אני רב איתך בפורום פאנק. אני לא מאמין.
למה לא בעצם. אתה פשוט כועס שכתבתי ים בלילה ואתה ענית על הצהריים. כי זה חושף אותך כאן מתנדנד בחוסר תשומת לב. את התיוקים והזכרונות שאתה שולף מתוך הכובע, הביוגרף הנחבא של הארועים מאחורי הפאנק רוק של המחוז, אני תמיד אוהב, בכנות! כי זה חשוב. גם הכנות, וגם הרישומים האלה, שמבחנתי הם העניין הרציני פה. אבל אתה הרי יודע את זה. הדיבור שלך על "לראות את הלהקות", אלוהים, תעלול הסתרה ופעלול אחיזת עיניים יפהפה. הלוואי שיכלתי לחשוב על זה בעצמי. אויב הרכילות ביום, תייק הלחשושים בלילה, זאת חזות שבשבילי מעמידה אותך באיזה סטטוס של סופר גיבור כמעט, והסוד שלך הולך למות איתי, אל תדאג. למרות הפרופיל הכמעט מושלם שאנסת עליי כאן, אני עוד כתבתי על בנות, ובכיתי בגלל בנות, אבל גם בכיתי בגלל ההתדרדרות של אחוז הטרו במטאל וההשלכות שלה, מטאל שחשבתי שראוי שיאגף את האנושות ברגעיה האחרונים, עוד מהימים שאתה החלטת לעמוד כסלע איתן בשעקרורית שהרגשת שחסרה כאן באזור, הפאנק רוקר הנאמן והטחוב (שים לב, עד עכשיו יש לנו סלע ושעקרורית בתור אתה וסצנת הפאנק, ואם אתה רוצה אני זורק פנימה גם את הקטע של הסופר גיבור, למרות שזה יותר דימוי ממטאפורה). את השיחה הזאת שציינת, אני לא זוכר. אבל היא נשמעת לי הגיונית. בטח הייתי אומר אותו דבר היום, אם מישהו היה אומר לי "חביבי, להקות שכותבות על בנות, תסכולים ואהבה וכל החרא הזה זה בנזונה, ובנוסף גם פאנק-רוק אחושרמוטה.", בערך כמו שאם מישהו היה בא אליי ואומר לי "גזולטין אחי, ובוטס. פאנק?", הייתי אומר לו "סנדלים גבר, והייניקן. משינה?",כי בשבילי זה אותו דבר, דיבור כזה, וכי יש גבול, ואתה חביבי, פשוט חושף את הקסם בקלות רבה מדי. אני באופן אישי לא חולה על הקטע הזה של "הפאנק רוקר העקשן שלא מתכופף משום דבר ושומר לעצמו את של עצמו, כדרכו של בחור אמיתי", כי אני פשוט לא קונה את זה. לא את זה, לא את הדיבורים על "כנות", על להיות "אמיתי", ובכלל, יאללה יאללה. אפילו אם זה האופי האמיתי שלך, וזה כנראה כן. בדיוק כמו ששלי זה לכתוב המון וממש לקחת ללב. אתה מוזמן לברר עליי אחורה עם ארז לסמן, או לחפור אחורה בפורומים של מטאל באינטרנט, אני אפילו אתן לך כתובות, אם צריך. את השיחה שאתה מדבר עליה אני לא זוכר, אבל אני כן זוכר שאתה (מחוץ להופעות מטאל של תומר מויסרה טרייל שסגרו באמצע, נראה לי) ועוד מישהו (אני זוכר מי זה היה, גם אתה, אני בטוח), צחקתם עליי על משהו. זוכר? ועמדתי שם, עדיין ממש מטאליסט, עוד לא עברתי שום הטבלה לפאנק, ביום הזה יאיר חילו עשה לי תספורת ממש מטומטמת, וברק מאירי שאל אם הצטרפתי למרינס. בשלב הזה הצמיחה המטאורית שלי במעגל החברתי עוד לא התרחשה, ולכן עדיין לא יכלתי להשתין עלייך ממרחק בטוח, אתה יודע, ארבתי עדיין. אז רק עמדתי שם עם חולצה של קרקס מול אנשים שאני לא מכיר כמעט, (ההופעה שלכם היתה ממש מגניבה באותו מקום כמה זמן אחרי זה, או לפני זה, שצעקת "מי כאן אוהב את הרמונז? וככמה ענו בהתלהבות אמרת: "אז שילך להזדיין!". זה היה ממש מצחיק וגדול.), שעומדים וצוחקים על החיים שלי, ואמרתי שאני לא מתבייש או מצטער על אף אחת שהייתי איתה, ועל שום דבר שעשיתי בענינים האלה, של אהבה. אני עדיין לא. גם קבענו ללכת לשבת אפשהו בהופעות האלה, ולפני שהלכנו אמרנו כמה אנחנו רוצים חברות. אתה הסתדרת מאז, אני לא. (כאן המסר הוא שגם לי יש זיכרון פנומנאלי לענינים שלא מענינים איש. הייתי נותן לך להבין בעצמך, אבל אתה מתעב כל משהו שלא אומרים בגלוי, או שלפעמים אתה לא מבין ובגלל זה אתה..? לא יודע. בכל מקרה, זה הקטע. טוב נו, יש גם מסר יותר נסתר וחשוב. את זה לא התכוונתי לכתוב אבל פחדתי שתכעס.) עדיין הייתי רוצה ללכת "לשבת איתך אפשהו", למרות שאיתך זה בעיה, אי אפשר פרילנד, או אי אפשר בכלל פאבים, ולשבת בחוץ על ספסל עם בירה זה רק אם אני מחיפה. האמת שנולדתי בחיפה, גדלתי שם עד כיתה ד'. נחשב? (אתה רושם כמה סיפורים אישיים עד לנקודה זאת, אני מקווה.) לא כי אני מנסה לפייס אותך כאן בפורום, הבנאדם האחרון שכתב לי באינטרנט על כמה שאני ילד מעפן היה נועם ממאנקי, טרוי מקלור, סליחה, שאיתו כנראה לא הולכת לצמוח חברות יפהפיה, ולא טרחתי לדבר יפה, לא באינטרנט וגם במציאות, אני לא מחייך, ופעם אחת אני ופלג צעקנו לו דברים מרחוק. לצאת גבר זה לא כ"כ אני, אין מה לעשות. אז לא בגלל זה, אלא בגלל שזה בטח גלוי לכל מתבונן כמה אני מוצץ לך בגלוי פה בכל הזדמנות ראויה, וטס להוריד את כל ההמלצות שלך, באינטרנט כמו במציאות. (הורדתי אתמול the used), וכי "ג'י ג'י אלין ולא תלמה ילין" זה עדיין הדבר הכי מצחיק שלכל החוויה העגומה שלי כאן בפאנק-רוק שלך. אני עדיין מצפה לדיסק שבקשתי שתכין לי. האם אתה רואה כאן את כל החוטים נשלבים יחד? שמתי את השיר הזה בגללך יא טמבל, ובגלל שזה אני שמדבר איתך. האם אתה מבין שלפעמים גם אתה יוצא קצת, איטי? ונסה לא לזיין על המוח על עליה במעגל החברתי או מני זוועות אחרות שחולפות לך בראש. כל מה שאני רואה מסביבי זה מיטה ריקה, ערבים שקטים, מעט ממש חברים שאני אוהב כמו המוות שאני צריך להתחנן שיבואו לראות אותי, וילדים שסוגרים ופותחים את הפטיפון, שתאמין לי, אני לא מאחל לך את הצרות שהיו לי איתם. אני הולך להמשיך לכתוב כאן, ולהמשיך להיות מי שאני. "הקטע שלי" זה עוד הרבה דברים ממש מדהימים, אני ממליץ בחום לקורא היקר לברר עוד ולהתקרב אליי בכל הזדמנות שתהיה לו! אני כ"כ בודד, פשוט. ; ( יאללה כוסאמא שלך תתקשר אליי ונשב. אני אשתה הייניקן.