חסרונות החינוך האנתרופוסופי
חסרונות החינוך האנתרופוסופי מבחינתנו - הבת שלי עברה לגן עירוני, והיא פורחת. הילדה מאד אוהבת יצירה, זו הפעילות הכי אהובה עליה. בגן העירוני היא ליד שולחן היצירה רוב שעות היום, מציירת/צובעת/מדביקה/גוזרת/משדכת. בגן האנתרופוסופי יש סדר יום קשיח - אין דבר כזה שבעשר ילד ירצה לצייר. מציירים רק עד ארוחת בוקר - וזהו. ובכלל - לא כל יום מציירים. ביום ראשון אופים לחם, ביום שני צבעי מים, ביום שלישי פלסטלינה, וכ"ו. ביום שלישי בא לך צבעי מים? תחכי עד שבוע הבא. בנוסף - לפי תורתם, ילדי גן לא מקבלים מספרים, דבק פלסטי, או מדבקות. עבור בתי - החיים בלי מדבקות אינם חיים. (יש עוד כמה חומרים אסורים, כמו טושים, למשל). ילדים שאוהבים הרבה לשחק (מה שקוראים "משחק חופשי" או "משחקי דמיון" או "משחקי תפקידים") - פורחים בגן האנתרופוסופי. חשוב לבדוק את הגננת. אני רוצה גננת שאת רואה שהיא רואה את הילדים. יש גננות שרואות את השיטה, ולא את הילדים. אנחנו, ההורים, השווינו את זה קצת לחוזרים בתשובה. אנשים שמתלהבים מהאור החדש שהם גילו. (מתנצלת בפני החוזרים בתשובה שבינינו). למשל - הגנן של בתי הביא לה יום אחד חבילה גדולה של מדבקות (הביתה, לא לגן). הוא ידע כמה היא אוהבת את זה, ומבחינתו זה יותר חזק מהתורה האנתרופוסופית. הגננת שלה - בחיים לא היתה מביאה מדבקות. להיפך. היא היתה תופסת אותנו להטפת מוסר כמה מדבקות זה לא טוב. חשוב שתבררי טוב טב מה סדר היום בגן שעומד על הפרק, ותחשבי אם זה מתאים לילדים שלך. כי אין שום סיכוי שיהיה שינוי. לגננת אנתרופוסופית את לא יכולה להגיע באמצע השנה עם בקשה שהילד יעסוק יותר בפעילות מסוימת, או להביא משחק חדש לגן.