גמילה...טריגר

שני 1099

New member
גמילה...טריגר

לא הייתי מוכנה לזה, לקושי הזה. אני סובלת מהקללה הזאת שנקראת בולימיה כבר שנתיים אבל מעולם כנראה לא הייתי מוכרחה להפסיק כמו עכשיו.
זה כבר שני ימי כיפור ברצף שאני חולמת שהשיניים שלי נושרות וקמה בבכי. בחלום אני יודעת שזה בגלל ההקאות. ואמא שלי אומרת לי באדישות: "נו ולמה שהן לא יינשרו לך...?"
שנה שעברה זו הייתה שן אחת. השנה שלוש. כאילו אלוהים ממש מזהיר אותי.
פחד, פחד אימתי שמציף אותי. אשמה וייסורי מצפון מטורפים.
ומצד שני הרצון והכמיהה הזאת להרגיש שוב את ההקלה של אחרי, את האפתיות של אחרי, את הניתוק, הרוגע...
כבר שלושה ימים בלי וזה נראה כמו נצח.
אני בוכה מכל שטות, אני מתעצבנת כאילו כל עצב ועצב שלי בגוף חשוף, אני מרגישה מגעיל. כואב לי כל כך ברגעים מסויימים שאני חושבת מחשבות על לחתוך את עצמי, מה שבחיים לא עשיתי לפני. אבל אני כל כך חסרת אונים מול עצמי ומול העולם כולו שמצפה ממני להיגמל כאילו זה כל כך קל.
מחפשת משהו שיקל עליי...שיחזיר לי את השפיות. את הרוגע.
 

levshavur

New member
לשני

שלום לך
גם אם כרגע מרגיש לך רע זה לא יישאר כך לנצח.
להיגמל זו עבודה קשה אבל שווה לנסות ולא להישאר בייאוש...
אני מאמינה שזה אפשרי.
חיבוק גדול
לבשה
 

lital172

New member
גמילה

זה תמיד דבר קשה... בגלל שהגוף נהיה כל כך רגיל למשהו שנתת לו או לא נתת לו במקרה הזה . אז כולך עצבים ומרגישה הכי חשופה. אבל תראי הגעת כבר לשפל... וזה באמת נורת אזהרה גדולה ומהבהבת וכל הכבוד לך שאת מנסה להפסיק.. ובכל זאת את מטופלת? זה תהליך ארוך וקשה וחשוב שיהה מי שילווה אותך ויסביר לך ויתמוך בך... תראי גם לי לפעמים קשה.. ואני לא פוגעת בעצמי מעל 4 שנים.. ונכון שבעבר היה לי איך לברוח.. לכאב הרגעי הזה כמו שאת מתארת ועכשיו שאני מתמודדת בלי הרס זה לא קל... אבל זה בריא ויציב. ובאמת שזו הדרך הכי טובה להתמודד . ובלי לפצוע את עצמך בנזק בלתי הפיך.

מה עם טיפול פסיכולוגי? נראה שיש לך הרבה כאב להוציא.. וזו התחלה שיכולה לתת לך מקום משלך להיות בו לגמרי את בלי זיוף ובלי מסיכה.. ורק אז שמורידים הכל ובאים אמיתיים אפשר להתחיל לטפל ולחפור ולכאוב ולהבין ולהבריא.

אז מה את אומרת?
 

קולדון

New member
כל הכבוד לך על הימים ללא הקאות

איך את עכשיו?
אני לא בולמית, אבל יש לי נסיון עם גמילות...
וכן, בהתחלה מרגישים חשופים, והכל פשוט הכל מביא את הקריז.
את צריכה לשמור על עצמך טוב, להתייחס לעצמך כמה שיותר יפה לחבק ופרגן לעצמך המון ובלי חשבון.

וכל מה שמיותר ועושה לך רע- להפטר ממנו בלי לחשוב פעמיים.
אם זה אנשים שלא באים לך טוב, או צבע של הסדינים, או מחוייבויות שאפשר לוותר עליהן או מה שזה לא יהיה.

זה משתפר, מבטיחה. את תתחזקי ותהיי כל כך גאה בעצמך, זה יהיה שווה כל רגע!

תעדכני...
 

שני 1099

New member
תודה רבה לכולכם!!

אני לא בטיפול...כי אין לי כל כך אנרגיות לזה עכשיו. מנסה לדחות את הקץ מה שנקרא.
וכן...אני מעריכה את עצמי על הימים הנקיים אבל...שוב נופלת כל פעם =[ זה באמת קשה.
אין דברים ספציפיים שעושים לי רע, אלא פשוט המורכבות של החיים ושל בני האדם שצריך להתמודד איתה. ואין לי דרך לברוח. אני כבר לא ילדה ואני רק מתחילה לקלוט את זה ומאוד מפחדת. מהעתיד וממני. לאכזב את עצמי ואת האנשים שחשובים לי. מנסה להיות בסדר ובו בעת להיות אני (שאני בעצם לא בסדר). מנסה לא להיות מאחורי מסכה כל הזמן. אבל זה בלתי אפשרי לחשוף את כל השיט הזה בפנים.
תודה על התמיכה 3>
 
אפשר לדחות את הקץ

אבל מאד לא מומלץ. ככל שהזמן יעבור יהיו לך, כנראה, פחות ופחות אנרגיות לזה. ככלל, עדיף לפנות לטיפול *עכשיו* (או אתמול. את מבינה?)
 

שני 1099

New member
מבינה בהחלט...

קצת מתקשה ליישם את ההבנה אבל אני אחשוב על זה ברצינות
 
שני

כואב לי לחשוב על המאמץ הגדול שאת עושה, להאבק בדחף להקיא ולשמור על עצמך יום ועוד יום, לבד,
כשאת יכולה לעשות את המאבק הזה יחד.

צריך כוחות גדולים מאוד כדי לא להקיא שלושה ימים. אבל זה לא מספיק. כמה חזקה שלא תהיי, יש משהו בפנים שגורם לך להקיא שמביא אותך ליפול שוב ושוב. בשביל להצליח באמת צריך להבין מה הוא ולהצליח ליצור שינוי בפנים.
את זה עושים בטיפול.
זו לא חייבת להיות חוויה מאיימת מפחידה או מתישה.
זה יכול להיות מקום מחבק מעודד ותומך.
ואת הרי כל כך זקוקה לזה...
 
למעלה