כוחותיי הן ללא גבולות,
ועל-כן, אני יכול להיות בו זמנית בשתי מקומות, ואף יותר. אבל בכל אופן, סדר העדיפיות שלי נבנה כהלכה. מה שכן, היתה המתכונת היום. בתי ספר פרטיים כשלי אינם נתונים לגחמות הרשויות המקומיות לצערינו, ובשכר הלימוד הבומבסטי כלולה גם חברת האבטחה הכושלת שמספקת לנו ממיטב הפדופילים והאנלפביתים כשומרים הגונים. וואטאבר. ואיך היה? הunseen היה זוועתי. לו הבנתי את כוונת השיר העילג הזה. גרוויטציה של איזה כותבת אחת. שכחתי את שמה. היא משלבת קונוטציות לביאליק, שכוחת-הכישרון הזו. שיהיה לה לבריאות. אני בעד שבתור אנסינים, יופיעו שיריי. מי איתי? אז אכן התעוררתי עם קול התרנגול הוירטואלי שבראשי, והשלמתי את קריאת המחזה האהוב עליי, ילדי הצל *ללא שמץ סרקזם*. בן ציון תומר הכוסון. נשרי, פגרי המתוק, אם יכולתי הייתי קופץ על טיסתך ככלבה מטורפת, ואף נדבק לורידך בכל הטיול הזה. ניו-יורק אהובתי, מחכה לי. יום נעים לכולנו, אולי זה הזמן להשלים שעות שינה.