גם לכם קרה...

A Wolf Life F

New member
מה שנכון - נכון

זאת הייתה התפיסה שלי, אבל מה קורה, שהביטחון העצמי קצת... אבל קצת... נפל...? זה מתנגש עם התפיסה הזאת, ואז קצת קשה לזוז קדימה...
 
לגבי הבטחון העצמי שנפל

אני מניחה שזה קשור לאכזבות שחווית מאנשים שפגשת?


גם לי יש את הקטע הזה, שאחרי כל ניסיון לא מוצלח אני מרגישה שיורד לי קצת האוויר מהמפרשים, ואני כאילו לוקחת צעד אחורה מלהמשיך לנסות. אז אני משתדלת להתאושש כמה שיותר מהר, כי חבל "להעניש" את עצמי רק כי עם X או Y זה לא הלך. אולי במרחק נגיעה מסתתר לו ה Z שאיתו זה ילך-ובגדול?
.

לא להתייאש :)
 

A Wolf Life F

New member
בכנות... לא...

הבטחון העצמי שלי לא נפגע בגלל אנשים אחרים. אף פעם לא נפגעתי או ירד בגלל פגישות או כל דבר אחר שמתקשר לאחר.
הסיפור יותר אישי, פנימי, שגרם לי קצת להתרחק. ועכשיו אני רוצה לחזור בחזרה....
ואני לא מתייאשת. בגלל זה אני כאן

תודה.
 

Shir Rose

New member
הרגשה מוכרת לגמרי..

ולאור כמה דייטים מ-מ-ש הזויים מהזמן האחרון (אבל גם כמה לא רעים..)
החלטתי שאני מסננת אפילו יותר.. (וגם ככה אני מסננת מאוד)

כן, ברור שהבטחון מתערער לפעמים, אבל זה לגיטימי וקורה לכולנו.

בעולמנו הצר, הוירטואליות והיציאה ממנה הפכו דרך ממש לגיטימית להכול.
אז אולי שווה לקחת נשימה עמוקה, קצת הפסקה, ולחזור בכוחות מחודשים..
 

A Wolf Life F

New member
זה נכון

אני מאמינה שכאשר באמת רוצים משהו אז עושים כל דבר, וגם אם חוששים, אז פועלים מהר מאוד כדי להגשים את מה שבאמת רוצים.
ותמיד טוב שיש כוחות מחודשים בכל הסיפור הזה.
 
הדרך להתמודד עם החששות/פחדים

היא להכיר בהם.
לא לתת להם לשלוט בנו.
איך? לא "לאנוס" עצמנו לעשות דברים בניגוד לרצוננו. ממש לא.
אלא להחליש אותם, לא לתת להם את הכוח שיש להם עלינו ועל החיים שלנו.
השיטה שלי? אני מדברת עליהם, בצורה הכי כנה (כן, גם קשה) ואמיתית.
הצד השני, יבחר אם לשתף פעולה, להבין, להתחשב וכו' או לא.
כאשר הצד השני בוחר לקבל, להתאזר בסבלנות, להבין.... הפחד נחלש...מאבד את האחיזה המשתקת
והופ! את מוצאת עצמך עוברת לטלפון בקלות, נפגשת..ואז שואלת עצמך.."ממה פחדתי בדיוק?"


הדרך לעקוף את הפחד, היא להכיר בו ופשוט לומר אותו בקול רם.
לי זה עזר.

אל תפחדי מהפחד.... הוא לא באמת שולט בנו, רק לעיתים קצת משתק.
 

workofmind

New member
לי יש בעיה שונה עם אותן תוצאות כמו שלך

רוב האנשים רוצים קודם להפגש כדי להבין שיש משיכה, יש כימיה ויש על מה לדבר.
אצלי המשיכה והכימיה נוצרות רק בדיעבד אחרי שנוצרה סוג של תקשורת מסויימת, שיש פוטנציאל לאינטימיות,
ושיש התאמה מסויימת (בדרכי מחשבה למשל).
קצת דפוק, אבל בעיקר הפוך מכל השאר.

אז מה שאני עושה זה מתעלמת מהפגישה הראשונה והשניה.
כאילו שיניתי את הקונספט שלי לגביהם.
הפגישה הראשונה והשניה זה בשביל הצד השני

אני באה ככה בכיף שלי, בשבילי זה עוד לא דייט בכלל כי אני לא יודעת אם אני מעוניינת,
זה יותר מעין בילוי חברתי. זה די מוריד לחץ.
ואז בסוף, אם בכלל הגענו לדייט השלישי, רוב הסיכויים שכבר היה לי קצת יותר זמן שיחה איתו
ורק אז מתחיל הבלאגן.

(אם אין לך כוח לקרוא הכל קפצי לכאן)
בשורה התחתונה - שני את דרך החשיבה שלך ואת איך שאת תופסת את האירוע הזה בראש והכל מסתדר.
 

rarg

New member
פשוט ללכת...

בלי לחשוב. אני לא רואה מה הטעם בלהתהות ,
ולהשאיר את זה בגדר תהייה. מניסיוני האישי אני
יכולה לספר לך שהכרתי בפורום הזה חברים טובים
ונפלאים, ומעל הכל את בעלי.. תחשבי שבגלל חששות
זה היה מתפספס?

גם בעניין חברתי ולאו דווקא זוגי, יש צורך בכימיה
וזו הייתה גם עם האנשים שנהיו מחבריי הטובים ביותר
וכל זה ממפגש שהיה בהרכב מצומצם, אבל הכימיה הורגשה
מיד, אז פשוט לנסות. גם אם מפחדים וחוששים מהסיטואציה אין
לדעת לאן היא תזרוק אותך.
תחושת ההחמצה בעיני היא נוראית יותר מפחד.
 

itay Jerusalem

New member
היי

יש הבדל ממני מול הוירטואליה והמציאות ,ולכן גם בפייסבוק נורא קשה לי אם אני לא רואה או חש את האדם שמולי!
פשוט התפתח בפייס מצב שאנשים בכלל לא נפגשים או מדברים בטלפון ונפתחים ברמות של כאלו חברים 20 שנה וזאת אשלייה פשוט!

אני לא מחזיק מהוירטואליה אלא רק לקבל תמונה כללית על האדם את השאר אני מעדיף לגלות לבד!
 
קרה, קורה ובטח גם יקרה

אם אני מכירה מישהו בעולם הוירטואלי ויש חיבור מספיק טוב עד כדי לעבור לטלפון- סביר להניח שאני "אאזור אומץ" ואפגש איתו.

אבל גם לי לפעמים יש מין מחסום כזה וקשה לי להעביר את התקשורת מעבר לעולם הוירטואלי. הרי מה יותר קל מלשבת מול המחשב, בפיג'מה, לחשוב שעה על כל משפט שאת כותבת- ללא ספק אזור הנוחות. אבל קשרים וירטואלים זה לא מספיק, אנחנו מחפשים הרי להכיר אנשים שאולי יכנסו גם לחיים שלנו במציאות.

אז אני חושבת על זה ומבינה שאין לי בעצם מה להפסיד ואם יש חיבור טוב עדיף להיפגש ולהעמיד אותו במבחן המציאות.
 

itay Jerusalem

New member
אצלי

לא ממש פחדתי להפגש ואני נפגשתי עם3 מתוך200 ברים בפייס נוריד את הוירטואליות,תפוסות,גרושות,וחילוניות גמורות!
ואחת שעשתה לי מבפנים התברר שיש לה בן זוג !
אז ככה שעולם המציאות יותר עדיף חשים ומרגישים,יש כאלו שיעשו לנו ויש כאלו שלא,והעיקר הבריאות !

קיבלתי את הלא כמו גבר אמיתי ,לא חסר אנשים מעניינים בעולמנו ,ואין מה להתבעס מה שלא זורם וכו גו נקסט מה שנקרא!

להתחיל לנתח למה לא הצליח וכו ,לבוא לדייט בסבבי מה שנקרא ,לא לפתח ציפיות לחשוב שאתה מעביר ערב נחמד עם אדם מעניין וזהו ,אם יש המשכיות מה טוב !

זה מוריד את הביטחוןלפעמים ואתה מתרסק פה ושם אבל כשאתה מביט קדימה אתה מחייך לעצמך ואומר כמה החיים יפים:):)
 

somewoman

New member
הקטע

עם הוירטואל הוא שזה כמו שני עולמות מקבילים...
מצד אחד הוירטואל נותן את ה"קלות" שבהתחלה, כי אין את מפגש הפנים מול פנים שיכול להיות מביך, מצד שני זה בולע אותנו למקומות שהם חסרי שפת גוף, שכל כך חשובה...

אני חושבת שאת צריכה לאמן את עצמך, לבנות קשרים לאט, לתקשר אולי בהתחלה דרך מילים [מיילים, סמסים] ולאט לאט לקחת אותם החוצה..

חלק גדול הוא אמונה בעצמך וביכולות שלך... וזה דורש עבודה עצמית..
קחי לך את הזמן להשקיע בעצמך, לגדל את עצמך, לקחת חלק במפגשי פנים מול פנים עם עוד אנשים, בקבוצה.. ומשם לעבור למפגשי אחד על אחד..

זה דורש רצון וכוח, אבל את נשמעת בדרך הנכונה
 

Shir Rose

New member
איזו תשובה מלאת תובנות חכמות!

נראה לי שזה ממש "מדריך לוירטואל המתחיל"..
 
למעלה