געגועים בטרם עת

[ענת בן צבי]

געגועים בטרם עת

חברים שלנו ששהו כאן 0.5 שנה חוזרים השבוע לארץ. במסיבה/מנגל שערכנו לרגל הפרדה שאל עדו למה הכי תתגעגעו כשתעזבו. זה העלה בי מחשבות. את לוזאן אני לא אוהבת אבל למה אני התגעגע? אז הכי יחסר לי המראה של האגם והאלפים בדרך לעבודה. הבניין שלי יושב כמעט על שפת האגם ובבוקר כשבאים הראות היא פשוט מדהימה. התמונה אף פעם לא נראת אותו הדבר... ואם כבר מדברים על להגיע לעבודה אז למטרו. שהוא כל כך זמין שאני יכולה לחסוך לעצמי את האוטו ויש לי זמן למחשבות הירהורים ולא רק זמין אלא גם מדויק... על השניה. אז זהו בערך. אז אם תעזבו כשתעזבו למה אתם הכי תתגעגעו? ענת

 

[ענת בן צבי]

והנה תמונה ממחישה...

 

[עדו בן צבי]

לכל מי שטרם הצטייד בזכוכית מגדלת,

לצד הביניין נראים הרי האלפים הצרפתים שמעבר לאגם למן (אגם ז'נבה). אחד מהם הוא מאן-בלן המפורסם.

 

[עפרית אטלנטה]

געגועים בעיקר...

נוציא אנשים מהרשימה אז כמובן לאוכל...

וזה אומר לבשר הטוב למיסעדות ... טוב נו וגם לעצים בסתיו עם כל הצבעים. אני כבר מתגעגעת!

 

[ליילה]

לפרות ../images/Emo80.gif../images/Emo80.gif../images/Emo80.gif ../images/Emo8.gif

האמת שאני חושבת על זה הרבה, כי הכל פה כל כך שונה לי מהארץ, שזה דברים שגם צריך להסתגל אליהם, וגם אני בטוחה שאתגעגע אליהם. לנופים המדהימים שיש פה, ליערות, לאגמים, לדיונות השלג בחורף ולשדות הירוקים בקיץ... כל הדברים המדהימים האלו, שלפעמים כשבא לי לצאת לאיזה פאב סטייליסטי ולהוריד כמה דרינקים שווים, מוציאים אותי מדעתי. לשקט ולשלווה כשהדאגות הן כל כך קטנות ולא מהותיות, אותו השקט שלפעמים בא לי לצרוח ממנו. לבית הענק שיש לנו פה, ושאין סיכוי שנגיע לאחד כזה בארץ בשנים הקרובות, לזה שאנחנו יכולים להחזיק פה בשקט שתי מכוניות יפות וטובות, כשבארץ הייתי שנה שלמה בלי רכב בכלל, כי לא יכולתי להרשות לעצמי... לאנשים פה אני בספק אם אני אתגעגע, לפחות כרגע אין פה מישהו שנראה לי שיחסר לי בארץ, לעומת זאת אין פה המון אנשים שאני מתגעגעת אליהם עכשיו...

 

[עדו בן צבי]

אפרופו לצרוח מרוב שקט,

כבר כתבתי פה שאני מבין הייטב מדוע עלילתו של הספר 'הקלות הבילתי נסבלת של הקיום' מובילה את הגיבורים לגלות בשוויץ?

 

[gozala]

ליילה בשבילך ../images/Emo80.gif../images/Emo124.gif../images/Emo80.gif

No Milk Today בכלל פרסומת לתקליטור של הלהקה הזו ולא שייך לנושא, אבל שיר נחמד.

 

[הלוואי והייתי חתול]

זה לא זה

השאלה היא לא "למה נתגעגע כשנעזוב" אלא "למה אנחנו לא מתבארץ" כשלמעשה התשובה לשאלתך היא שפשוט נתגעגע למצב שבו אנחנו לא מעוצבנים על הדברים המעצבנים בארץ... עשיתי בלגן ובילבלתי את עצמי. בקיצור, נתגעגע לחברים כאן שהתגלו כחברים הרבה יותר אמיתיים מאלו שבארץ. נתגעגע לטיולים לאוכל לשקט לשלווה לזה שלא ממש מעניין אותי לשמוע חדשות לזה שלא דוחפים אותי בתור לאינטרנט המהיר בזול לקבר של החתולה שלי לכסף עוד משהו ?? בטוח, סתם לא קופף לי לראש עכשיו

 

[הלוואי והייתי חתול]

קופף=קופץ

ויותר מזה: מתבארץ = מתגעגעים בארץ חחחחחח

 

[עפרית אטלנטה]

כאן זה לא שם.

אמנם כבר אמרתי אבל הרשימה עוד ארוכה וגם דומה אצל רובם (בעיקר אלה מארה"ב) לא כולל את הפרות של מירב. אבל ככה זה איפה שנהיה תמיד נתגעגע למה שאין.

 

[sashkashurik]

הממ, למה אני אתגעגע? ../images/Emo58.gif

לא יודעת, בטוח שלא לשקט הזה ששורר כאן כל הזמן ובא לצרוח מרוב השקט הזה, אבל אין איפה לצרוח, כי הכל שקט שקט שקט, ואם אצרח, יחשבו שאני משוגעת!

בטוח שלא לאוכל המסריח האמריקקי, את

ים אני לא יכולה לראות יותר! יותר מזה, כשעוברים לדי איזה המבורגריה תורנית ועולה משם ריח של שמן של הצ'יפס, זה פשוט עושה לי בחילה וכבר בחורה אחת בהיריון שאלה אותי אם אני לא בהיריון גם כן, ואני לא, ממש לא! בטוח שלא לחברים שאין לנו כאן. לאחרונה התחלנו להכיר אנשים חדשים, וזה אחרי שנתיים שאנחנו כאן!

אז למה כן נתגעגע? אני אישית אתגעגע לדירה שלי בעלת שני חדרי שינה ושני בתי שימוש ואמבטיות. אתגעגע לאוטו שלי - וולצווגן ג'טה שכזה לא יהיה לי בארץ (ואני גם לא רוצה, מפחדת לנהוג שם

), אתגעגע אולי למזג האוויר מלא השמש של סן דייגו, למרות ששמש לא חסר גם בישראל. מה עוד? לא יודעת, לא עולה לי לראש. אה, כמובן, לס ווגאס! לא יודעת איך אחיה בלי עיר ההימורים! אומנם כבר לא הייתי שם כמעט שנה, אבל יש פה כל מיני קזינו מסביב לסן דייגו שאנחנו פוקדים מדי פעם. בארץ אין כזה דבר. אולי רק באילת, בעצם. כנראה שכשנגיע לארץ, יהיה לי חדש עוד פעם כמות האנשים שמסביב, הערסים עם ההערות שלהם וכו', אבל דווקא עכשיו אני מתגעגעת לדברים האלה, אני מתארת לעצמי שכשאחיה בתוך זה, זה לא יהיה יותר מדי כיף. אז זהו, לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר... בעצם, אולי אתגעגע גם למשרד שלי, שעכשיו אני יושבת בו באמצע יום עבודה וכותבת את ההודעה הזאת ואף אחד לא מפריע לי!

 

[Sabrina 2003]

צודקת

אני יודעת בדיוק למה את מתכוונת.

ביום שהגעתי לניו יורק הרושם הראשון שלי מהאוכל היה - הסוכר לא מתוק והמלח לא מלוח... לפירות ולירקות אין טעם, וכל דבר שהם מבשלים מלא בשמן עד כדי גועל שמוציא כל חשק לאכול משהו. בנוגע לחברים - גם צודקת. לא יודעת מה זה איתנו... עם האמריקאים לא קל/נוח להתחבר - אולי אנחנו מרגישים שהם לא מבינים אותנו כמו שרק הישראלים יכולים... אבל גם אם מכירים פה ישראלים אחרים , או פוגשים ישראלים שכבר הכרנו בארץ - עדיין משום מה זה לא בא בקלות כמו בארץ. אני פה כבר שלוש שנים ואת מספר האנשים שאני יכולה באמת לקרוא להם חברים אפשר לספור על יד אחת. וגם אני נוהגת פה על רכב שהסיכויים שאני אגיע אליו בארץ שואפים לאפס. ויודעת איך זה לגור פה במקום שנראה לי הכי מדהים בעולם לגור בו. ובכל זאת המקום כאן שוחק, מתסכל נורא לפעמים, ואני לא יכולה לחזור לארץ - מה שכנראה יקרה בחודשים הקרובים... ולמרות הארסים ... וגסות הרוח/חוצפה של הישראלים... אני עדיין מרגישה ששם הבית האמיתי. אין לי ארץ אחרת...

 

[shaltomato]

לא מתגעגע ואולי כן

אני לא אתגעגע לאוכל אני לא אתגעגע למוסיקה אני לא אתגעגע לסרטים אני לא אתגעגע שאף פעם לא יודעים איך מבטאים את שמי אני בטח לא אתגעגע לזה שאין פה כדורגל אבל אני כן אתגעגע לחברים שהם פה כמו משפחה אני אתגעגע לעובדה שאפשר לנסוע שעות על גבי שעות באוטו בלי שום גבול ברקע אני אתגעגע להיות רחוק מהמשפחה שבארץ (הורים, אחים, גיסים וכוו)- רק קצת ולפעמים

 

[liat129]

געגועים...../images/Emo20.gif

הכי הרבה אני אתגעגע לתחושת השקט והשלווה שיש כאן ושמדהימה אותי כל פעם.. כאילו אין דאגות בעולם.

יש פה כמה מסעדות מעולות (אוכל סיני) שכל פעם שאנחנו מקבלים את החשבון בסוף הארוחה, אנחנו נדהמים מחדש, כי זה כזה זול..

המחיה פה כל כך זולה.. אין מה להשוות לארץ. אני מאוד אתגעגע לדירה היפה שלי, שהיא במיקום מעולה והיא כל כך נוחה.. לחדר כושר הענק שצמוד אליה.. יש פה הרבה שווקים מעניינים וזולים וכמובן למסאג'ים המעלפים..

אבל, אם להיות אובייקטיבית, יש הרבה יותר דברים שאני ממש לא יתגעגע אליהם..(עוד רעיון לשרשור??

)

 

[Ho Oh]

ליאת, לדבר אחד

אני לפחות בטוחה שלא תתגעגעי. ולגבי המחיה פה בדרום סין היא לא זולה בכלל אם רוצים לחיות באורח חיים מערבי.

 

[mugda]

המממ...למה אתגעגע?

אני גם גרה בסן דיאגו, ואני אתגעגע למזג האוויר הטוב- אין לחות! למחיה הזולה, לשופינג,למכון כושר הצמוד+בריכה, לעובדה שאני לא משלמת פה על כלום- לא אוכל, לא שכר דירה, לא פלאפון, לא טלפון,לא מכונית, לא דלק לא כלום! אני אתגעגע לפריוויף, לנופים המדהימים פה,לרדיו שרוב הזמן משדר מוסיקה ולא תוכניות מעצבנות!לתוכניות בוקר ברדיו שכל הזמן מצחיקות אותי,לסופשבוע הארוך,לחברות שלי פה שגם ככה הן גם עוזבות,ולעוד המון דברים. אבל יחד עם זאת,אני לא אתגעגע לאמריקאים האהבלים האלה, לתמימות ולצביעות המתמדת שלהם, לעובדה שאין לי פה את החברים מהארץ או חברים ישראלים בכללי,לקילו העודפים שצברתי פה,לכמות הפרסומות שיש פה בטלויזיה וברדיו(אבל מצד שני הן עדיפות על הישראליות),לחוסר פרטיות, לעבודה, ליובש הכללי שאופף את סן דיאגו-כל אלה ועוד אני לא אתגעגע אליהם. כך שיש יתרונות וחסרונות בהכל...

 

[mugda]

עוד משהו קטן

אני אתגעגע לעובדה שאין כאן אווירה של לחץ ודאגה מתמדת- רחוק מהעין רחוק מהלב, כאילו אנשים חיים פה בלי דאגות. אני גם אתגעגע לנימוס האמריקאי שלפעמים גם עולה לי על העצבים, אבל ניחא...

 

[הלוואי והייתי חתול]

לא משלמת על כלום ????

גמני גמני גמני גמני רוצה

 

[mugda]

בוא להיות או-פר בסן דיאגו....

 

[הלוואי והייתי חתול]

כמה זה ?

$200 לשבוע ??? אפילו הדמי אבטלה שלי הם יותר מזה...