תודה זריחה על החיבוק
השבוע אחרון היה מאוד-מאוד קשה...קודם כל בשבת שעברה בתי קיבלה מין התקף ב8 בערב ואחרי כמה שעות קשות-בלי בעלי-בדיוק יצא למשמרת לילה שניסיתי להרגיע ולא כל כך הצלחתי-הזמנתי מונית והחזרתי אותה ב11.30 בלילה-דווקא במונית קצת נרגעה.קיבלתי את זה די קשה בגלל שנאלצתי להתמודד איתה לבד (עם בתי הקטנה)אבל בעלי נותן לי יותר ביטחון,שיקשקתי מפחד שלא אאלץ להזמין אמבולנס כמו לפני חצי שנה(אם מישהו זוכר את המקרה).נגמר יחסית בשלום ועוד פעם הבנתי שלא צריך לחכות אלא אם רואים שהתחיל התקף-ישר-חזרה.ביום שלישי בלילה ב4 בבוקר קיבלתי טל' מבעלי-הוא עובד בלילה אבל אף פעם לא מתקשר עלי בשעות הלילה-"אני בב"ח" -הוא כבר כמה ימים לא הרגיש טוב-חשבנו-הצטננות-הלך לעבודה ובאותו לילה קיבל צמרמורת נוראית,התקבצות שרירם והרגיש ש"הולך למות"..ועמית שלו לקח אותו למיון.נכנסתי לפניקה-נסעתי עליו בבוקר-שמו לו אינפוזיה ועשו בדיקות-אני אחסוך את הפרטים-בקיצור התברר כיתייבשות והוא שוחרר ביום חמישי בצהריים.אבל לי זה נראה כמו התמוטטות עצבים והתקף פניקה(אני מכירה את זה טוב-לצערי)...הכול נגמר טוב אבל איזה טלטלה לעצבים שלי? את הבת לקחתי היום בבוקר-עכשיו היא נרדמה אבל לפני זה כל הבוקר וצהריים -לא הרגישה טוב-בכתה ופחדה-אבל הצלחתי עם הרבה מאמצים קצת להרגיע אותה-כי זה לא היה ממש התקף-אני כבר מזהה את זה..לא יודעת מה מחר ושלא חס וחלילה יקרה מה שבשבוע שעבר כי אני כבר לא אעמוד בזה-אני חייבת כמה ימים שקטים-חייבת!!!!!