המטבח הערבי מנסה להשתכנז ולהתמערב
אני מעדיף אותו חף מכל בגד-ערום ועריה, אין על המטבח הערבי הפשוט,
המאכל האהוב עלי זה במיה עם בשר ויוגורט, הבעיה שאמא של חברי נפטרה ואין מי שיפנק אותי במעדן המושלם הזה.
אכן לאחרונה יש מין גל כזה של שפים ממוצא ערבי שעבדו בתל אביב וחוזרים לכור-מחצבתם ומנסים לבצע כשפים בשכונה שלהם, הבעיה שזה לפעמים נכשל, אולי בגלל אובר מאמץ ותחכום יתר.
לדעת לשמר את המסורת והמתכונים של הסבתא ויחד עם זאת להתפתח לכיוון מערבי זו אקרובטיקה שצריכה מיומנות של לוליין.
במתחם של כיכר המעיין יש כמה מסעדות שקשה ליפול בהם:
דנטה, תשרין וקצת למעלה אל-רידא,
לך בוב אולי יתאים ביסטרו בשם:סודפה שגם שוכן שם בכיכר,היה מצחיק לראות תושב מקומי מאכיל שם יונות על המדרגות ולחשוב שאתה בכיכר סאן-מרקו.
הבעיה שאין לסוחרים שם פרנסה ראויה במשך השבוע, שוחחתי עם כמה מהם בשוק המקומי כולל עם כמה נהגי-מוניות וכולם התלוננו שרק בסופי-שבוע יש עבודה,
השינוי הבולט שם לטובה זה שבערבים הברים שוקקים יחסית לפעם בצעירים מקומיים, אמנם למוסלמים אסור לשתות אלכוהול והם כיום הרוב בנצרת, עדיין תרבות השתייה שם בהתקדמות יפה לכיוון המערבי.
בדנטה אין אופציה של עסקיות, מן הסתם הצעירים שם יעדיפו ובצדק מבחינתם לאכול שווארמה עסיסית או לנשנש ממולאים מהסיר של סבתא, התיירים שמגיעים לשם באמצע השבוע ברובם באים במסגרת מאורגנת ואז הפםפרנסה של פרנסי העיר תלויה ועומדת ברצון הטוב של המדריך וביחסי תן וקח.
בלי שום קשר לטעמי המטבח הערבי זה אני ואתה וכולנו.
מי לא אוהב חומוס?מי לא חוטא לפעמים במנה של שווארמה עם טחינה שמטפטפת?
האוכל זה אולי הדבר היחיד עד כה שבאמת ותמים עשינו איתו שלום ללא דיפלומטים,
השלום יבוא בסוף בזכות החומוס
