקרה זה אני מאמינה בכל ליבי שהאזרח הערבי, תאב שלום בדיוק כמו האזרח הישראלי.
 
האם אנחנו תמיד פועלים לטובת האינטרסים שלנו?

האם אנחנו תמיד אוכלים רק אוכל בריא?
האם אנחנו עושים ספורט מדי יום?
האם אנחנו ישנים מספיק?
נעימים ואדיבים לאהובנו?
עובדים במרץ ובחריצות לטובת המטרות שלנו?

לא פשוט להיות אדם
 
התמדה בחיפוש הקשר עם הילדים

התמדה, והבנה שהתמדה ברצון לפוגשם יכולה לשפר את מצב רוחו של אותו גרוש.
מה זאת אומרת שאין לו דרך לראות אל ילדיו, או לשוחח או לצור כל קשר אחר.
בכל קשר עמם עליו להזכיר להם שהוא אביהם וכמה הוא אוהב אותם וכמה מתגעגע..
בבוא היום הם יהיו שלו..
כי זו הדרך היחידה - אבא נשאר תמיד אבא אוהב..
 

מרב נוב

New member
כאשר יוצא לו לפגוש

לפחות חלק מתוך ה4 שיש לו,
הם פונים אליו בגסות וכועסים עליו.
גרושתו מאביסה אותם בשקרים אודותיו.
אני מצרפת מכתב אחד לדוגמה
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
ובענין האחריות שלו

אפשר לראות את הקושי בגישה שלו בתוך אותן שורות שהוא כותב.
הבן שלו עונה בטון כועס. בוודאי שהוא כועס - ההורים שלו שמו אותו במצב לא נעים ולא רצוי לו. רק שהאבא לא יכול להכיל את הכעס הזה ולהרגיש שיש בו אמת - הוא צדיק. הוא ישר הודף - "כשתרצה לדבר איתי בצורה יפה אני מוכן לשמוע.". אבל בחיים האילו, זה לא תפקידו של הבן לדבר אליו בצורה יפה ואז הוא יואיל לשמוע. זה תפקידו של האב להקשיב, להכיל את הכעס ולאפשר לבן דיבור אחר. הוא בא עם דיבור מתנשא ומרוחק שלא מצריך הסתה של האם כדי שיהיה נתק.
האחריות בידיים שלו. כשיוכל הלפסיק לראות את עצמו כצדיק ורע לו, אולי יצליח לבדוק מה האחריות שלו בתקשורת הלקויה (אני בטוחה שלא רק האחריות שלו קיימת שם, אבל את הצד השני הוא כבר רואה היטב), ואולי גם להתחיל לשנות.
 

מרב נוב

New member
הלוואי ואוכל להעביר לו את המסר

הלוואי ויוכל להבין .
יש אנשים שבכלל לא מסוגלים לראות את הצד השני (של המטבע).
 

מרב נוב

New member
הלוואי

הלוואי ויוכל להבין .
יש אנשים שבכלל לא מסוגלים לראות את הצד השני (של המטבע).
 

Yin

New member
לא תמיד אפשר למצוא את הטוב שבחושך

לפעמים אפשר פשוט להדליק את האור.

הכיוון שאת רוצה להוביל את האיש אינו נכון.
הבעיה שם היא אחרת לגמרי, אני אומר זאת לאחר שקראתי את מכתביו.

יש שם אדם שאין לו זהות מוגדרת, אין לו גבולות ועמוד שדרה. בין השאר בגלל הטרגדיה של בנו.
זה הכיוון שאיש מקצוע יכול לנסות לעזור לו, אם הוא יהיה מוכן לקחת את האחריות שסאלי הזכירה.
 

מרב נוב

New member
תודה על המענה

מהו הכיוון שאני רוצה להוביל את האיש שאינו נכון?
האם למצוא את הטוב שברע, איננו נכון?

מבחינה מעשית אין לי קשר אליו.
אנו לא מכירים בכלל.
אני זו שמשתפת אתכם המאמנים בבעיה הזו
כי מכם למדתי שיש טוב בכל רע, רק צריך למצוא אותו.
 

Yin

New member
ברור לי שאין לך קשר אליו

וברור לי שליבך יוצא אל האדם עם הסיפור העצוב הזה.

עדיין אני טוען שהשאלה שלך אינה נכונה , לא בגלל העניין של למצוא את הטוב שברע, בגלל העניין שזה לא הכיוון לשורש, למהות.
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
הטוב שברע

מרב יקרה,
חויות שליליות יכולות להיות מנוף לצמיחה, אבל לא תמיד אפשר לומר שיש בהן טוב. אם אשתך נפגעת מטיל זה טוב? אפשר לנסות לקחת את החוויה לשינוי, צמיחה והתפתחות, אבל זה לוקח זמן וממש לא קל, ואני בטוחה שרוב האנשים לא יהיו פנויים לכך במשך זמן די ארוך של עיבוד האבל. גם גירושין הם חוויה מאוד לא קלה, שיש בה הרבה צער ואובדן. לא קראתי כל מכתבי האיש הזה, אבל לא כל אחד יהיה פנוי לראות את האפשרויות שנפתחות ואת הצמיחה שמזומנת לו.
באימון אישי אנחנו לא הופכים את מציאת הטוב שברע למשהו עיקרי. אנחנו עובדים על התקדמות למטרות, על שינוי דפוסי חשיבה, על בנייה של דברים. היכולת לראות שאירוע שלילי אפשר משהו חיובי בדרך כלל תבוא הרבה אחרי, אחרי שכבר קרה שינוי חיובי כלשהו.
 
למעלה