געגוע
זכרון,הבזק פתאומי מהילדות- אני בת 3 או 4,והמדינה חוגגת איזה יום עצמאות. היא בת ארבעים ומשהו בערך, אין לי כח לחשב. אבא לוקח אותי לחגיגות. פעם ראשונה שלי. אני מתלהבת מהערבוב של כל הריחות-תירס חם וצמר גפן מתוק,ומצעקות המוכרים "2 ב-10!2 ב-10!" עוד מעט יתחילו הזיקוקים,אבא רוצה שאני אראה. הוא שם אותי על הכתפיים(אני אוהבת שהוא שם אותי על הכתפיים),ואומר לי להסתכל למעלה. אבל אלו קולות יותר מידי חזקים בשבילי,ואני נבהלת מה"בומים" ומהאורות הצבעוניים. אני מרגישה שהגיצים נופלים עליי, ומתחילה לבכות. אבא מוריד אותי מהר ומרגיע אותי- "זה שום דבר,זה כלום, זה רחוק מכאן ולא יפגע בך". הוא נותן לי נשיקה על הלחי והזקנקן שלו עוקץ אותי. זה נעים לי, מזכיר לי את הפעמים המעטות והמיוחדות שהוא בא לתת לי ולאחי התאום נשיקת-לילה-טוב. האדם הזה לא קיים יותר. ממזמן הוא הפך למשהו אחר. אני לא מצליחה להצביע על נקודה מסוימת, אבל משהו רע קרה לו, לאופי שלו, להתנהגות שלו. איך קרה שהוא נתפס אצלי עכשיו כדמות עצבנית,חסרת סבלנות ולפעמים מזלזלת. גם אמא אמרה לי פעם שלא ככה היא הכירה אותו,ואני מניחה שלה קשה יותר, כי היא התחתנה איתו,והיום הם כמו זוג שחי בעל כורחו באותו בית. "בשביל הילדים", למרות שכבר אף אחד מאיתנו לא ילד..(לפחות מבחינת הגיל, אבל זה כבר טאבו). אני מתגעגעת. לתירס חם וצמר גפן מתוק. למוכרים שצועקים "2 ב-10!". לנשיקות עוקצניות. אני מתגעגעת לשקט.
זכרון,הבזק פתאומי מהילדות- אני בת 3 או 4,והמדינה חוגגת איזה יום עצמאות. היא בת ארבעים ומשהו בערך, אין לי כח לחשב. אבא לוקח אותי לחגיגות. פעם ראשונה שלי. אני מתלהבת מהערבוב של כל הריחות-תירס חם וצמר גפן מתוק,ומצעקות המוכרים "2 ב-10!2 ב-10!" עוד מעט יתחילו הזיקוקים,אבא רוצה שאני אראה. הוא שם אותי על הכתפיים(אני אוהבת שהוא שם אותי על הכתפיים),ואומר לי להסתכל למעלה. אבל אלו קולות יותר מידי חזקים בשבילי,ואני נבהלת מה"בומים" ומהאורות הצבעוניים. אני מרגישה שהגיצים נופלים עליי, ומתחילה לבכות. אבא מוריד אותי מהר ומרגיע אותי- "זה שום דבר,זה כלום, זה רחוק מכאן ולא יפגע בך". הוא נותן לי נשיקה על הלחי והזקנקן שלו עוקץ אותי. זה נעים לי, מזכיר לי את הפעמים המעטות והמיוחדות שהוא בא לתת לי ולאחי התאום נשיקת-לילה-טוב. האדם הזה לא קיים יותר. ממזמן הוא הפך למשהו אחר. אני לא מצליחה להצביע על נקודה מסוימת, אבל משהו רע קרה לו, לאופי שלו, להתנהגות שלו. איך קרה שהוא נתפס אצלי עכשיו כדמות עצבנית,חסרת סבלנות ולפעמים מזלזלת. גם אמא אמרה לי פעם שלא ככה היא הכירה אותו,ואני מניחה שלה קשה יותר, כי היא התחתנה איתו,והיום הם כמו זוג שחי בעל כורחו באותו בית. "בשביל הילדים", למרות שכבר אף אחד מאיתנו לא ילד..(לפחות מבחינת הגיל, אבל זה כבר טאבו). אני מתגעגעת. לתירס חם וצמר גפן מתוק. למוכרים שצועקים "2 ב-10!". לנשיקות עוקצניות. אני מתגעגעת לשקט.
