גלו מי הרוצח 4
בס"ד אדם ודנה ישבו בחדר עם רגליים על השולחן שותים כוס קפה ואוכלים עוגת קצפת, הם נהנו לנצל את הזמן שבו שון, המפקד שלהם, נמצא בחופשה ולא עומד להם על הראש. אדם: כמה אני אוהב את הימים האלה, שקט, אין מי שאומר לנו מה לעשות. דנה: נכון, אבל חסר לי האדרנלין של פתירת תעלומות וכל זמן ששון לא פה לא יתנו ל... (מפסיקה באמצע, מישהו נכנס לחדר ומניח מכתב על השולחן). אדם פותח את המעטפה מוציא את הדף שנראה לבן וריק. דנה: עוד פעם שון והדיו סתרים שלו, לפי הריח הוא השתמש המיץ לימון, תביא נר. אדם מביא את הנר הם מדליקים אותו ומחממים את הדף. וזה מה שהיה כתוב במכתב (מצורף בקובץ) אדם
מלמל לעצמו) גאוותן אדם ודנה מסתכלים אחד על השני , על המכתב ועל רשימת החשודים, שקט גמור מסביב ,רק תקתוק השעון נשמע פתאום שניהם מחייכים ואומרים ביחד אני יודע/ת, צוחקים. אדם:בואי כל אחד ירשום על פתק את החשוד שלו ונראה עם חשבנו אותו דבר. דנה):בחיוך) בכיף זה יהיה מעניין. כותבים פתק מחליפים ביניהם ומחייכים חיוך של נצחון. דנה: כמה זמן הוא אמר שלקח לו? 10 דק'? לנו לקח 4, נצחנו. אדם ודנה מחליקים כיפים ומתחבקים, הדלת נפתחת ושון נכנס, אדם ודנה מתרחקים אחד מהשני מסמיקים. שוןמגחך) לא התכוונתי להפריע לכם, רק רציתי להגיד לכם שהצלחתם יפה במבחן. אדם: איזה מבחן, על מה (מפסיק מבין למה שון התכוון), אתה רוצה להגיד שכל הסיפור שהיה כתוב במכתב לא היה? שון:נכון, זה היה רק ע"מ לבחון באיזה מהירות תצליחו לפתור תעלומה אם תבוא לידיכם, נראה לכם שדבר כזה היה לוקח לי לפתור 10 דק'/ תוך 2 כבר הייתי פותר את זה, רציתי להיות בטוח שלא התייבש לכם המוח כשלא הייתי פה, ואני שמח לראות שהכל כרגיל. שון יוצא מהחדר, דנה מתחילה לצחוק. דנהעדין צוחקת) נו די ,אדם,תודה שהוא סידר ודי. אדם: בסדר, בסדר, בא לך לצאת לאיזה קפה? דנה:בשמחה. אדם ודנה יוצאים. גלו מי הרוצח. כרגיל מאותם רשימות הדס
בס"ד אדם ודנה ישבו בחדר עם רגליים על השולחן שותים כוס קפה ואוכלים עוגת קצפת, הם נהנו לנצל את הזמן שבו שון, המפקד שלהם, נמצא בחופשה ולא עומד להם על הראש. אדם: כמה אני אוהב את הימים האלה, שקט, אין מי שאומר לנו מה לעשות. דנה: נכון, אבל חסר לי האדרנלין של פתירת תעלומות וכל זמן ששון לא פה לא יתנו ל... (מפסיקה באמצע, מישהו נכנס לחדר ומניח מכתב על השולחן). אדם פותח את המעטפה מוציא את הדף שנראה לבן וריק. דנה: עוד פעם שון והדיו סתרים שלו, לפי הריח הוא השתמש המיץ לימון, תביא נר. אדם מביא את הנר הם מדליקים אותו ומחממים את הדף. וזה מה שהיה כתוב במכתב (מצורף בקובץ) אדם
מלמל לעצמו) גאוותן אדם ודנה מסתכלים אחד על השני , על המכתב ועל רשימת החשודים, שקט גמור מסביב ,רק תקתוק השעון נשמע פתאום שניהם מחייכים ואומרים ביחד אני יודע/ת, צוחקים. אדם:בואי כל אחד ירשום על פתק את החשוד שלו ונראה עם חשבנו אותו דבר. דנה):בחיוך) בכיף זה יהיה מעניין. כותבים פתק מחליפים ביניהם ומחייכים חיוך של נצחון. דנה: כמה זמן הוא אמר שלקח לו? 10 דק'? לנו לקח 4, נצחנו. אדם ודנה מחליקים כיפים ומתחבקים, הדלת נפתחת ושון נכנס, אדם ודנה מתרחקים אחד מהשני מסמיקים. שוןמגחך) לא התכוונתי להפריע לכם, רק רציתי להגיד לכם שהצלחתם יפה במבחן. אדם: איזה מבחן, על מה (מפסיק מבין למה שון התכוון), אתה רוצה להגיד שכל הסיפור שהיה כתוב במכתב לא היה? שון:נכון, זה היה רק ע"מ לבחון באיזה מהירות תצליחו לפתור תעלומה אם תבוא לידיכם, נראה לכם שדבר כזה היה לוקח לי לפתור 10 דק'/ תוך 2 כבר הייתי פותר את זה, רציתי להיות בטוח שלא התייבש לכם המוח כשלא הייתי פה, ואני שמח לראות שהכל כרגיל. שון יוצא מהחדר, דנה מתחילה לצחוק. דנהעדין צוחקת) נו די ,אדם,תודה שהוא סידר ודי. אדם: בסדר, בסדר, בא לך לצאת לאיזה קפה? דנה:בשמחה. אדם ודנה יוצאים. גלו מי הרוצח. כרגיל מאותם רשימות הדס
