געגועים אל הפחד

[בארס]

התבוננות...

וכמובן שיש הרבה "סוגים" שלה...היא האמצעי הכי טוב להתמודדות שיש בה מידה של תיקון(!) עם חרדות.(להבדיל מטיפול סימפטומטי כמו תרופות נוגדות חרדה או "הסחות דעת" שיכולים בהחלט לעזור להתמודד עם התופעה אבל לא ממש מטפלים בבעיה כי הם בעצם תומכים במנגנון הדחקה) ואצלך נראה שזה עבד לא רע...אבל שוב (פעם אחרונה שאני מזכיר את זה **מניח את הגרזן בקרבת מקום**)...מה שהתרעתי ואני ממשיך להתריע בפניו הוא התבוננות יתר...שדרך אגב גם עשויה להיות טריגר לחרדות אצל מי שלא מכיר את התופעה (בדרך כלל אנשים צעירים). השאלה האם התגברת על החרדות או שהתחלפותן בשעמום וכבדות היא אפילו תוצאה של תרגול יתר היא שאלה טובה...שלי אישית אין יכולת לענות עליה.

 

[דניאל גליקר]

יכול להיות שאתה זקוק לסוג אחר

של מדיטציה?

 

[elike]

את התשובה בחלקה אתה נתת

והיא המדיטציה משכה אותך לכיוון טוב,הבעיה שהשכל קושר זאת למושג "חרדה". התר את הקשר הזה,המיינד במקרה זה מרגיש "מאוים",הרי הצלחת לראות ללא עזרתו תובנות גדולות,הצלחת לקדם עצמך במדיטציה הרבה יותר מאשר בעזרתו אז הוא מוצא דרכים לפסול את הדרך:משעמם,מגרד,כואב ,חרדה,כל אלה ואחרים הם יצרי השרדות של מיינד משועמם. וזה לא אומר שהמיינד הוא פסול,הוא פשוט השתלט לנו על החיים,ובמקום שיהיה כלי שרת בידינו הוא הפך למעסיק שלנו ולאו דווקא בהצלחה.

 

[החופשהגדול]

תקופות

ברגע שאדם זוכה בקצת סבל מכל סוג שהוא, זו אכן עשויה להיות ברכה גדולה. ברגע שפונים לדרך רוחנית כלשהי בעקבות סבל שהגיע נורא קל כשעובר הסבל לחזור לשינה הרגילה . לדעתי כדאי להתאמץ ולנסות להמשיך לקרוא עד כמה שאפשר ספרים מעוררי השראה, אפילו קריאה מועטה מחזירה קצת לפרופורציות וכמובן למדוט, אפילו קצת. השמחה היא תמיד יותר שטחית מהעצב והסבל שלרוב יכולים להוביל למעמקים. מה שנשאר זה להתבונן במדיטציה וגם מחוץ לתירגול הפורמלי (קטן ככל שיהיה ) על תחושות השיעמום והשמחה והפשטות כמו שמתבוננים בעומק של הסבל. התקופות באות והולכות, מצבי רוח באים והולכים. אך יש איזשהו עד, מתבונן נצחי שמתבונן בכל התהפוכות האלו. אין צורך להתגעגע לתקופות קשות מתישהו הן מגיעות לבד (בגירסאות שונות ) וכמובן שוב חולפות. בקיצור תהנה ותחגוג את כל מה שבא: השמחה , הפשטנות העצב וכל השאר

 

[Shuye]

בכוח?

אני באמת צריך לאלץ את עצמי בכוח לקרוא ספרים ולמדט? פעם בכמה ימים אני קורא איזה חצי שעה מספר של שי טובלי, ואני מרגיש שזה מפתח אותי ומביא לי חומר למחשבה, אבל חוץ מזה אני עושה מאמצים עוד הרבה יותר גדולים שלא להסחף לשיטחיות שמקיפה אותי בחיים. ואני לא חושב בצורה שיטחית, אבל אין לי עם מי לשתף את המחשבות שלי, ובתקופה שסבלתי היה לי. זה נשמע לי רעיון טוב להתבונן על השעמום והפשטות, אני צריך להבין שהתפתחות רוחנית לא קורה רק שקיים סבל.

 

[Shuye]

אז איך אני נותן למיינד משמעות?

להתחשב בזה שאני מוותר על הרצון לחזור לסבול בשביל להרגיש משמעות?

 

[החופשהגדול]

לא בכח

אבל כנראה שזה חסר לך, השיחות העמוקות, המשמעות. יש את הסיפור על הרב שנשאל איך לעבוד את ה' והשיב במשל על מלך שהיה צריך לשפוט שני אנשים שאותם הכיר, אך מכיוון שפשעו היה חייב לתת להם עונש . המלך החליט שהשניים יעברו על חבל שמתוח מעל תהום ומי שיעבור חייו ינצלו. האחד בלי לחשוב מיד עבר, והשני שאל את חברו שעבר מה לעשות. החבר ענה שהוא אינו יודע , פשוט כשהוא נטה לצד אחד מיד פנה לצד השני. השאלה היא רק לנסות להתאזן על החבל, החיים והתחושות הפנימיות מספקים את ההזדמנויות.

 

[Shuye]

הממ

גם להתאזן במקרה הזה שלי זה איזהשהו כוח שאני מפעיל על עצמי בשביל למדט.

אבל עדיין השאלה עומדת, איך אני אמור לאזן משהו שלא קיים במידה רבה? או לפחות מאוזן? אני פשוט רוצה לשחות יותר עמוק למים העמוקים, למקום שאני עוד אוכל לקפץ על קצות האצבעות (עד שאלמד לשחות

).

 

[החופשהגדול]

סנגה

הכוח של תירגול מדיטציה הוא בין השאר בשמירה על רצף. יתכן ובאמת כדאי לך לשקול הצטרפות לקבוצות שמודטות פעם בשבוע יחד. תיכנס לאתר של עמותת תובנה ושם יש בין השאר רשימה של קבוצות ישיבה בכל רחבי הארץ. הקבוצות יושבות פעם בשבוע (תשלום על בסיס תרומה בלבד) , החברה נחמדים, חלקם עם נסיון ,לפעמים יש מורים בקבוצות. תבדוק, אולי זה יעניין אותך. יש גם קבוצות של מורי מדיטציה מבית מידרשו של אושו (שילוב של מדיטציות אקטיביות) , גם שם לרוב יש קבוצות שמתכנסות פעם בשבוע עם מורה, והתשלום לא יקר כל כך )

 

[Shuye]

נשמע מעניין

תודה אני אבדוק.

 

[sidharta]

החיים כשיעור ../images/Emo13.gif

shuye היקר

שאלתך חשובה. אנסה לענות עליה מתוך ניסיוני הצנוע, וזוהי דעתי האישית: עברתי לפני חודש וחצי קורס ויפאסנה, ואני מכירה מתוך ההתנסות את התובנות שעולות בעקבות עבודה אינטנסטיבית על קשיים חזקים שעולים. אחד הדברים החשובים שלדעתי כדאי לזכור, הוא שכל דבר שעולה הוא שיעור- בין אם הוא קושי חזק, ובין אם הוא שיעמום או תחושות נעימות של שלווה והתלהבות. בכל הדברים האלו טמון מכשול, שחשוב לעבוד עליו. בעבודה על חרדה, לומדים על תחושות של פחד, כעס וסלידה, ועל אי הזדהות עמן. בעבודה על תחושות נעימות, על התלהבות מתובנות חדשות שעולות, לומדים על ההשתוקקות לקבל עוד תחושות, עוד תובנות שמובילות בעקבותיהן שלווה ותחושות גופניות נעימות המלוות אליה, ועל ההצמדות לתחושות אלו וההזדהות עמן. כך גם בשיעמום- שאל את עצמך- מהו שיעמום? מהו חוסר שביעות רצון? איך הם מתבטאים במדיטציה שלך? כמו כן, אני מסכימה עם הצעות שעלו כאן לגבי חיפוש סנגהה- קבוצה של מתרגלים נוספים לעבוד איתה. אני ממליצה לך גם לקרוא ספרים מעוררי השראה. לדעתי "דרך הלב" של ג'ק קורנפילד יכול לעזור לך מאוד- כי הספר מדבר בדיוק על הקשיים והסכנות שבדרך הרוחנית. יש שם פרק שנקרא "לקרוא לשדים בשמם" שמדבר על המכשולים, שאחד מהם הוא שיעמום. ממליצה בחום. מי ייתן ונלמד לזהות את המכשולים בדרכינו, ונהפוך כל מכשול לשיעור

 

[Shuye]

אני לא אוהב את המילה סכנות

במיוחד שאין לי מושג על אילו סכנות מדובר.

כשהתחלתי לעשן לא ידעתי שזה יכול לגרום לי לחרדה בהמשך הדרך.

השאלות "מהו שיעמום" ו"מהו חוסר שביעות רצון" שאלות באמת טובות.. רק דבר אחד נראה לי שלא הבנתי כל כך במדיטציה, אני אמור לנטרל את המחשבות ולא לחשוב על כלום, נכון? ומצד שני הרבה אנשים אומרים "תמדט על זה". איך אפשר למדט על משהו אם בתכלס לא צריך בכלל לחשוב במדיטציה?

 

[sidharta]

שלום shuye

לפי גישת הויפאסנה, אותה אני מתרגלת, לא אמורים "לנטרל" את המחשבות, אלא לא להזין אותן, לא להזדהות עימן. הן חולפות כמו עננים בשמי ההכרה. כשעולה מחשבה, על העתיד, על העבר, או סתם חלימה, מציינים לעצמינו "זיכרון", או "תכנון" או "הכרה משוטטת", וממשיכים עם אובייקט ההתבוננות (הנשימה/התחושות, בהתאם לתרגול שקיבלת מהמורה). כשעולה שיעמום, אני מציינת לעצמי "שיעמום...שיעמום" ונותנת לו לעבור. אם הוא חוזר לעיתים קרובות, אפשר להסתכל יותר לעומק, ולראות ממה הוא מורכב- האם יש שם סלידה או השתוקקות? האם יש שם פחד או כעס או כל דבר אחר? אילו תחושות השיעמום מעורר כשהוא עובר בגוף? הכוונה היא לא להתחיל לחשוב באופן פילוסופי "מהו שיעמום" אלא לחקור אותו, כמו חוקר במעבדה. ללא הזדהות, ללא ניתוח פסיכולוגי של עצמך. תן לשיעמום להיות. בכל מקרה, בספר של ג'ק קורנפילד יש הנחיות ברורות למדיטציה על ה"מכשולים" שבדרך. שאל אותו מהספרייה, מומלץ ביותר.