גמגום

שני130

New member
גמגום

מישהי בשם סופי הפנתה אנשים מפורום גמגום לכאן בנימה אופטימית.. אני מגמגת מגיל צעיר אולם יש הפוגות בגמגום - אבל הוא עדיין שם. כיום אני בת 26 - והסביבההקרובה שלי חושבת שהגמגום עבר, אבל אני עדיין נלחמת מבפנים ובשקט. אני מפחדת לעשות כל דבר ונמנעת. יש לי הרצאה שאני אמורה לשאת באוניברסיטה, במסגרת הסמינר, ואני טרודה לגביה. לא ישנה, לא אוכלת, פשוט אובססיבית. מפחדת לשאת אותה. יש הצעות? אודה מקרב לב.
 

freearth10

New member
בנימה אופטימית!

היי שני, אף אחד מאיתנו אינו מושלם. יש אנשים שמנים, ויש אנשים שלא מפסיקים לדבר, ויש אנשים עם מלא שערות בפנים, ויש אנשים עם קול מאוד צרוד ומעצבן ויש אנשים שצולעים ויש גם כאלה שמגמגמים. אם ההרצאה שלך תהיה מעניינת, האנשים יקבלו אותה למרות הגמגום שלך. כשלימדתי בבית הספר היה לי כתב איום ונורא, בעיקר כשהייתי צריכה להציג אותו בפני אחרים. מה עשיתי? הכנתי בבית פלקטים קטנים עם כל המילים אותם רציתי לכתוב על הלוח ובמקום לכתוב - הדבקתי את המשפטים על הלוח. יתכן ואת יכולה להשתמש במקרן או בדפים אותם תכיני קודם ותחלקי לנוכחים, כך שתוכלי להעביר את המידע ולא רק בדרך אחת. בנוסף, הדרכה תוכל לעזור לך להשתחרר מהלחץ, לשחרר את הפחדים שהביאו את הגמגום ואולי אפילו לשחרר את הגמגום מחייך.
בהרצאה
מאיה
 

vicz

New member
גם אני הגעתי מפורום הגמגום

**************************************************************************************************************************** הקדמה: ההודעה לא נכתבה כדי להעליב אף אחד אלא כדי למנוע פגיעה במטופלים מגמגמים. מבקשת סליחה ממי שתוכן ההודעה פוגע בו. **************************************************************************************************************************** אחת המטרות האישיות שלי בפורום הגמגום היא להזהיר אנשים מפני מטפלים שאין להם התמחות.ניסיון טיפול בגמגום, שמבטיחים דברים שאינם יכולים לבצע, אם זה בתום לב או בכוונת זדון. היות ואני לא מכירה אף אחד מכם ואני תמיד מניחה דברים טובים על אנשים שאני לא מכירה, עד שהוכח אחרת, אני מאמינה שההטעיה שהגיעה מהפורום הזה היא בתום לב ומתוך כוונה טובה לעזור לאלה הזקוקים לעזרה. עם זאת, סופי שהגיע לפורום גמגום המליצה על השיטה כעל שיטה שמסייעת בטיפול בגמגום ואף הביאה דוגמא להצלחת הטיפול. מנהל פורום המסור שלנו שוקי רץ לבדוק וגילה שבמקרה המדובר כלל לא מדובר בגמגום!!!!! האם כתבה "כמו מגמגם". זוהי הטעיית המטופל! בהמשך ראיתי את אסתי כותבת בפורום הזה כי גמגום נגרם מאירוע מסוים. מהיכן הקביעה הזו? אנחנו בפורום עוקבים יום יום אחרי המחקרים בנושא הגמגום בתקווה למציאת/הוכחת סיבת הגמגום. עד כה לא נקבע ולא הוכח מה סיבת הגמגום וישנן מספר השערות: 1. הגמגום נגרם מאירוע טראומתי. 2. לגמגום מרכיב תורשתי (ישנן המון משפחות שיש בהם מספר מגמגמים) 3. גמגום הוא תופעה פיסיולוגית (כתוצאה ממחקר MRI שהראה שבעת הדיבור מוחו של המגמגם פועל בצורה שונה ממוחו של הלא מגמגם) 4. השערה שרוב המגמגמים מסכימים איתה: גמגום הוא שילוב של תופעה פיסית עם בעיה פסיכולוגית הנובעת מהגמגום ומזינה את הגמגום. ארחיב על 4, כי אולי כאן השיטה דווקא כן יכולה להועיל במשהו. כאשר מופיעה הגמגום, עם הזמן נבנה פחד לגמגם וכתוצאה מזה הפחד לגמגם. ככל שהמגמגם נמצא בלחץ נפשי גדול יותר, כך הגמגום גובר וכך הפחד גובר ונכנסים למעגל שקשה לפרוץ ממנו. יתכן, ואני מדגישה את המילה "יתכן" כי אני לא מכירה את השיטה, במידה והשיטה עוזרת להתמודד עם פחדים ועם לחץ, היא אולי יכולה לטפל בתופעת לוואי של גמגום שהיא הפחד לדבר, אך אין בשום פנים ואופן לטעון כי השיטה מהווה כלי לטיפול בגמגום, לפחות עד שהתקבלו הוכחות. חג עצמאות שמח, ויקי
 

Soffi123

New member
שטף הדיבור

ויקי יקרה. קודם כל אין אף מטפל שבא להבטיח מראש מזור מוחלט או פתרון קסם לבעיה כלשהי. אבל אם בהבעה אנו עוסקים ובמחסומים / מכשולים העומדים בפני האדם להתייצב ולבטא את עצמו בפני אחר/ים, אני יכולה לאשר שלקינסיולוגיה כלים שונים ומגוונים שיש באפשרותם להועיל. בין אם הגמגום מקורו בטראומה, בין אם הוא תופעה הקשורה במוח (שהרי הקינסיולוגיה פועלת על המוח ביצירת רשתות תקשורת חדשות במוח) ובין אם המקור הוא פיזיופסיכולוגי. שהרי כפי שהסברתי הקינסיולוגיה עובדת על המערכת כולה- מוח-גוף-נפש. הדוגמא אליה הפניתי אינה דוגמא מובהקת לגמגום אבל היא מאפשרת להבין כיצד פועלת הקינסיולוגיה וכיצד היא יכולה להועיל גם לעניין הביטוי וההתבטאות מאחר ולאחר שהוסרו החסימות שהפריעו לאדם להתבטא בביטחון וללא חשש. ובעצם מדוע לא להסתייע בכל כלי שנראה מתאים ויכול לפתור את הבעיה המטרידה ? מאחלת לכולם ימים של ביטוי חופשי לצמיחה ולהצלחה
 

shuky63

New member
ראיתם את הפרסומת עם דלי המים במוזיאון?

כמו שנאמר שם בדברים שאתה לא מבין קל מאד לשכנע אותך. שמי שוקי ואני מנהל פורום גמגום בתפוז. אתם מדברים גבוהה גבוהה ,אומרים דברים שלא ניתן להבין ולכן לא ניתן לסתור. מה שאני מבקש זה רק: מי שלא התמחה בגמגום שלא יגיד שהוא יכול לטפל בגמגום. תגידו שאתם יכולים להביא לשחרור פנימי להגדיל את הבטחון העצמי לפתוח סתימות פנימיות.... בקיצור מה שאתם רוצים רק בלי להזכיר את המילה גמגום כי אתם לא מבינים בגמגום. גם קלינאי תקשורת שגמר 3 שנות לימוד וקיבל תואר לא מבין מה זה גמגום.זוהי בעיה כל כך מסובכת ומהתלת שצריך התמחות מעמיקה כדי להתחיל להבין אותה. אז בבקשה אל תטעו אנשים.
 

freearth10

New member
האם אתה רוצה להגיד...

שהוא יותר "מסובך" מ"הפרעת קשב" , מחרדות , מריפלוקס,מאסטמה,מדלקת בקרנית העיין,מבלוטת התריס...??? גם בכל "יתר הדברים" בהם אנחנו "מטפלים" אנחנו לא מבינים כלום ובכל זאת יכולים ללכת עם האדם למקום בו הוא יכול למצוא את הכוח לרפא את עצמו. גמגום לא שונה בכהו זה מכל מחלה אחרת. אנחנו לא מטפלים במחלות. אנחנו מאפשרים לאנשים לשחרר ולהרפות. לא במקרה המילים לרפאות ולהרפות כל כך קרובות זו לזו. כי הריפוי בא רק ממקום של הרפיה. לי אין בכלל סחוס בקרסול, מבחינת הרופאים זה עצם שנוגעת בעצם אין מה לעשות-רק לקבע את הרגל. בזכות הקנסיולוגיה התברר לי שכאשר יש לי מצב רוח טוב - הרגל בכלל ל א כואבת לי. וכשאני במתח היא הראשונה שמודיעה זאת. רוב שעות היום/הימים היא מתפקדת ואתה יודע מה? מפעם לפעם אני הולכת אפילו יותר ויותר יציב. רק השבוע, אחרי 20 שנה שלא העזתי לעשות זאת רצתי בפעם הראשונה אל האוטובוס. לאמר שגמגום הוא יותר מסובך מכל מחלה/תופעה אחרת זו לדעתי חוסר אחריות! זה מקבע את המצב, כי זה מה שאתה משדר לגוף - זה מה שאתה מקבל ממנו. ובא לא נשכח שחלק מהמגמגמים מצליח להשתחרר ממנו בגיל ההתבגרות או אפילו לפני כן, בדיוק כמו חולי האסטמה, שאותה הגדירו כבר הרופאים שהיא מחלה פסיכוסומטית (ובעצם כל מחלה היא כזאת!). אשמח לענות לכל שאלה.
מאיה
 

shuky63

New member
זה בדיוק הענין.אתם מלמדים לשחרר ולהרפות וכך

צריך להציג את זה . אם תוך כדי זה תהיה הקלה בגמגום הרווח כולו של המטופל. אנשים מגמגמים מדווחים על שיפור מסוים בדיבור כתוצאה מרפלקסולוגיה פלדנקרייז דיקור סיני,תרופות נגד חרדה....... אף אחד מהמטפלים האלה לא מבין בגמגום וגם לא מתימר לעזור בגמגום.עם זאת אצל אנשים מסוימים זה עוזר. שוב ושוב אני חוזר .הבעיה שלי לא עם השיטה אלא עם דרך הצגתה.
 
שני צדדים למטבע

צד אחד מציג. והצד השני מקבל. לא תמיד "האשמה" נמצאת אצל הצד השני. העולם הוא כמו מראה בה האני שלנו משתקף, כשהאני שלנו משתקף בצורה שלא מוצאת חן בעינינו הדבר יוצר תגובה. שווה לבדוק תגובות אלו ומי מעורר אותן אצלנו. מה יש באותה דמות/נושא שמעורר אצלנו תגובה כזו או אחרת.
 
שוקי היקר

ברוך הבא לפורום! טוב מאוד שבאת כי כך תוכל ללמוד עוד על הדרך והשיטה. אני מסכים איתך שכל נושא צריך ללמוד לעומק בכדי להיות מומחים בו. הקינסיולוגיה לא מתיימרת להיות מומחית בכלום אלא רק לדעת לפנות צמתים ולשחרר חסימות שמפריעות לגוף לעבוד באופן יעיל. היפה בשיטה שאנחנו יכולים להדריך בכל תחומי החיים והמודרכים משיגים תוצאות נהדרות. אתה יכול להאמין בעוצמת השיטה רק אם התנסית בה, רק אם חשת על עצמך את היכולות שבה. אני רוצה להזמינך לקרוא מהי קינסיולוגיה.
 
שוקי היקר,

אשמח מאוד אם תקרא את תשובתי לויקי, אני חושבת שתמצא שהיא עונה גם לך.
 

freearth10

New member
גמגום לא שונה

מכל תופעה/מחלה אחרת בחיינו. הם כולם נובעים מטראומה פיזית א ו רגשית שחוויניו עוד ברחם אמנו או בשנות חיינו הראשונות. ממליצה לך לערוך סקר קטן בפורום על הקשר בין הלידה והגמגום. נראה לי שתופתעי מכמות האנשים שחוו טראומה בזמן הלידה וההשערה שלי היא שחלק לא מבוטל מחברי הפורום הגיעו לעולם כשחבל הטבור כרוך על צווארם. המפגש הראשון שלי עם מודרך שהוא גם מגמגם היה בבית הספר. לימדתי אנגלית בצורה פרטנית ואת אותם הילדים גם הדרכתי בקנסיולוגיה חינוכית. כשהתחלתי ללמד ולהדריך אותו, הגמגום שלו היה מאוד כבד, אבל עם הזמן הוא החל להרגיש מאוד בטוח, במרחב הזה שלנו ובנוכחותי הוא הפסיק כמעט לגמרי לגמגם. ההנחה שלי היא שמי שיכול לא לגמגם א ו כמעט לא לגמגם במקום מסויים, לא צריך את הגמגום במקום אחר, כי יש לו את היכולת לבטא את עצמו ללא גמגום ורק הלחץ מחזיר לו אותו. כלים להתמודד עם הלחץ הזה, יחד עם הקבלה של מי שאני יכולים להרפות את המתח הזה ואיתו את הצורך בגמגום. בעזרת ההדרכה הוא נפתח אל העולם. למרות הגמגום הכבד שלו בכיתה, כשהגיעה לכיתה ילדה היפראקטיבית שכולם אהבו לשנוא, זה הוא שהגן עליה בפני כולם. ההתחברות אל ילדים "שליליים" פסקה, הוא גילה את הכוחות הפיזיים שבו ומקום בו הוא יוכל להצטיין. למרות שאני לא פסיכולוגית ולא קלינאית תקשורת ולמרות כל הצניעות שבי אני בהחלט יכולה לאמר שהייתי עבורו הגשר לחיים. אין לי מושג אם הוא היום עוד מגמגם או ויתר על הגמגום שלו. אני יודעת שהוא היום במקום הרבה יותר טוב ובטוח ממה שהיה לפני שנפגשנו ואני שמחה שיכולתי להיות חלק בכל התהליך הזה. המודרך השני שלי היה גבר צעיר,לאחר השירות הצבאי שלו, שהגמגום הגיע לחייו, עקב טראומה שמוכחשת לא רק על ידו, אלא גם על ידי אמא שלו. בגיל 4 הוא החל לגמגם. עד אז הוא דיבר רגיל. אין ספק שמשהו קרה שגרם לו להאט את הדיבור. כשפגשתי אותו לראשונה הוא היה מאוד מאוכזב מעצמו. לא העז ליצור קשר עם נשים והרגיש יותר ויותר מבודד מהחברה. בכל הוא האשים רק את הגמגום. בכל עצב וכעס והתנתקות - הכל היה רק בגלל הגמגום, שהוא כמו משהו שהוא בכלל לא הוא. הוא לא ממש רצה לשחרר אותו, אבל בעקבות ההדרכה הוא העז לעמוד מול היריב שלו! כמובן שהוא התאכזב כשהיא לא בחרה בו,ואין לי ספק שזה לא בגלל הגמגום, אבל הוא עשה את הצעד הזה ואני מאמינה שכאשר הוא ימצא את האחת שמתאימה לו, הוא ידע גם להגיע אליה. בשלב בו הדרכתי אותו, הוא היה עוד מאוד זקוק לגמגום הזה. הוא הנשק שלו, הדבר שתמיד מוריד אותו למטה ובעזרתו מצליח להזעיק עזרה ולעלות למקום קצת יותר טוב. אין לי ספק שגם אם לא הצלחנו לשחרר את הגמגום מחייהם של שני המודרכים האלה, ההדרכה בקנסיולוגיה היתה צעד להגיע לשם.היוותה עבורם מקום בטוח, מקום של שחרור. כמו במקרים רבים אחרים, אין לי מושג אם נצליח לשחרר את התופעה/מחלה שבגללה המודרך מגיע אלי. אני יודעת שבדרך לשם הוא יקבל מתנות רבות אחרות והיא תוביל אותו עוד צעד אחד קדימה לקראת המטרה. לא השיטה היא זו שעוזרת לאדם להשתחרר ממועקה מסויימת. הרצון שלו למצוא את כוח הריפוי שבו היא זו שעושה זאת. קשה מאוד למדוד הצלחה, זה לא מדע מדוייק. בעיקר כשאנשים פורשים באמצע הדרך, כי ההדרכות לא מסובסדות וקשה מאוד לעמוד בהשקעה הזאת לאורך זמן. אני, שלמדתי לשמוח על כל צעד קטן קדימה, רואה את עצמי כמישהי שקידמה אנשים אחרים בדרך שלהם. אני לא אלוהים ובחלקת אלוהים הקטנה שלי אני עושה את כל מה שאני יכולה מתוך אהבה רבה וקשה לי, קשה לי מאוד לשמוע שמישהו מכנה אותי או אנשים אחרים כמוני, שרלטנית, רק בגלל שהם חוו פעם טיפול שלא קידם אותם, או שהם מהמקום בו הם עמדו לא הצליחו לראות את ההתקדמות של עצמם. כמה פעמים קראת לרופא שרלטן? האם עשית זאת כאשר הוא לא הצליח ל"רפא" אותך? למה אצלו זה מקובל ואצלי זו פסילה של כל מה שאני עושה??? אף פעם לא אבטיח לאף אדם - שאני "ה"פתרון שלו. כולנו בדרך וזו דרך אינסופית. אני שמחה להיות חלק מדרכם של אנשים אחרים, להעיר ולהאיר את השמחה שבהם - שזה בתכלס כל מהות החיים בעיניי.
מאיה
 

vicz

New member
תני לי להבין...

את יודעת את הסיבה של כל המחלות בעולם? טראומה בלידה או בילדות? מגמגמים הם אנשים שנולדו עם חבל התבור כרוך סביב צווארם? ולך אין סחוס בקרסול כי נולדת עם חבל התבור כרוך סביב הרגל? ולי יש בעיה עם הסחוס בברך ואני גם מגמגמת, אז איפה היה כרוך חבל הטבור שלי? וכיצד קורה שמספר בני אותה משפחה מגמגמים? משפחה טראומתית? אותו כלב גדול שמפחיד את כולם? לגבי המטפל הראשון: זה מאוד נפוץ שמגמגם סובל מגמגום קשה בסביבה חדשה וכשהוא רואה שהסביבה היא מקבלת או/ו מעודדת, הגמגום פוחת. לא הייתי זוקפת את זה לזכותה של שום סיבה. לגבי השאר, כמו שאמרתי, הגמגום מלווה בפחד לדבר והרגשות שליליות נוספות ויתכן מאוד שהשיטה יכולה לעזור בזה וכתוצאה מזה גם הגמגום ישתפר. עם זאת, נכון לעכשיו, אין טיפול המרפא את הגמגום. אם את טוענת שיש בידיך טיפול כזה, בואי ניצור קשר עם אמב"י, ארגון מגמגמים בישראל, נרתום מומחים, נתחיל להביא אליך מגמגמים קשים ונראה. הכל בהתנדבות כמובן. בהמשך, לא אמרתי את המילה "שרלטן". לא יצא מהמקלדת שלי מילה כזו. המומחים לגמגום יקבעו אם הגמגום עובר לחלוטין והמעקב יקבע אם הטיפול עובד מחוץ לחדר הטיפולים. כי מגמגמים רבים לא מגמגמים כלל בעת תרגול שיטות שונות או בזמן שהם מדברים אל עצמם בחדר ריק. אין בזה משהו שקנס' המציאה... לגבי המטופל השני: היתכן שטראומה פשוט לא הייתה שם? היתכן שהייתה שם נטייה, פיזית או גנטית? הרי כל אדם עובר טראומה כלשהי בימי חייו, אז מדוע לא כולנו מגמגמים? ושוב, כמו שכתבתי קודם, יתכן שהשיטה היא כלי לטפל בדברים הנלווים לגמגום. יתכן אפילו שזה כלי מצוין. שוב, אני לא מכירה את השיטה. עם זאת יש להציגו ככזה, ולא ככלי לטיפול בגמגום. יש להודיע למטופל כי השיטה לא מטפלת ישירות בגמגום ויש סיכוי שלא תצליח. את אף הרחקת לכת ואמרת, שלא השיטה היא שעוזרת אלא הרצון של המטופל למצוא את כוח הריפוי שבו. אז על מה הוא משלם? ולפי ההערה שלך שיש אנשים שלא יכולים לעמוד בתשלומים, אני מבינה שמשלם לא מעט.... חוויתי טיפולים שונים שלא הצליחו. הם נחלקים ל-2: טיפול שיש לו ההוכחה, כגון קלינאי תקשורת, ובו נאמר לי מראש כי יתכן שלא תהיה הצלחה. למטפלים אלה אין לי שום טענות. זה לא עבד בשבילי. טיפול שמבוסס על הר של מילים יפות, הבטחות ושום הוכחה. על אף חוסר הוכחה הטיפולים עלו אלפי שקלים. אף הם לא הניבו תוצאה. הם ניצלו את הייאוש של אימי, שהייתה מוכנה לתת את הכסף שחסכה פרוטה לפרוטה תוך עבודה קשה, לכל מי שיבטיח לרפא את האוצר שלה, ילדה שהתחילה לדבר בגיל שנה משפטים שלמים ודיברה חלק עד גיל 3, מהדבר הנורא הזה, גמגום. המטרה שלי היא לא לזלזל בטיפול כלשהו. המטרה שלי היא להילחם שהטיפול יוצג בצורה אמיתית וכנה למטופל. המטפל לא יבטיח ריפוי מלא כי שום תרופה/ניתוח/שיטה לא יכולים להבטיח ריפוי ב-100% מהמקרים משום מחלה שהיא. אם המטפל מדגים את הצלחותיו ע"י סיפורים על מטופלים שהשיטה/תרופה עזרה להם, הוא יספק סיפורים שתואמים ב-100% את מקרה המטופל ויפרט גם מקרים שבהם השיטה/התרופה לא הצליחה, אם היו. השיטה לא תאשים את המטופל בחוסר הצלחתה. אגב, לגבי רופאים: אני לא אוהבת אותם ומשתדלת להימנע מפגישות איתם. לא פעם יצא לי למתוח ביקורת על רופאים עם כל 80 שנות לימוד שלהם וההוכחות לשיטות שלהם. מה שמנחם אותי במקרה של רופא בקופת חולים, זה שהוא שאין לו שום עניין להמליץ לי על טיפול זה או אחר. אסיים בזאת. אני מאחלת לך חג עצמאות שמח. ויקי
 

freearth10

New member
זרקת כפפה?

תזהרי, אני עוד עלולה לתפוס אותה!
אשמח להדריך מגמגם/ת קשה בהתנדבות, כי כמו שאמרת אני אף פעם לא יודעת מי צריך לשלם למי כי מה שאני מקבלת בכל הדרכה שאני נותנת, זה משהו שכסף לא יכול לפצות עליו. אני לא יודעת את הסיבה לכל המחלות שבעולם, אני בכלל לא מטפלת בהן, אלא באדם שיש לו אותן והסיפור שלו הוא כל כך מיוחד, שאין עוד שני כמוהו. למה אדם מסויים מקבל מחלה מסויימת ואחרים שנמצאים באותו המקום, חשופים לאותם התנאים לא נדבק בא? בגלל שלכל אחד יש את המקום הרגיש שלו, אצל האחד זה הגרון, אצל השני זו הרגל ואצל השלישי זה הלב... מגמגם שבשעת תרגול או כשהוא לבד בבית לא מגמגם - הבעיה היא לא פיזית, כי ב-2 מקומות אין לו בעיה לעשות זאת. כלומר הגופנפש שלו יודע לעשות זאת, אז למה הוא בעצם מגמגם? אני מאמינה שהיחיד שיכול להבריא את עצמו זה האדם עצמו. אני יכולה להצביע, לאמר לו תסתכל ותראה מה יש כאן. הוא זה שבוחר לקחת את היד ולשחרר את זה משם, או לעצום את העיניים ולאמר - לא ראיתי כלום. לכן גם אף פעם לא אבטיח למישהו שארפא אותו מחוליו. מבטיחה ללכת איתו כברת דרך, להראות לו מקומות חסומים לאפשר לו לשחרר אותם, להמשיך הלאה.
מאיה
 
מאיה ../images/Emo24.gif

אני לא חושב שאת צריכה להוכיח למישהו משהו, כנראה שחונכנו להיות "מטופלים" ולתת את הכוחות בידי מרפאים. לעיתים גם ההבנה שזה קשור בנו, האחריות למצבנו, והיכולת לשנות את המצב מאוד מפחידה. ההתנגדות מקורה במערכת אמונות שגדלנו איתם וככל הנראה גם מאין ספור אכזבות והבטחות של כל מיני אנשים שקוראים לעצמם "מטפלים" שמבטיחים הבטחות ללא כיסוי. אני מצטט ממה שכתבת דבר שהוא מבחינתי עושה את ההבדל - "אני לא יודעת את הסיבה לכל המחלות שבעולם, אני בכלל לא מטפלת בהן, אלא באדם שיש לו אותן והסיפור שלו הוא כל כך מיוחד, שאין עוד שני כמוהו." ולבסוף - "אני מאמינה שהיחיד שיכול להבריא את עצמו זה האדם עצמו. אני יכולה להצביע, לאמר לו תסתכל ותראה מה יש כאן. הוא זה שבוחר לקחת את היד ולשחרר את זה משם, או לעצום את העיניים ולאמר - לא ראיתי כלום. לכן גם אף פעם לא אבטיח למישהו שארפא אותו מחוליו." תודה לך מאיה
 
היי ויקי וברוכה הבאה לפורום

ראשית אקדים ואומר שהקינסיולוגיה לא מרפאה ולא מטפלת. הקינסיולוגיה מאזנת את עבודת המוח השלם ויוצרת שילובים בין המוח והגוף. כאשר הגוף מאוזן אנו מאפשרים לו לפעול בטבעיות אשר מאפשרת לו לעשות תיקונים בכל הדברים. ולכן הרבה פעמים קורים דברים מדהימים בתהליכי הדרכה קינסיולוגיים - ילד בכיתה ב שלא יודע לקרוא ולכתוב מתחיל בבת אחת לקרוא ולכתוב, אישה שלא נכנסה זמן רב להריון נכנסת, גוף שייצר מחלה - מפסיק, חרדות - קחי כל נושא שקיים, הקינסיולוגיה יכולה לעזור. כי מה שאנו עושים (ושוב אני חוזר) זה לא ריפוי אלא נותנים את האפשרות לגוף לתקן ולרפות את עצמו. משחררים ממתח ופותחים חסימות אנרגטיות שמאפשרות צמיחה והתפתחות. לעיתים גם דברים מולדים עוברים תיקון ויש למודרכים שעוברים הדרכה קינסיולוגית אפשרות להפוך רסיסי יכולת ליכולת שלמה בכל תחום. נכון שלא תמיד זה עובד עם כולם, ולא תמיד זה מצליח - אבל האם יש כזה דבר שמצליח תמיד ? אבל יש את האפשרות, הקינסיולוגיה נותנת את האפשרות למודרך להביא לתהליכי העבודה כל מה שהוא מבקש וגם להצליח בכך. ושוב חשוב לי להבהיר שאנו לא מרפאים ולא מטפלים ואם מתחולל שינוי הוא בזכות המודרך שפעל למען עצמו בתהליכי העבודה ולאחריהם. אם ניגע בגמגום, אני באופן אישי לא הדרכתי בנושא אבל אני מכיר קינסיולוגים שעבדו וגם הצליחו עם זה. אחת מהן היא עדנה שפירא שתכתוב יותר מאוחר על התהליך. כל אדם שמגיע אלי מצהיר על מטרה ופועל למען מטרתו - אני בסה"כ מדריך אותו ונותן לו כלים לאזן את המערכת מוח גוף שלו כי אני מאמין שכאשר הגוף משוחרר ממתח בהקשר למטרה השמים הם הגבול והגוף יכול לתקן ולשפר הכל! יש לנו את אפשרות התיקון הטבעית הזו והיא נמצאת בכל אחד ואחת מאיתנו - אנו רק צריכים לאפשר לה לפעול. ואת זה הקינסיולוגיה עושה בצורה נהדרת. ממליץ לקרוא את הספר "המסע" של ברנדון בייס - שהיא NLP וקינסיולוגית בכדי לקבל עוד מידע על כוחו של הגוף ומערכת הריפוי. אני מזמין לשתף ולהשתתף. עדי.
 
ויקי- ברוכה הבאה

עוררת את סקרנותי וחפשתי את ההודעה המקורית. אכן "כמו גמגום" אינו "גמגום". ואכן, מי שאינו מומחה בתחום יתקשה להבין את ההבחנה החשובה הזאת, כי להבחנה הזאת השלכות רבות. אחת ההשלכות הקריטיות מבחינתי כקלינאית תקשורת היא על הפרוגנוזה, לתחושתי כקנסיולוגית (וכאן אני משערת שיתר הקנסיולוגים יחלקו עליי) גם על הפרוגנוזה של הטיפול הקנסיולוגי. הקנסיולוגים לא מתיימרים להיות מומחים בשום מצב רפואי/ מנטלי-קוגנטיבי/ רגשי וכד'. הקנסיולוג מאמין כי אין הוא צריך לדעת את התשובות כי כל התשובות נמצאות אצל המטופל. לקנסיולוג יש כלים מדהימים, עוצמתיים, ויחודיים (למשל דרך בדיקות שרירים) להגיע לתשובות יחד עם המטופל. אמונה נוספת של הקנסיולוג היא כי אם נרפה ונשחרר מתחים, האדם יתפקד טוב יותר, יחשוב טוב יותר, ירגיש טוב יותר. בעצם, האמונה הזאת לא ייחודית לקנסיולוגים- היא משותפת לכל המקצועות הטיפוליים ולכל אדם המפעיל הגיון בריא
אני אנסה לחבר אותך לקנסיולוגיה בצורה קצת אחרת, אני משתדלת מאוד לכתוב ברגישות וכל התיאורים שלעיל באים ממקום טוב וכמובן לא במטרה לפגוע-
את העלית את הטיפול הקנסיולוגי בהקשר של התמודדות עם הפחד לדבר- וצדקת. אני רוצה לציין שלטעמי, הביטוי החמור ביותר של הגמגום הוא ההמנעות ממצבים תקשורתיים שבהם צריכים לדבר מתוך אותו פחד/ מבוכה. פגשתי מגמגמים שאותה המנעות הפכה ממש לנכות חברתית. לקנסיולוגיה יש כלים נהדרים להתמודדות עם הפחד ומצבי ההמנעות.
אצל מגמגמים רבים, הגמגום בא לידי ביטוי לא רק בגמגום הנשמע אלא גם בסימנים נראים (טיקים בעיניים, רעד שפתיים, אפילו לחץ ועיוות בפנים או זריקת גפה). הכלים הקנסיולוגיים יכולים להתמודד גם עם הביטוי הגופני בשרירים. גם אם הגמגום ממשיך להתקיים הוא יראה "יפה יותר".
את בטח מכירה את טיפולי קלינאיות התקשורת שנועדו להקנות טכניקות על מנת לרכך את הגמגום (להתמודד עם ההתקעות והלחיצה על הדיבור, החזרתיות על הברות וכד'), רב קלינאיות התקשורת מנחות לטכניקות להפחתת מתח באיזור ראש-צואר, הטכניקות נשענות על נשימה, דרכי נשיפה, הגייה וכד'. הקנסיולוגיה מעשירה את הטיפול בהפחתת מתח ולחץ הרבה יותר כוללני, הן בגוף, הן ברובד הנפשי, והן ברובד הרגשי.
הגמגום הוא תנודתי- ישנם אנשים/מקומות/מצבים/תקופות שבהם או איתם מגמגמים יותר ועם האחרים פחות. קלינאית תקשורת טובה, מקנה טכניקות טובות להעדנת הגמגום, להתמודדות במצבי לחץ, להתמודדות עם הגמגום ברגע שקורה, להתמודדות מסוימת עם הפחד, להתמודדות במצבי תקשורת ספציפיים. אבל כקלינאית תקשורת שהיא גם קנסיולוגית, אני בהחלט יכולה להעיד כי ההטמעה של הטכניקות ויישומן היא הרבה יותר עוצמתית בעזרת הכלים הקנסיולוגיים. חג שמח גם לך
 
הבהרה לגבי המשפט האחרון

התכוונתי להגיד כי הטכניקות של קלינאית התקשורת חשובות, ממוקדות ומהוות קביים טובים. אבל, היישום שלהם לא תמיד קל. הטכניקות הקנסיולוגיות מסייעות להטמעתן ויישומן של הטכניקות של הקלינאית בצורה עוצמתית וחזקה.
 
על גמגום קינסיולוגיה ומה שבניהם

לכל באי הפורום חג עצמאות שמח. לוויקי, לכפתורי מוח ולכל השואלים והמשיבים בנושא הגמגום כל מה שנכתב כאן על הגמגום והקינסיולוגיה נפלא ונכון . עבדתי עם ילדים ומבוגרים שמגמגמים אצל רובם חל שיפור משמעותי והם רכשו ארגז כלים נפלא שבזמן מתח או לפני מעוררי מתח צפויים הם השתמשו בכלים ושחררו את המתח. אני רוצה להוסיף מספר נקודות. הקינסיולוגיה עובדת ומאזנת את הנושאים שאותם מביא האדם, ואם מגיעה אלי אם אם ילדה שלטענתה מגמגמת, והילדה מסכימה עם אמירותיה של אימה, אני אישית שואלת כיצד טיפלו בנושא עד היום ואם יש עוד גורמים שעובדים עם הילדה . לאחר מכן אנחנו עוברות לנסוח מטרה או נושא לעבודה. אם מגיע אדם מבוגר שלטענתו הוא מגמגם זו האמת שלו ועם הנושא שהוא מביא לעבודה אני עובדת. הקינסיולוג לעולם אינו מבטיח שהוא ירפא, יצליח, מי אנחנו שנבין ונדע את תבונתו של המוח והגוף. אנחנו משמשים כמאזנים, אלו שמשתמשים גם בבדיקות השרירים ככלי למשוב מהגוף אנחנו משמשים גם כמתרגמים למה שגוף הנבדק מספר לנו בהקשר לנושא אותו הוא רוצה לאזן או בהקשר למטרה ולתוצאה אותה הוא רוצה להשיג, ומשם נדע ונבין אם אלו כלים מארגז הכלים הרחב של הקינסיולוגיה נשתמש במפגש. אין מפגש אחד דומה למשנהו וכך גם כל מפגש עם כל אדם (גם עם הנושא,המטרה היא זהה) כל אדם יחיד ומיוחד ולכל גוף רגש ההיסטוריה שלו. תהליכי האיזון של הקינסיולוגיה על ענפיה השונים משחררים מתח ומחזקים את מערכת החיסון בכל מישורי החיים. הקינסיולוגים מאזנים את האדם ומאפשרים יצירת שילובים בין המוח והגוף ואת עבודת המוח השלם. מי מאתנו לא חווה בשלב כל שהוא בחייו דיבור מהיר מאד, בליעת מילים, שיבוש מילים ו/או היגוי לקוי של מילים במצבי לחץ, פחד וחרדה? ולכן בתוך קינסיולוגית, ויותר מכל בתור אחת שחוותה זאת לעתים קורבות לאורך כל שנות ילדותה וגם בנעוריה – לגמגום פנים רבות וסיבות רבות. ארגז הכלים הקינסיולוגי תפקידו לשחרר את המתח הנלווה לתופעת הגמגום, וכן לחזק את המערכת החיסונית ובעזרת תנועה של תרגילי מוח והליכה אינסופית לפיתוח אינטליגנציות מילוליות , בונה רשתות עצביות אשר מחזקות את האינטליגנציות המרובות אשר בורכנו בהם. לנושא הגמגום יכולות להיות סיבות רבות , תהליך העבודה יכול להיות נפלא עם קינסיולוגיה יצירתית ליצירת שילובים בין המוח והגוף ששם הכלי המוביל הוא שימת לב. וזאת בעיקר עם ילדים צעירים. עם מבוגרים אשלב בין שתי הדרכים הן שימת הלב מתוך מקום שהאדם שמגיע לעבודה לומד לגעת בעצמו ובגופו ומבין שהאחריות שלו, ולאחר מכן אמשיך במסע הנפלא עם ענפי קינסיולוגיה היישומית: הקינסיולוגיה ההתפתחותית, מוח אחד, LEAP , קינסיולוגיה פיזיולוגית וקינסיולוגיה פיסיולוגית (אלה ענפי הקינסיולוגיה שאני מכירה שקיימים בארץ) שהכלי המוביל שלהם הוא בדיקות שרירים. וויקי יקרה אני קוראת את מילותיך ומבינה אותך, אני מאד אוהבת את השילוב בין הקינסיולוגיה לקלינאיות תקשורת, וכפתורי מוח יודעת עד כמה השילוב חשוב לי. אני אשמח מאד לראות עוד קלינאיות תקשורת מגיעות ללמוד את עץ הקינסיולוגיה הנפלא אשר משתלב בטבעיות עם כל תהליכי עבודה אחרים. לצערי נתקלתי במספר מקרים שבהם רציתי לשלב, והורים לילדים צעירים פנו גם לקלינאיות תקשורת שלא הסכימו לשילוב. אני חוזרת על דברי ועל דברי כפתורי מוח, הקינסיולוגיה איננה מרפאת, היא גם איננה מטפלת היא משחררת מתח, מאזנת ויוצרת שילבים בין המוח והגוף. הגוף הוא המרפא הטבעי של עצמו. כשאנחנו משוחררים ממתח לעתים השמים הם הגבול את מבקשת מחקרים הוכחות, גם אנחנו וגם הממסד מבקש, אך מחקר עולה המון כסף ועד שלא יקום גוף מתלהב שיסכים לממן מחקרים בנושאי הקינסיולוגיה כל מה שיישנו אלו הם סיכומים שלנו הקינסיולוגיים. חג שמח אשמח לענות לכל שאלה עדנה שפירא
 
היי שני וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אני מבין את רמת המתח שההרצאה מעוררת בך. האם יש אפשרות כלשהי שתוכלי לוותר על ההרצאה ? איזה עוד דרכים קיימות מלבד להרצות ? מה עם לשתף מישהו מצוות המורים במה שקורה לך ? חושב שראשית כדאי לך לשחרר את המתח מהנושא שכ"כ מטריד אותך והוא ההרצאה ורק אח"כ לגעת בגמגום. דרך תהליך הדרכה קינסיולוגי ניתן לשחרר את המתח מנושא ההרצאה, גם כאן בפורום אני יכול לתת לך תרגיל או שניים שיעזרו אבל השפעתם תהיה הרבה יותר קטנה מאשר בתהליך איזון. ולבסוף - תודה אישית לסופי שמייצגת אותנו נאמנה ונפלא לקרוא איך היא מציגה את הקינסיולוגיה
 
למעלה