גלגל שנעצר
לפעמים אני מרגיש שחיי ממש ריקים מתוכן.אין לי כבר חשק לקום בבוקר כבר ואת רוב יומי אני מעביר בבית או בהליכה לראיונות עבודה וללשכת התעסוקה-דבר שתמיד מדכא אותי בתחילת השבוע.החיים שלי עברו תהפוכות לא קלות אך אני עדיין כאן,כותב את ההודעה הזו,מקווה שאדע איך שוב להזיז את חיי.אני מרגיש מאז ומעולם תקוע בתור בור עמוק שאני רק רואה את התחתית ומרגיש שאני נופל ולא עוצר לרגע.כרגע אני מובטל,בן 25,גר עדיין עם אימי ואחי,עוד מעט בן 26,מרגיש שאני לא מוצא את עצמי בעולם מבחינה נפשית,אין לי כבר מטרות בחיי.אספר את סיפורי בקצרה. נולדתי להורים,יועץ השקעות ומנהלת ספרייה,בתחילה חיי היו טובים מאוד.היה לי את הכל,הוריי הרעיפו עליי אהבה ועל אחי גם כן ולא היה חסר לנו דבר.הכל היה בסדר עד גיל 13וחצי כשאבי נפטר באותו חג חנוכה ארור ב-1999,תחילת שנות האלפיים.מאותו רגע הרגשתי שחיי פשוט מתו,כל רגש שבי מת,פשוט מת,מאז אני מרגיש כמו מת מהלך.אומנם יש לי רגשות וכ'ו אבל מבפנים אני מרגיש כל כך רע ונורא וריקני.בלי שום תכלית לחיי.באותה תקופה הייתי מאוד מדוכא והרגשתי תלוי בחבריי,וקרה משהו שעד היום שינה את חיי,החבר הכי טוב שלי התעלל בי מינית.החיים לא היו נוראים יותר מאותו רגע,הקשר נותק לפני עשור וחצי אך נשארו שאריות..אני מודה.היה קשה להתמודד עם המקרים הללו,שעות מול פסיכולוגים,הדחקות,נסיונות לומר לעצמי שהכל בסדר-אבל מבפנים עדיין אותה ריקנות. שנות התיכון גם לא עברו מי יודע בשמחה גדולה.חברים אומנם קצת היו לי אבל הרגשתי תמיד תחת אותה זכוכית מגדלת,שבוחנים אותי במבחן החיים-הרי כל הזמן אנו במבחן עצמי של החיים ואלוהים לא?..הציונים שלי לא היו בשמיים,משחקי המחשב העסיקו אותי יותר בניסיון להדחיק את מה שקרה לי.השלמתי עם זה,אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור,דברים קרו,נדרסתי בתקופת התיכון ויצאתי חי,כמעט מישהו הרג אותי בגלל מעשה טיפשי ויצאתי מזה חי.כנראה אלוהים רוצה שאחיה ואעשה משהו משמעותי בחיי.השאלה מה. אחרי הצבא למדתי שנה וחצי באו"פ תקשורת.מרוב כשלונות וחוסר השקעה ועניין פרשתי מהלימודים.מאז כלום. כיום אני חי עם אימי ואחי,בן 26 עוד מעט,מעולם לא למדתי קורס מקצועי או השלמתי בגרות,שוקל עכשיו לעשות זאת,עשיתי שלושה אבחונים מקצועיים שרק בילבלו אותי לגמריי והטריפו אותי.לעבוד הספקתי שנה וחצי מאז שיחרורי מהצבא,שהשירות היה גם קצת מלווה בחרדות טיפשיות כגון פחד משמירות ומנשק.לעבוד כבר הספקתי בגיל 23וחצי,העבודה הראשונה בחיי,בשירות לקוחות,עבודה ששחקה אותי מבפנים וכל אמרתי שנמאס לי כבר.עבדתי שם שנה ושבעה חודשים,כמעט שנתיים של בזבוז.אני בנאדם הומאני,אוהב תרבויות,פחות טוב במספרים-משהו שהייתי מייחל להיות טוב בו.חשבתי על אינספור מקצועות ושם דבר לא תפס את מחשבתי.אני אדם רגיש,אוהב לעזור,עושה טוב שאנשים אומרים תודה,אוהב לכתוב,דווקא אולי טוב בכתיבה.רק רוצה למצוא דרך טובה יותר בחיי.כיום אני מטופל בפרחי באך אך הדבר לא ממש עוזר.אני מרגיש שאני צריך לדבר על דברים מסויימים,עזרה מקצועית בקיצור.מקווה לטוב. נ.ב שנה טובה לכולם!רק אהבה ומלאות בחיים!
לפעמים אני מרגיש שחיי ממש ריקים מתוכן.אין לי כבר חשק לקום בבוקר כבר ואת רוב יומי אני מעביר בבית או בהליכה לראיונות עבודה וללשכת התעסוקה-דבר שתמיד מדכא אותי בתחילת השבוע.החיים שלי עברו תהפוכות לא קלות אך אני עדיין כאן,כותב את ההודעה הזו,מקווה שאדע איך שוב להזיז את חיי.אני מרגיש מאז ומעולם תקוע בתור בור עמוק שאני רק רואה את התחתית ומרגיש שאני נופל ולא עוצר לרגע.כרגע אני מובטל,בן 25,גר עדיין עם אימי ואחי,עוד מעט בן 26,מרגיש שאני לא מוצא את עצמי בעולם מבחינה נפשית,אין לי כבר מטרות בחיי.אספר את סיפורי בקצרה. נולדתי להורים,יועץ השקעות ומנהלת ספרייה,בתחילה חיי היו טובים מאוד.היה לי את הכל,הוריי הרעיפו עליי אהבה ועל אחי גם כן ולא היה חסר לנו דבר.הכל היה בסדר עד גיל 13וחצי כשאבי נפטר באותו חג חנוכה ארור ב-1999,תחילת שנות האלפיים.מאותו רגע הרגשתי שחיי פשוט מתו,כל רגש שבי מת,פשוט מת,מאז אני מרגיש כמו מת מהלך.אומנם יש לי רגשות וכ'ו אבל מבפנים אני מרגיש כל כך רע ונורא וריקני.בלי שום תכלית לחיי.באותה תקופה הייתי מאוד מדוכא והרגשתי תלוי בחבריי,וקרה משהו שעד היום שינה את חיי,החבר הכי טוב שלי התעלל בי מינית.החיים לא היו נוראים יותר מאותו רגע,הקשר נותק לפני עשור וחצי אך נשארו שאריות..אני מודה.היה קשה להתמודד עם המקרים הללו,שעות מול פסיכולוגים,הדחקות,נסיונות לומר לעצמי שהכל בסדר-אבל מבפנים עדיין אותה ריקנות. שנות התיכון גם לא עברו מי יודע בשמחה גדולה.חברים אומנם קצת היו לי אבל הרגשתי תמיד תחת אותה זכוכית מגדלת,שבוחנים אותי במבחן החיים-הרי כל הזמן אנו במבחן עצמי של החיים ואלוהים לא?..הציונים שלי לא היו בשמיים,משחקי המחשב העסיקו אותי יותר בניסיון להדחיק את מה שקרה לי.השלמתי עם זה,אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור,דברים קרו,נדרסתי בתקופת התיכון ויצאתי חי,כמעט מישהו הרג אותי בגלל מעשה טיפשי ויצאתי מזה חי.כנראה אלוהים רוצה שאחיה ואעשה משהו משמעותי בחיי.השאלה מה. אחרי הצבא למדתי שנה וחצי באו"פ תקשורת.מרוב כשלונות וחוסר השקעה ועניין פרשתי מהלימודים.מאז כלום. כיום אני חי עם אימי ואחי,בן 26 עוד מעט,מעולם לא למדתי קורס מקצועי או השלמתי בגרות,שוקל עכשיו לעשות זאת,עשיתי שלושה אבחונים מקצועיים שרק בילבלו אותי לגמריי והטריפו אותי.לעבוד הספקתי שנה וחצי מאז שיחרורי מהצבא,שהשירות היה גם קצת מלווה בחרדות טיפשיות כגון פחד משמירות ומנשק.לעבוד כבר הספקתי בגיל 23וחצי,העבודה הראשונה בחיי,בשירות לקוחות,עבודה ששחקה אותי מבפנים וכל אמרתי שנמאס לי כבר.עבדתי שם שנה ושבעה חודשים,כמעט שנתיים של בזבוז.אני בנאדם הומאני,אוהב תרבויות,פחות טוב במספרים-משהו שהייתי מייחל להיות טוב בו.חשבתי על אינספור מקצועות ושם דבר לא תפס את מחשבתי.אני אדם רגיש,אוהב לעזור,עושה טוב שאנשים אומרים תודה,אוהב לכתוב,דווקא אולי טוב בכתיבה.רק רוצה למצוא דרך טובה יותר בחיי.כיום אני מטופל בפרחי באך אך הדבר לא ממש עוזר.אני מרגיש שאני צריך לדבר על דברים מסויימים,עזרה מקצועית בקיצור.מקווה לטוב. נ.ב שנה טובה לכולם!רק אהבה ומלאות בחיים!
הגעתי למצב שאני לא מאמין שאני מסוגל לבשל לבד,מה שלפעמים הצלחתי לעשות.פרשתי משיעורי הנהיגה לאחרונה בעקבות עצלנות שפיתחתי מלגשת לתיאוריה,נוצר חוסר חשק לצאת מהבית,חוסר חשק לעשות את הדברים הכי קטנים בחיי.יש לי פחד מאנשים,במקומות הומי אדם יש לי התקפי חרדה המלווים בפעימות לב מואצות וקוצר נשימה.אני לא מאמין בעצמי פשוט.פרשתי מהלימודים שלי עקב כישלון וחוסר עניין,אמרתי לעצמי שלעולם לא אלמד עוד.אני מאבד חברים בקצב כי אני חושב שאני בלתי נסבל,למשפחתי ולעצמי.אני אולי קצת מגזים,סך הכל אני אדם טוב בסיסי,אוהב לעזור,אוהב לכתוב,אוהב תרבויות. אני יודע שאני צריך לטפל בעצמי דיי דחוף.השאלה איזה טיפול כדאי לי.ניסיתי קואצ'ינג ופרשתי לאחר פגישה אחת.טיפול פסיכולוגי לדעתי עזר לי מאוד!כי בעבר הייתי יותר גרוע.מה כדאי לעשות?אני רק רוצה למלא את חיי,לחיות פשוט..לחיות.