געגועים בטרם עת

[נילי בוסטון]

../images/Emo163.gifתני לי לנחש

את פה לא יותר מכמה חודשים - נכון? וכישראלית גזעית חדת עיין ומוח הצלחת ישר לאבחן את ה- "אמריקאים האהבלים האלה", וגם את ה- "תמימות" וה- "צביעות המתמדת שלהם".... וואללה כל הכבוד.....

 

[mugda]

משהו אחד אני לא מבינה בפורומים האלה

למה כולם צריכים להיות כאלה תוקפנים ולהגיב בציניות גסת רוח? אין לי בעיה עם ציניות אך לא בצורה שהיא מופיעה בחלק מההודעות פה... וכן, מצטערת להודיע לכם ואני לא היחידה שאומרת את זה :אחת התכונות שמאפיינות אמריקאים היא תמימות וצביעות.יש מקומות שיותר יש שפחות. בניו יורק למשל הם שונים מסן דיאגו, יותר מזכירים את הישראלים. ושוב, אני לא היחידה שטוענת כך,אפילו המקומיים מעידים זאת על האמריקאים.

 

[הלוואי והייתי חתול]

צר לי

אבל הישראלים צבועים לא פחות מהאמריקאים. האמריקאים פשוט מחייכים יותר, אז חלקכם מפרש את זה כצביעות, אבל צביעות לא חייבת להיות מלווה בחיוכים אינסופיים, צביעות זה פשוט "אחד בפה ואחד בלב". בנוסף, בישראל הרבה יותר רמאים ותחמנים. שוב, זה לא שכאן אין שקרנים, ואני בטוח שה-Con Artists כאן אוכלים את הישראלים בלי מלח... אבל ברמה הממוצעת היומיומית, בישראל יש הרבה יותר סיכויים לקבל סכין בגב - ולא רק מהחברים של יוסי שריד ופרס... איי איי איי, הלהבות, החיצים לאאאאאאאא

 

[mugda]

יש משהו בדבריך

אבל אני עדיין חושבת שהישראלים אמיתיים יותר, לטוב ולרע. קשה לי להאמין שלכל אחד פה מתחשק לחייך נונסטופ ולהגיד "אקסקיוז מי "כל היום מבלי לקבל את הקריז בשלב זה או אחר... על תחמנות ורמאות- זה כבר משהו אחר.מעולם לא אמרתי שהאמריקאים הם יותר תחמנים מהישראלים. להיפך. בכל מקרה, לא משנה.מיצינו. סתם התמרמרתי על הציניות והתוקפנות שקיימות כאן בפורומים ומורידות את כל החשק להגיב בכלל שמא יקטלו אותי לפני שאספיק ללחוץ על ה"שלח/י"...

 

[נילי בוסטון]

אז אני אסביר לך

לא טענת התמימות והצביעות גרמו לי להגיב איך שהגבתי, אלא המשפט "האמריקאים האהבלים האלה" שבעיני הוא גסות רוח ממדרגה ראשונה, לא נכון עובדתית ולא יכול להיות נכון כשאת מכלילה על מאות מיליונים שעשוים מכל כך הרבה חומרים ורבדים. גם מה שאת מפרשת בטעות כתמימות הוא, או לפחות בחלקו, אינו אלא כבוד בסיסי לאדם, מתוך אמונה שהאחר הוא טוב, אלא אם יוכח אחרת (כשמוכח אחרת אז כבר מתיחסים בהתאם) באותו אופן, נימוסים נאים מתפרשים לעיתים כצביעות (ובעיני עדיפה שאלת ה-How are U today? גם אם אין כוונה עמוקה מאחוריה לעומת סחבקיות וקרבה מוגזמת כשלא במקומם). בקיצור - קצת יותר סבלנות וכבוד מצידך לאחרים היו מובילים לתגובה דומה משלי. במקרה כזה היתי אפילו מעלימה עיין מהניתוח השטחי שלך.

 

[נילי בוסטון]

סובלנות, לא סבלנות

 

[yonis]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gifטוב שאת קיימת נילי

לעיתים נמאס לי קשות מהגסות שבה שופטים אנשים לא מנומסים את האנשים המנומסים,כאילו הייתה זוהי חולשה להיות נעים לזולת,

 

[נילי בוסטון]

../images/Emo140.gif

 

[iditbs]

געגועים

כאם, אני יודעת שאתגעגע לתרבות של מערכת החינוך פה. לשיתוף הפעולה הפורה בין הורים למוסד החינוכי ,לאוירה הנינוחה בו לחיוך שעל פני ילדותיי כשהן הולכות וחוזרות מהגן ומביה"ס. בעבר גרתי במקומות מרתקים, בעיני (ירושלים, בוסטון, דנבר). אליהם אני מאוד מתגעגעת. במיוחד למקומות ה"צדדיים" המוכרים בעיקר למי שחי במקום תקופה ממושכת ולא מבקר בו כתייר.

 

[מבט מהצד]

יש כנראה, לצערי הרב, הבדל תהומי

בין מערכת החינוך באיזור שבו אני גרה לבין זו שבאיזור שלך, עידית. כאן שיתוף פעולה בין ההורים לבין בית הספר שואף לאפס. אם לא הייתי יוזמת בעצמי, בכתה של הילדות שלי, היה מסתכם שיתוף הפעולה עם ההורים במשהו כמו ליווי טיולים. שום דבר מעבר לזה

גם האווירה לא לגמרי נינוחה. אמנם מצד אחד אין את הלחץ שקיים בכתה ממוצעת בארץ (נו, מה? כאן על 24 תלמידים יש מורה + סייעת), אבל מצד שני המשמעת כאן קפדנית יותר מדי. זה שרצו לרשום לבת שלי הערה בתיק האישי בגלל ששיחקה עם חברות שלה משחק תופסת שבו מכים על הישבן - זה כבר ממש מוגזם. וכשניגשתי כולי המומה למורה כדי לנסות להבין על מה ולמה ההערה, כי ממש לא הצלחתי להבין את הבעייתיות, נמסר לי שהיא נגעה ב-inappropriate places. נו, שוין. מזל שלפחות המורה היתה מספיק רחבת אופקים כדי להבין שבתרבות שממנה אנחנו הגענו אין שום בעייתיות במשחק שכזה, ושכדאי אולי קודם להעיר, להסביר וללמד לפני שישר כותבים הערה בתיק האישי (ואגב, אותה תגובת תמהון הגיעה גם מכיוונן של שתי האמהות האחרות - אחת מיפן והשניה מאוקראינה). בנוגע לתרבות של מערכת החינוך פה, אני בהחלט מסכימה אתך, ומאמינה שגם לי היא תחסר אחרי החזרה ארצה. כבוד לזולת היא בהחלט תכונה עיקרית כאן, והיה רצוי שתכנס בצורה בולטת גם במערכת החינוך בארץ.

 

[iditbs]

מאוד מצער לשמוע!

אצלנו, למרות שהמשמעת קפדנית בכיתה וכשהולכים במסדרון, הילדים משתוללים ומתרוצצים חפשי בחוץ וצוחקים ונהנים מהחברה בארוחת הצהריים. אני באמת מרוצה ממידת הסובלנות פה. טוב אבל אתם לפחות בקליפורנייה...

 

[מבט מהצד]

נו, בכל רע יש גם טוב, ולהיפך ../images/Emo13.gif

 

[Ho Oh]

אני חושבת שפעם היה פה סקר בנושא

פה אני הכי מתגעגעת למשהו מאד פשוט (מלבד לאוכל) שהיה לי בארץ ואין לי פה וזה לעצמאות ולחופש שיש בנהיגה. מתגעגעת לאוטו שעומד זמין בחניית הבית ומתגעגעת לנהיגה ברכב. לא אתגעגע פה להרבה דברים אחרים אך בהחלט אתגעגע להונג קונג.

 

[shiri boston]

רוצים לדעת למי אני מתגעגעת??../images/Emo8.gif

למשפחה הקרובה, לסבים והסבתות, החברים והחברות הטובים שלי. וזהו!!! נכון שלפעמים הגעגועים למשפחה מציפים אותי, אבל עדיין, אני ממש לא בכיוון של לחזור לארץ. לדעתי, אין כמו אמריקה!

 

[iditbs]

אם כך השארי איפה שאת! ../images/Emo39.gif

אני ממש מבינה אותך, כי גרנו שלוש שנים באזור בוסטון ויום אחד כשרכבנו על האופניים לאורך הצ'רלס המקסים, העזנו לשאול את עצמנו, למה, בעצם לחזור לארץ מכאן... אבל תאמיני לי, לא כל מקום בארה"ב הוא כזה. ואגב גם שם היה ברור כמו היום שהכוונה היא בסופו של דבר לחזור והסיבה? סריטה במוח!!! שהתבצעה במקצועיות רבה ב"שיר שהשבוע" ביסודי,בטיולים השנתיים בתיכון, בצבא, בדיונים אל תוך הלילה במעונות האוניברסיטה העברית ועוד.