גמ"ל - עדכון דו שבועי

לאה_מ

New member
גמ"ל - עדכון דו שבועי

היום אנו מסכמים שבועיים ללא הנקות לילה. סיכום קצר: אני לא משוכנעת שאורי השלים עם העובדה שאין ציצי בלילה. כמעט בכל פעם שהוא מתעורר הוא מבקש "ננוק". למעט לילה אחד שבו הוא לא התעורר בכלל, הוא התעורר כל לילה. אני חושבת שהממוצע הוא פעמיים בלילה. מצד שני, למעט שלושה לילות שבהם הוא ממש בכה, הוא לא בוכה בדרך כלל. רק מקטר. ולסיום שאלה - הלילה הוא התעורר פעם אחת באמצע הלילה, ונרדם שוב די מהר ובעצמו, ואחר כך התעורר בסביבות 5 וביקש לינוק. כשסרבתי, הוא התרגז והתחיל לבכות קצת, וגם ממש לא מצא את עצמו, וכל הזמן אמר "ננוק, ננוק, ננוק, ננוק...". אחר כך שי לקח אותו קצת על הידיים והרגיע אותו, אבל כשהוא הניח אותו במיטה, אורי שוב חזר ל"ננוק, ננוק" שלו, וליילל. אבל אז כבר היה 5:30 או קצת אחרי, ובקיצור, קרני השמש הראשונות כבר הפציעו, מה שאומר, שאם הוא היה מתעורר בשעה הזו, הוא כבר היה מקבל ציצי. אז השאלה - אם אני נותנת לו לינוק בנסיבות שתארתי, האם יתכן שהוא יקשר את זה לבכי שלו ולא לבוקר (למרות שאמרתי לו בשמחה "הנה, אתה רואה, כבר אור בחוץ, הציצי התעורר!") ויחשוב שמשתלם לבכות הרבה כי בסוף מקבלים ננוק?!?
 
כמה שזה מוכר...

התחבטתי באותה סוגייה בדיוק לפני בערך שבוע. אני לא בטוחה שמה שעשיתי מונע את הקישור בין הבכי לציצי, אבל נראה לי שיש סיכוי טוב שכן: כשראיתי שהזריחה מתחילה, חיכיתי להפוגה בבכי. עד אז דיברתי בטון רך ושקט: "זה לילה, חושך, כולם ישנים, גם ציצי ישן" וכו´ וכו´. כשהיתה הפוגה קלה בבכי, נעמדתי איתו מול החלון - הצבעתי ואמרתי בהתלהבות: "תראה, אור, בוקר, ציצי התעורר!", הדלקתי את האור, ובעצם שיניתי לחלוטין את האווירה: אור, עוצמת דיבור, מהירות הליכה וכו´, כל זאת כדי שיהיו הרבה שינויים שמייד אחריהן הוא מקבל ציצי. כך יש לו עוד הרבה מרכיבים לקשר עם ההנקה - לא רק הבכי שלו, בפרט שהבכי נמשך פרק זמן מסויים, וכל ה"שינויים" האחרים היו "פתאומיים" והצטרפו מייד להנקה.
 

לאה_מ

New member
../images/Emo51.gif ננסה לעבוד על זה הלילה... ../images/Emo66.gif

ותגידי, במשך היום את לא מרגישה שהוא נצמד אליך יותר? כי אורי אתמול וביום שישי ביקש לינוק כל הזמן. כאילו ברגע שהוא ראה אותי, הוא נזכר בציצי... אז באמת כל פעם שהוא ביקש ניסיתי להסיח את דעתו, להציע לו משחק או פעילות אחרת, או משהו לאכול, ואת רוב הפעמים הצלחתי "להדוף", ובכל זאת היה נדמה לי שהוא זקוק ליותר (ואז כשהוא בכה בלילה, רגשי האשם התעוררו...
). גם בן זוגי, שעד גיל שנה (של אורי, כמובן), מאד תמך בהנקה, עכשיו חושב שאני הופכת את אורי לאובססיבי, ושצריך לגמול אותו (כמובן, שהוא לא יודע איך לגמול, רק חוזר על המנטרה שצריך לגמול אותו). אוף!
 
מה קורה במשך היום

באופן קבוע, גם לפני שהתחלנו בגמ"ל, עידן ביקש לינוק יותר בסופי שבוע - במיוחד אם אנחנו בבית, כך שמבחינה זו אין אצלנו הבדל. מה שכן - שמתי לב שיש בקרים בהם הוא יונק יותר מבעבר, כאילו מבקש ומקבל את הפיצוי מייד לאחר שנגרם לו החסך: בבוקר. לגבי בן-זוגי, אני מבינה שראית את מה שכתבתי למאיה. בן-זוגי היה בעד הנקה עד שעידן היה בערך בן שנה. כיום הוא טוען שמדובר בהתמכרות לכל דבר, אומנם התמכרות בריאה, אבל יתרונות ההנקה לא מצדיקים לדבריו את התלות של עידן בי ואת חוסר היכולת אפילו להעלות את האפשרות של נסיעה לחו"ל בלעדיו. היו לנו בעניין הזה שיחות רבות שקשה קצת לפרט במסגרת הודעות בפורום, אבל אני חושבת שהגענו בסופו של דבר לפשרה מוצלחת: גמילה סופית, אבל הדרגתית, בשלבים, לפי הקצב שיוכתב על-ידי עידן.
 

לאה_מ

New member
גם אורי יונק יותר בסופי שבוע באופן

קבוע. במשך השבוע אני עובדת במהלך היום, כך שאין לו ממי לינוק (והוא גם לא מקבל תמ"ל). אז הבוקר זו לא ממש אפשרות בימות השבוע. הוא יונק כאשר אני חוזרת מהעבודה, ובעקרון שוב בערב לפני השינה ובבוקר, אלא שהרבה פעמים הוא מבקש לינוק (ולפעמים כמה פעמים) במהלך שעות אחר הצהריים והערב. אני עדיין לא בשלה להחליט על גמילה סופית. אולי אם אומר כך, לבן זוגי יהיה קל יותר לקבל את זה, אבל בינתיים הוא די מעיק עלי. אני מבינה את התלונות שלו, זה לא שאני חושבת שהוא ממציא, אבל קשה לי לקבל את זה שגם הוא חוליה בתוך השרשרת הזו.
 
הבהרה קטנה

גם אני עובדת, ובמהלך היום עידן במעון. כשכתבתי יונק יותר בבוקר, התכוונתי לשעות הבוקר המוקדמות - של לפני העבודה/מעון. חוץ מזה, מדהים כמה המקרים שלנו דומים. לא סתם לקח לנו כמעט חצי שנה להגיע לפשרה. גם אני הרגשתי (ועדיין מרגישה) התנגשות בין ההנקה לבין הזוגיות. ראיתי שהדבר מציק מאוד לבעלי. זה נושא שעלה שוב ושוב כמשהו שמציק לו. הוא לא ביקש שאגמול את עידן, אבל הבהיר לי כמה לדעתו התלות של עידן בי מגבילה אותנו כזוג, ואת עידן מלפתח עצמאות (למשל להיות כמה ימים אצל סבא וסבתא בלעדינו). גם אם אני לא מסכימה לדבריו, אני מבינה לליבו. דיברנו וחשבנו הרבה עד שהגענו ל"פשרה". זה היה ממש משא ומתן במלוא מובן המילה, צחקנו ביננו שזה לא פחות קשה מלעשות שלום עם הפלשתינאים
יהיה קצת קשה לפרט כאן את שלבי המו"מ ואת התכנון העתידי לגבי הגמילה. אגב - לפני שלושה חודשים גם אני לא הייתי בשלה להחלטה לגבי גמילה סופית, וכמו שכתבתי, לקח כמעט חצי שנה להגיע להחלטה הזו.
 

לאה_מ

New member
מאד מנחם...

לפחות מאיפה שאני נמצאת היום נראה לי, שבעוד חצי שנה יהיה לי קל יותר להגיע לפשרות לגבי גמילה מהנקה... אני מבינה לליבו של שי. אבל כמו שאת אומרת, אני לא מסכימה איתו. אני לא רואה את הצורך של אורי בהנקה כאובססיה. אני רואה זאת כביטוי של צורך שלו. אילו הוא ידע לדבר, אולי יכול היה לבטא זאת בצורה אחרת, אבל מכיוון שהוא עדיין מביע את עצמו בצורה בסיסית בלבד, הוא לא יכול לספר לנו על הצורך שלו ביניקה, רק לבטא את זה בתלות הזו. והיא מקובלת עלי. גם בעניין הלינה המשותפת היו לנו הרבה ויכוחים, ובסוף הגענו לפשרה מסויימת, ואורי שינה אותה בהתנהגותו, והיום יש לנו בבית סטטוס קוו שנכון לעכשיו מוכיח את עצמו. אנחנו נמצאים היום בתקופה פחות טובה מבחינת הזוגיות שלנו, וזה פוגע בסובלנות שלי וביכולת שלי להבין, להשתתף, להיות אמפתית. אני מנסה מדי פעם (כשאני תופסת את עצמי), אבל זה לא פשוט. יש לו גם צורך כזה לעשות דברים בשביל עצמו שנראה לי אגואיסטי. וזה לא שאני לא יכולה להבין את מה שעומד מאחורי זה. אבל האמירה הזו ש-"מגיע לי לעשות דברים בשביל עצמי" וש-"מתי ההורים יקחו את הילדים אליהם" וכל מיני דברים כאלה - זה לא מתיישב עם סדר העדיפויות שלי. אז זה לא שאני לא מבינה לליבו. אבל אני לא מסכימה. והשילוב הזה הוא לא מספיק טוב... אבל זה לא לעניין הפורום הזה.
 
מסכימה איתך לחלוטין!

גם לדעתי הנקה היא לא "אובססיה" ולא "התמכרות" (כפי שבעלי טוען), אבל מה לעשות שבן-הזוג בו בחרנו, שהוא גם האבא של ילדינו, חושב אחרת? זה כבר חורג לגמרי מנושא הפורום, אבל אני באמת חושבת שכשמרגישים שהזוגיות לא משהו, כדאי לעשות את המאמץ (האדיר לפעמים) ולמצוא דרכים לשפר אותה. קודם כל בשביל עצמך, אבל לא פחות מכך בשביל בן-זוגך ובשביל הילדים. זה כמובן לא אומר שצריך להסכים לדעותיו, או לעשות משהו שאת לא שלמה איתו, אבל שווה למצוא דרכים איך לעשות את זה בכל-זאת. קבלי את התנצלותי הכנה אם תחבתי את אפי לעניינים לא לי.
 
ומי מבטיח לך שאם הוא לא יינק אז

הוא לא יהיה תלוי בך? אולי הוא ירצה להיות ("במקום הנקה") רק על הידיים שלך. זה יהיה יותר נח לבעלך? ואולי אם תעזבו תינוק לא יונק ללילה הוא יבכה מאד וזה יוציא את כל החשק... לפעמים תולים כל כך הרבה דברים בהנקה ושוכחים שגם לילד לא יונק יש את אותם צרכים הם רק מבוטאים אחרת. ומי מבטיח שהם יותר נוחים...
 

לאה_מ

New member
אני כל כך מסכימה איתך...

(אמרתי כבר שאני לא מסכימה עם בן זוגי, נכון?). אבל הגמילה מהנקות לילה היא החלטה שלי (לא "כניעה" לרצון של בן זוגי). פשוט משום שאורי היה מתעורר לינוק בערך 3 פעמים בלילה, וכל הנקה היתה נמשכת המון זמן (לפעמים אפילו שעה), וכבר איבדתי את היכולת לישון תוך כדי הנקה... אז הייתי חייבת להחזיר לעצמי את השפיות.
 

מאיה10

New member
לאה אני יכולה להזדהות

גם אנחנו עברנו בזמנו תקופה לא קלה אבל למרות הכל היה לי צורך אדיר לשמור על "שפיות גם בזוגיות" וכמובן שיש לפעמים מתחים אך בסה"כ אני תמיד מזכירה לעצמי שהוא גם תורם המון בתור הורה ואת יודעת מה? לפעמים זה אכן מקל עלינו שתומר לא "תלוי" בנו לגמרי. אמנם עוד לא עזבתי אותו ליותר מכמה שעות מבחירה אבל זה מקל לדעת שאפשר לצאת מהבית בשקט לכמה שעות ואפילו אנחנו מתחילים לפנטז על סופשבוע של לילה אחד בלעדיו (בטח יקח לי יותר זמן ליישם). נשמעים לי קצת דומים הבעלים שלנו...
 

מאיה10

New member
כוכביתי רציתי להגיד לך כל הכבוד

על המאמצים הרבים שאת משקיעה בשביל להפוך את הגמילה לכמה שיותר הומנית עבור עידן. אצלינו הגמילה החלקית היתה גם הדרגתית מאוד אבל יותר קלה, אולי כי תומר לא מדבר ואולי כי הוא מקבל תחליף במקום
. וברור לי כמה זה עוד יותר קשה כאשר זה לא בא ממך. וגם ללאה, חיזוק וחיבוק.
 
תיקון קטן

ההחלטה לגמי הגמילה הסופית אכן לא באה ממני, אבל ההחלטה לגבי גמילה מהלילה - דווקא כן. לפני כחודשיים עידן התחיל להתעורר מידי לילה לפחות 3-4 פעמים, ולהתעורר סופית בסביבות חמש. בהתחלה חשבתי שהוא "מפתח" משהו, או שזה השיניים, לאחר שזה נמשך חודש, החלטתי שזהו, אני גומלת אותו מהלילה. ההחלטה הזו שלי שולבה ב"פשרה" עם בעלי, וכך הגמילה מהנקות בלילה הוכרזה כ"שלב הראשון" בגמילה הכללית. נראה איך אעמוד בשלב השני (שיהיה כנראה גמילה מה"נישנושים" ומה"שלוקים") של בין ההנקות.
 
כמה צעדים לפנינו

אנחנו מסכמים 4 לילות ללא הנקה. אני קוראת את מה שכתבת ומצד אחד אני מתעודדת, ומצד שני אני רואה ששאלות ותהיות ממשיכות להטריד תמיד. אני בדרך הנכונה? אני לא פוגעת בו? אני לא משדרת מסרים כפולים? עכשיו אני רואה שעילי סובל שוב מהאוזניים. בוכה ומושך באוזניים והלב שלי נקרע. איך אעזור לו. האם אני עושה את המקסימום. האם פיספסתי. בלילות הגמילה האלה רק אלון קם אליו ומציע לו חלב שאוב, מים, וחיבוק. לפעמים הוא משכיב אותו לצידו במיטה (ב 4 הלילות האחרונים הלכתי לישון בחדר אחר, כי כשהוא רואה אותי הוא בוכה שעתיים ומתעקש על ציצי), אני מקווה שהוא לא מרגיש שנטשתי אותו, כי במשך היום וב 5:30 כשהוא מביא לי אותו הוא מקבל את כל החום שבעולם, אבל השאלה היא אם לא אני צריכה להתמודד עם הלילות ללא הנקה? אני מאחלת לכם גמילה קלה ומהירה
 

לאה_מ

New member
אני לא יודעת לענות לך.

אצלנו היה לילה אחד שבו שי החליט שהוא לוקח לידים את המושכות של גמילת הלילה. בלילה הזה הוא הלך עם אורי לחדר אחר, אמר לי לא להתערב, דבר שאחרי בערך חצי שעה של בכי החלטתי שאני לא מסוגלת לעמוד בו, והנקתי את אורי בכל זאת. זה לא הרגיש לי נכון. גמילה מהנקות לילה היא לא גמילה מאמא. לא גמילה מחיבוק של אמא, ממגע של אמא, מהקרבה של אמא, מהריח של אמא. רק מהנקה. אז אני לא יודעת איך זה אצלכם. אם אלון מסתדר טוב עם עילי, ובסך הכל עילי לא בוכה הרבה, והצרכים שלו מסופקים, גם לדעתכם, אז נשמע שהסידור הזה נכון עבורכם. אני אישית לא הצלחתי להכיל בצורה טובה את ההתמודדות של בן זוגי עם הבכי של אורי. היתה לי יותר מדי בקורת על זה. בסוף הבנתי, שאני טועה כשאני חושבת שרק שי יכול לגמול את אורי. בעצם אני חושבת בדיוק את ההיפך - רק אני יכולה לגמול את אורי. הייתי שמחה ליותר תמיכה, אבל זה כבר סיפור אחר...
 
למעלה