גם לך זה עושה טוב!
לא מתפתה לענות. לא, לא מתפתה.... זה לא עושה לי טוב.... "טינופת.... יכולת... היית חייב?" "הסברתי לך כבר ..." "דיייייי.... נשבר הזין ממך כבר..." "רבאק מה יש לך את? מה את כל כך אוהבת לריב?" "כי ככה אני, זה עושה לי טוב. אני נהנית מזה! ואני אגיד לך מה , גם לך זה עושה טוב! בדיוק מה שאתה שומע! ואל תעשה לי פרצופים ...." "הייי... אולי תרגעי... אה? תראי אותך, כולך רועדת ואני הדם שלי תכף מתאדה.." שנינו מוטרפים. דמעות... נגיעה... ליטוף... אני מנגב לה את הדמעות היא מלקקת את שלי מהפנים. אני מסתכל לה בעינים ורואה מדורת ענק. הבלים משמשים לה כחומר תבערה. ואני מרגיש שאני מסתכל אל תוך עצמי. כמה היא מחרמנת עם הטרוף בעינים. אני יודע שזה רק ענין של זמן. שהצפרנים הננעצות בעורי יהפכו במהרה עורם, וגופי ימלא חברבורות תשוקה מתפקעות. אני שונא אותה כשהיא צועקת. אני שונא אותי כשאני צועק. אני רוצה אותה כשהיא גועשת. לזיין אותה כשהיא גואה. לאבד את עצמי באוקינוס שבין רגליה. לתת לגלים הסוערים לסחוף אותי לעומק. אני רוצה שתזיין אותי עד אפיסת כוחות, ותפלוט אותי אל חוף הסליחה, כבסוף כל מריבה. לזיין אותה זה הכי קרוב ללזיין את עצמי. לאהוב את עצמי. לשנוא את עצמי. לא להיות אני. להיות אני. "בוא אלי... עכשיו..." היא תופסת אותי בשתי ידיה בצוארון החולצה ומושכת אותי באלימות חייתית אליה. מדהים איך הגוף מגיב ופועל כשהוא דורש את ליטרת הבשר שלו. התאוה נשפכת מכל נקבובית. הלשון כובשת, מסתערת. אני מושיב אותה על השיש וכמעט שומע את צליל מגע גופה הלוהט בשיש הקר. "תחבק אותי.." המריבות הכי מוצלחות שלנו מתרחשות במטבח. לפעמים אני תוהה אם הסקס שבא אחרי שווה את זה. קשה לי לענות עכשיו .... קשה לי ... ידיי עולות במעלה הירכיים, אל מתחת לשמלה הצמודה, ולופתות אותה בעוצמה. ידיה מפשיטות אותי מחולצתי. פיה מלקק את פני בליווי נשיכות וקולות יניקה בגרוני, מגרונה. ידיי על גבה, מחליקות ומצמידות את שדיה אל פני. יניקה של פטמה, נשיכה, קולות של גניחה וחצי צעקה, בעקבות משיכת יתר של אצבעותי. הפטמה, קשה וענקית, נעלמת בתוך פי. אצבעות מחליקות לאורך ירכיה ומוצאות דרכן פנימה, אל תוך הכוס הגועש, נוטף, מטריף כחיה שמריחה את טרפה, בלא שום רצון לכבוש את יצרה. לשוני מחליקה אל בין שפתיה ושפתי חופנות את הדגדן, שבגודלו הנוכחי, אם לא הייתי יודע, היתי חושד כי פותח במכון הוולקני. היא נשענה עם מרפקיה לאחור, לאורך השיש, כשאני בתוכה והלשון מסתובבת, ואני מסובב. הכל נעשה יותר ויותר סוער. הספינה מטלטלת ואני מנסה להאחז בכל כוחי בישבנה. כיורד מנוסה אני כבר יודע שהחיים והמוות בידי הלשון. מליחות הגלים בין רגליה מכה בפני, והנה נדמה כי אני כבר שומע מתוכה את תקיעת החצוצרות. אני תוקע את הלשון בתוכה ושתי אצבעות מצטרפות לעזריה מתחת. אני מוטח מדופן אחת של הירך אל השניה, והנה אני מקבל את החבטה, ועוד אחת, ואני שוקע ... נותן לעצמי לשקוע בין מצולות רגליה כשידיה עוד מטביעות אותי. "חתיכת בן זונה... אני אוהבת אותך!!!!" היא מתישבת על השיש וכורכת את רגליה עלי. ראשי מלקק את שדיה וידיי מחזיקות אותה. אני לוקח אותנו אל חדר האמבטיה, פותח זרם של מים רותחים ונכנס אל מתחת... כולי מכוון אליה. היא נצמדת אל פי והיד גולשת על גבי. ולא היה בינינו אלא זין. אני מצמיד אותה אל הקיר כשבין יניקה ושרבוט הלשון נשטפים אל פינו מפלי מים שבטח מביאים את הכינרת לשיאים חדשים. קסם על ים כינרת ואצלי בוערת העטרת. היא דוחפת אותי בפראות אל הקיר ומחליקה בפיה לאורך הצואר, עם עצירה לנשיכה בפיטמה. אין דבר מתוק מנקמה, והנה באה המשיכה. הידים תפסו תחת והפה התישב לי על הזין. הזין מחליק לתוך חלל הפה הרטוב והלשון מסתובבת על ראש החץ. אני מחשב את קיצי לאחור להתפוצץ... תופס אותה בשערות ראשה ומושך אותה כלפי מעלה. פה לפה, מפה לשם ואני מסובב אותה אל הקיר. עורך עליה חיפוש לשוני מעמיק, בתנוך האוזן, בצואר. היד על החזה ואני נכנס לתוכה מאחור, בעוצמה. לא רוצה עוד תקווה, רוצה להגיע. והנה אני מניע. והתורן ננעץ... ונשלף... וננעץ... ונ... וכבמטה קסם, הגלים נרגעו ואני שעון אל גבה, נשטף בתוכה. תאותי בין רגליה וכולי שבר כלי, מפורק. אני נושך קלות את אוזנה מאחור... "יא מזדיינת... את צודקת, המריבות האלה עושות לי טוב..." אחרי עוד מיליוני טיפות של תאוה שזלגו עלינו, ובתוכנו, יצאנו מנוגבים. על הספה הדלקתי סיגריה. "מזמן לא היה לי יום הולדת סוער שכזה." זה לא להאמין שאנחנו כבר בני שלושים וחמש חשבתי לעצמי. חייכתי... "אני מניח שזה בגלל ששנינו באותו יום אז השמחה כפולה... למרות שלפי תעודת הלידה את זקנה ממני בחצי שעה." "אולי תשארי איתי הלילה?" "אנ'לא יכולה, הבטחתי להורים להגיע לארוחת ערב. הם החכינו משהו מיוחד ליומולדת." "אני מטורף עליך, רוצה אותך איתי." "בכל מקרה, תמסרי לאמא ואבא שאני לא אגיע, אני אחכה לך פה...עד עולם."
לא מתפתה לענות. לא, לא מתפתה.... זה לא עושה לי טוב.... "טינופת.... יכולת... היית חייב?" "הסברתי לך כבר ..." "דיייייי.... נשבר הזין ממך כבר..." "רבאק מה יש לך את? מה את כל כך אוהבת לריב?" "כי ככה אני, זה עושה לי טוב. אני נהנית מזה! ואני אגיד לך מה , גם לך זה עושה טוב! בדיוק מה שאתה שומע! ואל תעשה לי פרצופים ...." "הייי... אולי תרגעי... אה? תראי אותך, כולך רועדת ואני הדם שלי תכף מתאדה.." שנינו מוטרפים. דמעות... נגיעה... ליטוף... אני מנגב לה את הדמעות היא מלקקת את שלי מהפנים. אני מסתכל לה בעינים ורואה מדורת ענק. הבלים משמשים לה כחומר תבערה. ואני מרגיש שאני מסתכל אל תוך עצמי. כמה היא מחרמנת עם הטרוף בעינים. אני יודע שזה רק ענין של זמן. שהצפרנים הננעצות בעורי יהפכו במהרה עורם, וגופי ימלא חברבורות תשוקה מתפקעות. אני שונא אותה כשהיא צועקת. אני שונא אותי כשאני צועק. אני רוצה אותה כשהיא גועשת. לזיין אותה כשהיא גואה. לאבד את עצמי באוקינוס שבין רגליה. לתת לגלים הסוערים לסחוף אותי לעומק. אני רוצה שתזיין אותי עד אפיסת כוחות, ותפלוט אותי אל חוף הסליחה, כבסוף כל מריבה. לזיין אותה זה הכי קרוב ללזיין את עצמי. לאהוב את עצמי. לשנוא את עצמי. לא להיות אני. להיות אני. "בוא אלי... עכשיו..." היא תופסת אותי בשתי ידיה בצוארון החולצה ומושכת אותי באלימות חייתית אליה. מדהים איך הגוף מגיב ופועל כשהוא דורש את ליטרת הבשר שלו. התאוה נשפכת מכל נקבובית. הלשון כובשת, מסתערת. אני מושיב אותה על השיש וכמעט שומע את צליל מגע גופה הלוהט בשיש הקר. "תחבק אותי.." המריבות הכי מוצלחות שלנו מתרחשות במטבח. לפעמים אני תוהה אם הסקס שבא אחרי שווה את זה. קשה לי לענות עכשיו .... קשה לי ... ידיי עולות במעלה הירכיים, אל מתחת לשמלה הצמודה, ולופתות אותה בעוצמה. ידיה מפשיטות אותי מחולצתי. פיה מלקק את פני בליווי נשיכות וקולות יניקה בגרוני, מגרונה. ידיי על גבה, מחליקות ומצמידות את שדיה אל פני. יניקה של פטמה, נשיכה, קולות של גניחה וחצי צעקה, בעקבות משיכת יתר של אצבעותי. הפטמה, קשה וענקית, נעלמת בתוך פי. אצבעות מחליקות לאורך ירכיה ומוצאות דרכן פנימה, אל תוך הכוס הגועש, נוטף, מטריף כחיה שמריחה את טרפה, בלא שום רצון לכבוש את יצרה. לשוני מחליקה אל בין שפתיה ושפתי חופנות את הדגדן, שבגודלו הנוכחי, אם לא הייתי יודע, היתי חושד כי פותח במכון הוולקני. היא נשענה עם מרפקיה לאחור, לאורך השיש, כשאני בתוכה והלשון מסתובבת, ואני מסובב. הכל נעשה יותר ויותר סוער. הספינה מטלטלת ואני מנסה להאחז בכל כוחי בישבנה. כיורד מנוסה אני כבר יודע שהחיים והמוות בידי הלשון. מליחות הגלים בין רגליה מכה בפני, והנה נדמה כי אני כבר שומע מתוכה את תקיעת החצוצרות. אני תוקע את הלשון בתוכה ושתי אצבעות מצטרפות לעזריה מתחת. אני מוטח מדופן אחת של הירך אל השניה, והנה אני מקבל את החבטה, ועוד אחת, ואני שוקע ... נותן לעצמי לשקוע בין מצולות רגליה כשידיה עוד מטביעות אותי. "חתיכת בן זונה... אני אוהבת אותך!!!!" היא מתישבת על השיש וכורכת את רגליה עלי. ראשי מלקק את שדיה וידיי מחזיקות אותה. אני לוקח אותנו אל חדר האמבטיה, פותח זרם של מים רותחים ונכנס אל מתחת... כולי מכוון אליה. היא נצמדת אל פי והיד גולשת על גבי. ולא היה בינינו אלא זין. אני מצמיד אותה אל הקיר כשבין יניקה ושרבוט הלשון נשטפים אל פינו מפלי מים שבטח מביאים את הכינרת לשיאים חדשים. קסם על ים כינרת ואצלי בוערת העטרת. היא דוחפת אותי בפראות אל הקיר ומחליקה בפיה לאורך הצואר, עם עצירה לנשיכה בפיטמה. אין דבר מתוק מנקמה, והנה באה המשיכה. הידים תפסו תחת והפה התישב לי על הזין. הזין מחליק לתוך חלל הפה הרטוב והלשון מסתובבת על ראש החץ. אני מחשב את קיצי לאחור להתפוצץ... תופס אותה בשערות ראשה ומושך אותה כלפי מעלה. פה לפה, מפה לשם ואני מסובב אותה אל הקיר. עורך עליה חיפוש לשוני מעמיק, בתנוך האוזן, בצואר. היד על החזה ואני נכנס לתוכה מאחור, בעוצמה. לא רוצה עוד תקווה, רוצה להגיע. והנה אני מניע. והתורן ננעץ... ונשלף... וננעץ... ונ... וכבמטה קסם, הגלים נרגעו ואני שעון אל גבה, נשטף בתוכה. תאותי בין רגליה וכולי שבר כלי, מפורק. אני נושך קלות את אוזנה מאחור... "יא מזדיינת... את צודקת, המריבות האלה עושות לי טוב..." אחרי עוד מיליוני טיפות של תאוה שזלגו עלינו, ובתוכנו, יצאנו מנוגבים. על הספה הדלקתי סיגריה. "מזמן לא היה לי יום הולדת סוער שכזה." זה לא להאמין שאנחנו כבר בני שלושים וחמש חשבתי לעצמי. חייכתי... "אני מניח שזה בגלל ששנינו באותו יום אז השמחה כפולה... למרות שלפי תעודת הלידה את זקנה ממני בחצי שעה." "אולי תשארי איתי הלילה?" "אנ'לא יכולה, הבטחתי להורים להגיע לארוחת ערב. הם החכינו משהו מיוחד ליומולדת." "אני מטורף עליך, רוצה אותך איתי." "בכל מקרה, תמסרי לאמא ואבא שאני לא אגיע, אני אחכה לך פה...עד עולם."
