כשאני מנסה לעשות רציונליזציה
לדחיה האינסטינקטיבית שאני חשה כלפי "מסגרות ייחודיות", אני מגיעה למסקנה שמה שמפריע לי זה שבדרך כלל הרעיונות והגישות שעליהם מושתתות המסגרות האלה הם קיצוניים ופנאטיים. מוסדות אלה בוחרים כיוון מסוים, עושים לו אידאליזציה, משליכים עליו את כל יהבם ולא מוכנים לסטות ממנו ימינה ושמאלה. לדעתי מסגרות כאלה מתאימות למיעוט קטן, שבמקרה מבנה האישיות שלו תואם את הרעיונות שעליהם מתבססת המסגרת (ותמיד יש כאלה), אך לא יותר מכך. ההרגשה שמתעוררת אצלי ביחס למוסדות אלה דומה, למשל, להרגשה שלי כלפי מפלגות פוליטיות קיצוניות או קבוצות דתיות קיצוניות וכד'.
לדחיה האינסטינקטיבית שאני חשה כלפי "מסגרות ייחודיות", אני מגיעה למסקנה שמה שמפריע לי זה שבדרך כלל הרעיונות והגישות שעליהם מושתתות המסגרות האלה הם קיצוניים ופנאטיים. מוסדות אלה בוחרים כיוון מסוים, עושים לו אידאליזציה, משליכים עליו את כל יהבם ולא מוכנים לסטות ממנו ימינה ושמאלה. לדעתי מסגרות כאלה מתאימות למיעוט קטן, שבמקרה מבנה האישיות שלו תואם את הרעיונות שעליהם מתבססת המסגרת (ותמיד יש כאלה), אך לא יותר מכך. ההרגשה שמתעוררת אצלי ביחס למוסדות אלה דומה, למשל, להרגשה שלי כלפי מפלגות פוליטיות קיצוניות או קבוצות דתיות קיצוניות וכד'.
