געגוע (ל-כ) איש זך בשמים
אבא אליך אני כותב אני מקוה כי תוכל לקרוא בו את הכתוב מבעד לאותם עיניים נוצצות והאור החזק לא מסנוור את עיניך. עברו חודשיים ימים והגעגוע הוא כמו השתיקה שלך - נחה בצדי הדרך היכן שפרחים צומחים להם כחלק מהתפאורה בלא שיתנו את דעתם עליהם עד שנובלים עד שנופלים. אתה יודע אבא - כי מחכה אני שתאמר לי שוב באותו חיוך וצחוקך האבהי בוא בוא שב לידי ומורה לי בידך לשב על כרעי המיטה בה ישבת - ואני כמו ילד הנלהב לממתק ישבתי ליד רגליך מלטף ,נוגע בעור שצפד עם שוב השנים אל האלוהים - פעמים הייתיי מחכה שתפהק בפיך הגדול ושוב אומר לעצמי איזה פה יש לו אבי גדול שמפיק מרגליות ופנינים של מילים לאהבה - העטור זהב כן כן אני גם מחכה לתוכחות המוסר הקטנות שלך שתמיד נראו לי חסרות טעם וחוכמה ביחס למימד הגיל והפער בנינו - אתה "הרב" "ואיש האלוקים" ואני "החילוני" "וחבר לרע" (ליצר) הוי אבא - אני לא יודע אם אתה שומע אותי -אך אתה חסר לי חסר לי מאוד - אתה שהייתה לי "חופה" וסוככת עליי בתורתך ,תמיד יכולתי לומר ולעשות כרצוני בידיעה שאתה שם - בשבילי למעני לסוכך עלי - בתורה וחוכמה - אך מסתבר אבא "כי היא אינה ירושה לי" - וזאת לא הסכלתי להקשיב לך .. אבא אתה לא יודע ואולי כן ..כמה חרטות יש בלבי הייתי יכול לסכם אותם ככל מהלך שנות חיי .. אילו יכולתי הייתי מחזיר את הגלגל אחורה ועוטף כל מילה שלך בצלילי שמע ומנגינה ומנגן אותם בכל פינה וקרן רחוב. היום- אני מרגיש כמו קבצן - מנסה לקלוט ולברור לאסוף כל מילה כל סיפור כל צליל כל זיכרון כמו נמלה וליצור לי תבנית חיים שתהיה מדודה בצעדיך ובפסיעותיך - אך זה קשה שאתה לא לידי - וקשה יותר כשהדמעות חונקות על כל פרור אליך.. אתה רואה אפילו עכשיו אבא - אני שואל רק לגביי - ועוד לא שאלתי עליך איך אתה ישן שם בשוחת עפר צרה - כמה נוח לך וכמה מעיק עליך האם חסר לך משהו והאם הרגל עוד כואבת לך - ומה עם היד אבא האם אתה מצליח להוזיז אותה או שמא היא עדיין משותקת מהאירוע האחרון.. דרך אגב אבא - לקחתי את הטלית והתפילין שלך - החלטתי להתחיל מהדבר הפשוט שבקשת ממני - אני מקוה שזה בסדר מצדך אם לא - אשמח אם תבוא ותאמר לי מה יעשה בנדון.. אבא אתה יודע הרבה יש לי לומר לך ולספר לך .. אבל אני החוליה הקטנה "אמא" היא סיפור שביר בפני עצמו - היא כמו יונה שגפיה עייפו מלהתרומם - כידיך השמאלית אבא - רק שהיא מותשת מצער.. (זכורני שהיא תארה את שניכם כזוג יונים שלא נפרד כל חייו ועכשיו היא בלא יד ובלא כנפי החיים) אני חושב שאפסיק לכתוב - לא אני לא רוצה לצער אותך יותר ממה שאתה מצטער - ואנו מייצרים (כמו ציפור אל פח) אז אבא אני מקוה כי אתה רואה אותי מלמעלה אני מקוה כי אתה שומע אותי מבין לעיניים הנוצצות - הידעת אבא כי אני קורא להם אלי האהבה - כן אני יודע כי אנשים קוראים להם כוכבים.. אבא אני מאוד מקוה שאתה לא רואה אותי בלילות חושב עליך ובוכה. אז להתראות בנתיים - באהבה בנך
אבא אליך אני כותב אני מקוה כי תוכל לקרוא בו את הכתוב מבעד לאותם עיניים נוצצות והאור החזק לא מסנוור את עיניך. עברו חודשיים ימים והגעגוע הוא כמו השתיקה שלך - נחה בצדי הדרך היכן שפרחים צומחים להם כחלק מהתפאורה בלא שיתנו את דעתם עליהם עד שנובלים עד שנופלים. אתה יודע אבא - כי מחכה אני שתאמר לי שוב באותו חיוך וצחוקך האבהי בוא בוא שב לידי ומורה לי בידך לשב על כרעי המיטה בה ישבת - ואני כמו ילד הנלהב לממתק ישבתי ליד רגליך מלטף ,נוגע בעור שצפד עם שוב השנים אל האלוהים - פעמים הייתיי מחכה שתפהק בפיך הגדול ושוב אומר לעצמי איזה פה יש לו אבי גדול שמפיק מרגליות ופנינים של מילים לאהבה - העטור זהב כן כן אני גם מחכה לתוכחות המוסר הקטנות שלך שתמיד נראו לי חסרות טעם וחוכמה ביחס למימד הגיל והפער בנינו - אתה "הרב" "ואיש האלוקים" ואני "החילוני" "וחבר לרע" (ליצר) הוי אבא - אני לא יודע אם אתה שומע אותי -אך אתה חסר לי חסר לי מאוד - אתה שהייתה לי "חופה" וסוככת עליי בתורתך ,תמיד יכולתי לומר ולעשות כרצוני בידיעה שאתה שם - בשבילי למעני לסוכך עלי - בתורה וחוכמה - אך מסתבר אבא "כי היא אינה ירושה לי" - וזאת לא הסכלתי להקשיב לך .. אבא אתה לא יודע ואולי כן ..כמה חרטות יש בלבי הייתי יכול לסכם אותם ככל מהלך שנות חיי .. אילו יכולתי הייתי מחזיר את הגלגל אחורה ועוטף כל מילה שלך בצלילי שמע ומנגינה ומנגן אותם בכל פינה וקרן רחוב. היום- אני מרגיש כמו קבצן - מנסה לקלוט ולברור לאסוף כל מילה כל סיפור כל צליל כל זיכרון כמו נמלה וליצור לי תבנית חיים שתהיה מדודה בצעדיך ובפסיעותיך - אך זה קשה שאתה לא לידי - וקשה יותר כשהדמעות חונקות על כל פרור אליך.. אתה רואה אפילו עכשיו אבא - אני שואל רק לגביי - ועוד לא שאלתי עליך איך אתה ישן שם בשוחת עפר צרה - כמה נוח לך וכמה מעיק עליך האם חסר לך משהו והאם הרגל עוד כואבת לך - ומה עם היד אבא האם אתה מצליח להוזיז אותה או שמא היא עדיין משותקת מהאירוע האחרון.. דרך אגב אבא - לקחתי את הטלית והתפילין שלך - החלטתי להתחיל מהדבר הפשוט שבקשת ממני - אני מקוה שזה בסדר מצדך אם לא - אשמח אם תבוא ותאמר לי מה יעשה בנדון.. אבא אתה יודע הרבה יש לי לומר לך ולספר לך .. אבל אני החוליה הקטנה "אמא" היא סיפור שביר בפני עצמו - היא כמו יונה שגפיה עייפו מלהתרומם - כידיך השמאלית אבא - רק שהיא מותשת מצער.. (זכורני שהיא תארה את שניכם כזוג יונים שלא נפרד כל חייו ועכשיו היא בלא יד ובלא כנפי החיים) אני חושב שאפסיק לכתוב - לא אני לא רוצה לצער אותך יותר ממה שאתה מצטער - ואנו מייצרים (כמו ציפור אל פח) אז אבא אני מקוה כי אתה רואה אותי מלמעלה אני מקוה כי אתה שומע אותי מבין לעיניים הנוצצות - הידעת אבא כי אני קורא להם אלי האהבה - כן אני יודע כי אנשים קוראים להם כוכבים.. אבא אני מאוד מקוה שאתה לא רואה אותי בלילות חושב עליך ובוכה. אז להתראות בנתיים - באהבה בנך
