גן אנטרופוסופי

מזל שאני לא מתנחלת נעלבת

כי הייתי בטח רצה להתלונן למנהלת
ההוסעה שלך משתלחת ישירות, נמוכה ומגעילה. זה כבר לא שאלה של סגנון, אלא של תוכן (שלפחות קיים בשפע בכל הודעותי). לא כדאי להכנס לי למיקלדת, את יודעת, את עצמך הרי ציינת את זה.
 

emmmmmmma

New member
למה להעלב? להפך. זאת עצה טובה

יש לך דעות בענינים רבים. לי יש בחלק. בחלק אפילו אני מבינה. כאשר את מביעה את דעותיך באותם ענינים, בהם אני דווקא מבינה, ואני נוכחת בנחרצות דעותיך הלא מבוססות, אני פשוט תוהה גם לגבי שאר הדברים שאת כותבת. זה פשוט פוגם באמינותם באופן כללי. ואני אישית נעלבת כשמישהו שולל באופן גורף עניין משמעותי, שאני עוסקת בו או חוקרת אותו או סתם מחוברת אליו, בלי שום בסיס של ידע.
 
רצית לומר...

שהיכן שאת לא מסכימה איתי דיעותי "לא מבוססות"? כי זה בדר"כ הקייס... מפנה אותך ל"מגילת הזכויות שלי" באתר הדרך למעלה.
 

emmmmmmma

New member
לא. זה לא מה שרציתי לאמר.

הבדלתי בין דעות, אותן אני מסייגת כתחושות, או כמערכת אמונות (מה שלא קורה לך), לבין דברים שאני מכירה (אישית או מקריאה, או מחקירה, או כי במקרה יש לי קשר לאנתרופוסופיה ואין בה שום המנעות מקונפליקטים, מאיפה הבאת את זה? ), ומדבריך אני רואה שאת מאד נחרצת בכל תחום. נכון, העולם לא מורכב מאמת אחת, אבל בשלילות שלך לא מוצגת אמת או עובדה בדרך כלל, אלא איזה משפט מחץ קוטל ולא מבוסס. ולכן כל פעם מחדש אני פשוט תוהה. האם את באמת חווית כבר את כל העולם, ניסית הכל, קראת את כל המחקרים, למדת הכל, פיתחת דעות מגובשות בכל תחום, ודרכי חיים, אמונות, חומר מדעי שנאסף, כל אלו נרמסים ומבוטלים בנחישות כזו. בקיצור, לו הייתי הדיוטה בכל תחום שהוא, הייתי בטח מעריצה אותך. אבל בגלל שיש קצת דברים שאני גם יודעת (בטח בערך עשירית ממה שאת יודעת), אני פשוט לוקחת את דבריך בערבון מוגבל מאד בענינים שאני לא יודעת, ומתעצבנת כשאת מדברת בכזה בטחון על מה שאת לא כל כך יודעת. והאמת, אין לי (שוב) עניין להתנצח איתך. פשוט ההערה הזאת חוזרת אליך מדי פעם, לא כדי להעליב אותך אלא אולי דווקא כתגובה לזה שאת מעליבה. חשבת פעם לקחת את זה לתשומת ליבך, או שאת פותרת את זה בהערה כזו כמו כל המעירים רעים וטפשים ומנסים להעליב? וואי, כמה השקעתי בך.
 

danadandana

New member
יש כאן עניין מאוד מהותי-

* האם שמיעת הרצאה או קריאת חומר שהם חדשים וזרים לגמרי, והחלטת החלטה בעקבותיה, שתשפיע על הילד, היא נכונה? * האם לא יותר אחראי מבחינתי כהורה להמשיך עם הדרך המוכרת לי, במקום להחליט החלטות המסתמכות על היכרות אקראית עם הנושא? * נניח וקראתי, וגם הייתי בהרצאה, והשיטה מצאה חן בעיני, האם נכון להחליט החלטות בלחץ (עקב תקופת סגירת הרשמות) כשאין אפשרות לבחון את העניין לעומקו? השאלות שלי הן כלליות ואינן מתייחסות בהכרח לשיטה האנטרופוסופית, אלא מעלות דילמות שלי. אודה לכל תשובה או התייחסות.
 

לאה_מ

New member
זה ששיטה כלשהי מוכרת עדיין לא הופך

אותה לעדיפה. אני משערת שהצורך לשמוע דברים חדשים נובע מסוג מסויים של חוסר שביעות רצון מהקיים. כך שיש לקחת זאת בחשבון. מצד שני, אני מבינה את מה שאת אומרת לגבי קבלת החלטה חפוזה - ואני באמת חושבת שלא נורא אם נרשמים לגן, משלמים 200 או אפילו 500 ש"ח דמי הרשמה, ואם אחר כך מתחרטים מפסידים את הכסף. לגבי החלטה עקב הרצאה או חומר - אני לא יודעת לומר לך. אני משערת שצריך להיות משקל מאד משמעותי (יותר מאשר לחומר כתוב) לביקור בגן והתרשמות בלתי אמצעית שלך - נראה לי שבשורה התחתונה בכל שיטה שהיא מה שהכי חשוב הוא הצוות וההתאמה של הגן לילד.
 

אפרתש

New member
בלתי אפשרי להחליט על סמך הרצאה

וכמובן שחובה לבקר בגן, ואם אפשר - להיפגש עם הגננת לשיחה שקטה, כדי לחהתרשם מאופיה. אבל אפשר ללכת להרצאה, ואז לספר על מה ששמעת לחברות (והפורום הזה הוא מקום מצוין לכך). כל מי שתספרי לו ימצא איזו זוית חדשה, איזה פרט שאת לא שמת לב אליו. בנוסף - אם את מגיעה להרצאה מוכנה, את יכולה להפיק ממנה הרבה יותר. אני הגעתי לגן האנתרופוסופי עם רשימת השאלות הקלאסיות של הורים. והייתי מרוצה מהתשובות (אין ענישה, יש יחס חם לילדים, אוכל מזין, ועוד הרבה דברים טובים). לא ידעתי שצריך לשאול גם האם מותר יהיה לילדה להדביק במדבקות. החלטה בלחץ זה תמיד דבר לא טוב ומרגיז. אבל מי שמסוגל להרשות לעצמו לוותר על מאות בודדים של שקלים - אפשר להירשם ואחרכך לבטל.
 

ellama

New member
יש לי רעיון בשבילך

יש חוג הורים שמתקיים בערך אחת לחודש במהלך השנה. כל פעם ההרצאה היא בנושא אחר. אין לי מושג באיזה שלב הם בהרצאות אבל נראה לי ששווה לך לברר. זה יתן לך מושג יותר רחב על השיטה.
 
אני חושבת שכתבתי על כך בעבר, אבל

אוסיף עוד קצת. בתי היתה בגן כזה בין גיל שלוש וחצי לארבע וחצי. היו הרבה דברים טובים ונהדרים. אנשי הצוות - חלקם היו מקסימים ומעולים, חלקם פחות. זה היה אז גן חדש יחסית ושניים מאנשי הצוות התחלפו במהלך השנה. לא שהם היו אבידה גדולה
אבל עקרונית תחלופה זה לא דבר טוב בגן. הוצאנו אותה אחרי שנה כי לא היתה שם הקפדה מספקת על בטיחות, וכגן פרטי לא היה עליו פיקוח. ניסינו כמיטב יכולתנו להביא לשינוי במהלך השנה, אבל הוא לא היה מספק. היה קשה לכולנו (אולי יותר לנו, ההורים...) לעבור לגן עירוני רגיל, עם מעט אנשי צוות, מקום הרבה פחות אסתטי ונעים, וגישה שונה לגמרי. כיום בני בן ארבע וחצי ונמצא באותו גן עירוני שבתי עברה אליו אז. אם היה גן אנתרופוסופי אחר במקום מגורינו, שהיה מוצא חן בעיניי, הייתי רושמת אותו לשם ללא היסוס. אני זוכרת בחום איך היינו מגיעים ביום גשם, נעלי הבית מחכות לילדה בסלסלה בגן, התאורה חמימה ומתאימה לעונה, אין מחשב, אין טלוויזיה... ילדים פועלים עצמאית בקבוצות קטנות בחדרים הקסומים, עוזרים לאנשי הצוות להכין ארוחת בוקר בריאה וטעימה, אוכלים ביחד, מאכילים מאוחר יותר את הברווזים בחצר בשאריות... אני מאוד אוהבת את הגישה - אבל כל גן קם ונופל על אנשי הצוות שבו. לדעתי, אין כמו בבית
בבית את מקבלת החלטות לגבי הגישות, החינוך והחומרים שאת מציעה. אם יש חילוקי דעות, הם בין ההורים, שטובת הילד (נניח
) בראש מעייניהם, והם פחות נתונים ללחץ לאזן בין צרכי כמה עשרות ילדים. לא "מרשים" מדבקות בגן אנתרופוסופי? נו, אז בגן רגיל לא שמעו מעולם על עבודה עם צמר כבשים. אין כמעט צעצועי עץ (לפעמים אין בכלל), הפלסטיק שולט. לוחצים על הילד לצייר ומקפידים איתו על אחיזה נכונה ולא לצאת מהקווים, לא תמיד בשיטות יאנוש-קורצ'אקיות... אין כלי נגינה אמיתיים. קוראים סיפור מספר ולא בע"פ, "מלב אל לב", כמו שקראו לזה בגן ההוא. ההורים אינם חלק מהגן. שתבינו, אני אוהבת את הגן שלו, ומעריכה מאוד את הצוות שם. זה גן מצוין. אבל הייתי שמחה אם אותו צוות היה עובד בגן אנתרופוסופי... בחירת גן איננה החלטה פשוטה. אני מאחלת לך בהצלחה והטיפ העיקרי שלי הוא להיפגש עם אנשי הצוות ופשוט להרגיש אם את משאירה בידיהם בשמחה ובאמון את הילד שלך. מצטרפת להצעה להירשם ומקסימום לבטל.
 
מסכימה איתך שהכל תלוי בצוות

יש גישות שונות בחינוך, שלא כולן מתאימות לי. אבל בעיני, מה שחשוב זה הצוות, הגננת המובילה והגן עצמו. נקיון, צעצועים, עושר מילולי ודידקטי. אצל אורן בגן יש המון ממה שהזכרת שקיים בגן אנתרופוסופי והיא נמצאית בגן בקיבוץ. אכן הרבה עשיה עם חומרים טבעיים, אחת לשבוע מגיעה אשה מבוגרת מהקיבוץ ומספרת להם סיפור מחייה ולא מספר והילדים מרותקים, טיול הוא לפרדס, למטע, לרפת ולא ברחוב מסביב לבתים. לעומת זאת, הילדים של גיסתי מתחנכים ע"פ השיטה האנתרופוסופית, הן בגן הילדים והן בבית הספר בהרדוף והיא יכולה לספר לך יותר ממני על השיטה, היתרונות והחסרונות. ממה שאני רואה אצלם, יש המון דגש על עשיה, יצירה, לימוד בדרך אלטרנטיבית. טקסים, שירים וכו'.
 

לורליי43

New member
רק ביחס לגן עיריה

בנוגע לדברים שכתבת לגבי מה שאין בגן עיריה- אז בגן רגיל לא שמעו מעולם על עבודה עם צמר כבשים- אבל עם סיבי כותנה, כן בכייף. אין כמעט צעצועי עץ (לפעמים אין בכלל)- יש ממש הרבה. יש גם פלסטיק לוחצים על הילד לצייר ומקפידים איתו על אחיזה נכונה- חשוב מאוד מאוד בגיל שבו מתקבעים הרגלים. ולא לצאת מהקווים- ממש לא קיים, אין כלי נגינה אמיתיים- חוץ מאשר תוף מרים בגן, ושאר כלי הנגינה שהמורה למוזיקה מביאה- פעמיים בשבוע. קוראים סיפור מספר ולא בע"פ, "מלב אל לב", כמו שקראו לזה בגן ההוא- זה בהחלט יכול להיות שאין. ההורים אינם חלק מהגן- ההורים הם חלק חשוב מהגן, ומשתתפים בפעילויות. אמנם לא על בסיס יומי, אבל בהחלט יש רצון לראות הורים משתתפים. אנחנו למשל שותפים לפרוייקט של חממה קטנה שהקמנו- ואנחנו עוקבים באופן שוטף ומעורבים. כבר היתה פעולת המשך.
 
"החדרים הקסומים"?

זה השלב שאני שמחה שאני לא שולחת לייחודיים למיניהם. חדר זה ארבע קירות, רצפה, תקרה, דלת וחלונות. מה שעושה את התחושה בו זה הנוכחות האנושית. אם מנסים למכור לי "חדרים קסומים" (ביטוי יחצ"ני ריק מתוכן, לדעתי), אני מייד חושדת במרכיב האנושי החסר. נעלי בית בסלסלה לא מעידות על איכות החינוך בגן, אגב.
 
כי לא היית שם... ../images/Emo13.gif

"החדרים הקסומים" הוא ביטוי שלי. בלי קשר לאיכות החינוך, ברור שנעים יותר לבלות כמה שעות מדי יום באווירה אסתטית ונעימה. ביום חורף גשום, נכנסים לבית קטן; משאירים בחוץ את הנעליים, נועלים נעלי בית. בחדר המרכזי שולחן גדול, שם אוכלים מאוחר יותר את ארוחת הבוקר. מי שרוצה, עובד בצבעי מים, או בחומרים אחרים. בחדר הצדדי סלסלות עם קוביות עץ ומשחקים אחרים. הילדים יושבים על השטיח היפה ומשחקים בהם. בחדר האחורי, למעלה גלריית עץ מעוצבת כארמון עם צריחים. למטה, פינת גמדים עם כיסאות ושולחן קטנים, עשויים מגזעי עצים. אם זה יום שישי, יש ילדים שעוזרים שם לאחת הגננות לגהץ את המפה הלבנה לשבת. הקירות צבועים בכתום-חום חם. וילונות בד יפים על החלונות. מוביילים של פיות צמר ומוביילים מחומרים טבעיים שיצרו הילדים תלויים פה ושם. האווירה שקטה. מדברים, צוחקים, מברכים את הנכנסים. אין טייפ שמרעיש שירי ילדים בליווי סינתסייזר ברקע. כמה הורים יושבים לצד ילדיהם בשולחן המרכזי ומתבוננים בעבודתם או עובדים איתם. הם ייפרדו לשלום בזמן שיתאים להם, בלי שמישהו מהצוות עומד להם על הראש ומטיף להם. נעים.
 
למעלה