אצלנו, הגבלנו גיאוגרפית
למיטה. היא יכולה ללכת לשם מתי שהיא רוצה. הבעיה העיקרית היא, שאז היא כמעט ולא יכולה לעשות שום דבר אחר. ולכן זמן המציצה מוגבל (על ידי עצמה, לא על ידי). המטרה היתה למנוע שקיעה מול הטלביזיה במעין טמטום חושים קל, היא לא היתה ממש תקשורתית עם המוצץ בפה. בשלב הבא, היא למדה להרגיע את עצמה בלי מוצץ בסלון או בחדר המשחקים, כדי לא להפסיק מה שמענין אותה. אחר כך הפסקנו לקחת מוצץ מחוץ לבית גם למקרי חירום. היום היא מוצצת מוצץ רק במיטה שלה לפני השינה, בערב או בצהריים בשבתות. גם באוטו היא נרדמת ללא מוצץ. אני מקווה לשכנע אותה ללכת לישון עם המוצץ ללא מציצה, בשלב הבא, לקראת הקיץ וההגמלות משנת צהריים שבטח נצטרך לעשות לקראת הגן העירוני. ככה היה גם עם הבקבוק שלה, שהיא פתאום התחילה לחבק במקום לשתות ממנו. הגענו למצב שהיינו נותנים לה בבוקר בקבוק ריק (!) כדי להתחבק איתו, ואחרי תקופה מסויימת ביקשנו ממנה לוותר עליו, כשהקטנים נולדו ורצינו את הבקבוק. בכל מקרה, כדי להרגע צריך ללמד אותם "טכניקות": תנשמי עמוק, בואי נפסיק רגע את הבכי ותספרי לי מה קרה, אולי תתחבקי איתי, רוצה לשתות קצת, את רוצה לבחור משהו אחר בעצמך וכו'.