געגועים אל הפחד

  • פותח הנושא Shuye
  • פורסם בתאריך

Shuye

New member
געגועים אל הפחד

שלום לכולם, יש לי התייעצות קטנה איתכם, אשמח אם תתנו את דעתכם בנושא. לפני פחות משנה (קצת רקע
), עברתי התקף חרדה שהכניס אותי בהדרגתיות למושג "התפתחות רוחנית", זאת הייתה תקופה קשה עם הרבה התנדנדויות בין תובנות כבדות למחשבות שהן נטו על השרדות. בסופו של דבר ניצחתי את החרדה, מה שחשבתי שיעשה אותי לבן אדם מאושר, אבל המציאות שונה לחלוטין. המציאות היא שאני משועמם בטירוף, החיים שלי מסתכמים בלא הרבה פעמים הלוך וחזור לעבודה ולבית. אני מאוד רוצה לחזור למדיטציות אבל אין לי (סבל)נות לשבת, ואני מאוד לא מרוצה מהחיים שלי כרגע. לפני שבועיים בערך, אני התחלתי לחשוב כמה טוב היה לי בתוך החרדה שלי. אני מתאר לעצמי שאתם יודעים מה זה שכל חייכם סובבים סביב התפתחות רוחנית, כמה להט היה נוכח כמעט בכל שיחה\מדיטציה, רק לחקור ולגלות עוד דברים חדשים על עצמי ועל החיים. זאת הייתה תקופה שעם כל הסבל זכורה לי מאוד לטובה, תקופה שהייתי ממדט שלוש פעמים ביום ונתון בשלווה ורגוע כל היום. היה לי הרבה מאוד עניין בחיים באותו רגע, הייתה לי מטרה רוחנית ונהנתי ללכת בעקבותיה, הקשרים שלי עם אנשים היו מאוד מפתחים לעומת השיטחיות שקיימת בה כיום, ובקיצור אפשר להגיד שבמקום לסבול אני נהנתי ועכשיו אני סובל במקום שבו חשבתי שאני יהנה. וזה מעציב אותי לחשוב שהייתי מוכן לחזור לסבל ולדכאונות רק בשביל לקבל את העניין הזה בחיים.
העניין הוא שלרוחניות ולחרדה אצלי היה קשר ישיר, וככל שהייתי בחרדה יותר חזקה הייתי מגיע לתובנות יותר עמוקות, ועכשיו שאני לא בחרדות כבר אני לא מגיע לתובנות, מעטות מאוד. אני מרגיש בכל יום שעובר שאני מאבד את העומק שבי, ובצדק, כי אני לא עושה שום דבר בשביל להשאיר אותו, במקום כל היום לנהל שיחות מעניינות לקרוא ספרים מחכימים ולמדט, אני מתעסק כל היום בשטויות, ומבקר את עצמי, ועוד קצת מתעסק עם שטויות. אין לי מטרות רוחניות, למען האמת אני בכלל לא יודע בשביל מה אני חי כרגע.
אני רק יודע שאני מאוד רוצה להתפתח שוב, ואני תקוע בין החרדות לבין הלא מוכר והלא יודע ובספק גדול איפה אפשר להתפתח. מצטער יצא קצת ארוך.
אני יודע שזה לא פורום ייעוץ כמו פורומים אחרים אבל בפורומים אחרים היו מרימים לי גבה ומפנים אותי לפורום מדיטציה, אז הקדמתי את המאוחר שכתבתי כאן.
אשמח מאוד לעצות, מקווה שהייתי ברור בהודעתי.
 

dharmax

New member
->

...לכן יש סנגהא :) דהיינו - "חברה טובה" - חברתם של אנשים רוחניים, אנשים קדושים, שואפים רוחניים, חברים לדרך... בבודהיזם וביוגה, יש לחברה טובה חשיבות גבוהה להדהים. בקר בקומונה, ונפחיד אותך כהוגן! :)))))))))))
 

Shuye

New member
נשמע מאיים ../images/Emo13.gif

אולי אמרתי שאני מתגעגע לתקופה שהייתי בחרדות, אבל רק בגלל שזה היה מקום שמאוד פיתח אותי. לא בכוונתי להתחיל לפחד שוב פעם.
 
והעיקר

והעיקר לא לפחד כלל. גם זה. רק ברמת תודעה מסויימת. כשאתה אחד עם כל מה שקיים ביקום, האם אתה תפחד מעצמך? ממה שאתה?
 

Shuye

New member
אני כבר לא מפחד

הפחד הוחלף בכבדות ושיעמום.
 

dharmax

New member
:))

הממ... לא התכוונתי באמת להפחיד אותך... (מחביא את הגרזן מאחורי הגב)...
 

Shuye

New member
ואני באמת הייתי רציני ../images/Emo13.gif

בלי גרזנים בבקשה.
(לא היית יכול לבחור כלי נשק יותר מעודן מגרזן? עכשיו אני מרגיש עוד יותר מאוים
)
 
מבינה אותך

כמה מהתקופות הכי רעות שהיו לי, היו הכי טובות. התקופות האלה הן דינמיות מאוד. זה עובד ככה: אתה בשפל עמוק, יוצא ממנו לנקודה גבוהה יותר, מתייצב שם ומתחיל להרגיש שאתה מתנוון. אחרי כמה זמן זה קורה שוב. לפעמים זה גם קורה לטובה (אם במקום משבר אתה מתאהב, למשל
). בקיצור, מה שיש לי להגיד לך, הוא שהתפתחות רוחנית היא לא דבר שמתקדם בקצב קבוע, בעלייה מתמדת. אתה לא מאבד את העומק שלך. פשוט, מה שפעם נראה לך מופלא ועמוק, הוא כבר חלק יומיומי ממך. זה מה שיש עכשיו - תן לזה להיות. זה לא לנצח. ע"ע הסיפור שסיפרתי בשרשור שפתח Krisp.
 

Shuye

New member
סיפור מאוד יפה

הבעיה אצלי שאני כן הגעתי למצב שאני מאוד מתגעגע להתפתחות, ואני מיד גם מקשר את זה לסבל. ומאתמול שכתבתי כאן את ההודעה אני מרגיש שוב פעם את החרדה אצלי, והנה אני יושב שבת בבוקר עם מוסיקה רגועה עוד מעט יושב למדיטציה.
כל זה טוב ויפה, אבל לא טבעי בכלל. כמו שאמרת, אני לא זרמתי מספיק עם התקופה שהכל טוב בחיים שלי, כי בפנים היה חסר לי את מה שהניע אותי לתקופה הטובה הזאת. ואני פועל מתוך נואשות בכדי להרגיש שוב פעם את העומק והשלווה שאהבתי אצלי, שנעלם אחרי שגם החרדות נעלמו.
 

Shuye

New member
אבל זה העניין

שאני לא מחפש, אין שום דבר שמניע אותי לחפש.
 
שאלת

איך אתה נותן למיינד משמעות אולי לא הבנתי
טוב, כבר אמרו יש שעמום, תתבונן. חרדה? תתבונן... מי משועמם? מי חרד? תבוא משמעות, יבוא סיפוק - תזכור עצמך ותתבונן. יבוא עצב, יבוא תסכול.. וכן הלאה... דברים כל הזמן באים והולכים. זה טבע הדברים
 

בארס

New member
באופן עקרוני...

...אני חושב שהתבוננות יתר (בעצם אני לא חושב, אני יודע) עשויה להביא דוקא להגברה של החרדות ואף לערעור היציבות היחסית בכמה מישורים. אז מאחר וזה לא אתה שמוצא את עצמך אלא זה עצמך שמוצא אותך השכל הישר ממליץ לרכז את התרגול לזמנים מוגדרים ובשאר הזמן להמשיך את החיים כרגיל עם כל מה שבדרך...ככה, אתה במובן מסויים "מסמן" לעצמך שאתה "מעוניין" ובשאר הזמן נותן "לו" למצא אותך! שוב...תרגול בזמנים מוגדרים...ואז הרפיית ה"מאמץ". זה הכרחי.
 

בארס

New member
לא ממש

אלכימיה זהו טבע של תהליך מסויים 'עצמך מוצא אותך' זו הגשמה. (אולי של תהליך אלכימי ואולי היא נושאת עימה מאפיינים של טבע אלכימי כמו 'קפיצת רמה' אבל נראה לי שבמקרה הזה סמנטיקה לא נחוצה)
 

Shuye

New member
וואו ענית מהר../images/Emo13.gif

אז למה אמרת שהתבוננות מגבירה את החרדה? אני בהתבוננויות שעשיתי הייתי מפריד את החרדה מ"עצמי" עד שהבנתי שהיא שיקרית, אבל איך אפשר להיות חרד מההתבוננויות? הרי אתה מפריד את עצמך, ורק מתי שקיים "אני החרד" קיימת החרדה. אם הבנתי נכון.
 

בארס

New member
שאלה טובה

מבלי להכנס לבעייתיות של מינוחים כמו 'הפרדה' או 'חיבור' ומה 'אני' בכל הסיפור הזה...בוא נדגיש שדיברתי על 'התבוננות יתר'. חרדה (ואני מדבר על תחושת הפחד עצמה ולא "מה שקורה שם" שבגללו מתעוררת החרדה) כמו כל פחד מבוססת על חוסר ידיעה. בגלל שאנחנו חשים משהו אבל לא יכולים להבין באמת מה בדיוק קורה שם בפועל מתעוררת בנו סוג של "פאניקה". המטרה של התבוננות, בין היתר, היא להתבונן כמובן :) אבל התהליך הזה של מה שנקרא לו 'התבהרות הראיה' עשוי לקחת הרבה זמן ובגלל שמצב של חרדה הוא מצב של דחק...שתי תופעות עשויות להתפתח (שוב...כאשר מתרגלים מתוך חרדה!): 1. בגלל שנורא רוצים "לראות" יש נטיה לתרגל עוד ועוד מעבר לכמות מומלצת לתהליך מאוזן, עם איזו אמונה שבתרגול יש את התרופה לבעיה...דבר שגורם לעוד עומסים אנרגטיים לא מאוזנים שקרוב לודאי הם אלו שעוררו את החרדה מלכתחילה. 2. בוא ניקח דוגמה של מישהו במצב של "לחץ", למשל פתאום פרצה שריפה בחדר והדמות שלנו מתרוצצת בבהלה לנסות למצא מטף כיבוי אש...נגיד שהייתי אומר לו "המטף נמצא ממש ליד הרגל שלך" ...אבל הוא לא רואה אותו...והאש מתגברת לה...זה היה "מגניב" אותו פי כמה..לא?
 

Shuye

New member
אבל לחרדה יש נטייה לעוות את המציאות

כלומר שאם אתה בהתקף אז אתה לגמרי לא חושב הגיוני, וקל לשקוע עוד יותר בתוך החרדה. אבל אני חושב שההתבוננות נותנת לך זווית ראייה להסתכל על המציאות כמו שהיא ולא כפי שהיא נראית לך, כלומר שהמחשבות לא אמיתיות ואין בעצם חרדה. וכמו בדוגמה של השרפה, אם הבן אדם היה לרגע לוקח נשימה עמוקה הוא היה הופך להרבה יותר מודע לסביבתו והיה רגוע (כמובן באופן יחסי, עדיין פורצת שרפה
) ומוצא את המטף. אני משער שיש סוגים והרבה של התבוננויות, ואולי החרדה קרתה לי בפעם הראשונה כתוצאה מהתבוננות היא הייתה התבוננות שונה לחלוטין מההתבוננות שאני מתבונן היום. התבוננת?
ועוד שאלה קטנטנה.. אמרת מקודם שיש לאנשים נטייה להתרגל עוד ועוד עם איזו אמונה שבתרגול יש את התרופה לבעיה.. של החרדות? כי אני דווקא חושב שאצלי זה עבד טוב. (או שזאת סתם אמונה ואף פעם לא התגברתי על החרדות?
)
 
למעלה