כנראה שהכל עניין של ציפיות והשוואה
כל חיי חלמתי להגיע לשם. הספרים של דארווין דוקלמו בעל פה.. שמרנו את זה כדובדבן האחרון לטיול של כשנתיים ביבשת. לצערינו האכזבה היתה כגודל הציפיות. רב בעלי החיים נכחדו מהאיים,אלה שנשארו מתוייגים בפלסטיקים (בעיקר כלבי הים ואריות הים,אבל לא רק) צורת הטיול-בקבוצות מודרכות-לא מאפשרת קשר עם בעלי החיים שכן נמצאים. (אין ברירה,אני מבינה ומסכימה שכמויות כאלה של תיירים לא יכולים להסתובב חופשי בשטח..) וזו כנראה עיקר הבעיה של המקום- "רעיית יתר",עודף נוראי של תיירות. בכל רגע נתון תראה סביבך עוד 5-6 ספינות,חלקן גדולות ועמוסות. חלק מהמפרצים מטונף,למרות שלספינות אסור להשליך פסולת לים, חלקן עושות זאת,מחוסר מקום במיכלי הפסולת. ואולי הנקודה האישית,היא ההשוואה- אולי אם זה היה אתר הטבע הראשון שהיינו מבקרים בו-היינו נפעמים. אולי. לא בטוח. אבל אחרי שהיינו שבועות ארוכים בפטגוניה,התהלכנו לבד בין פינגווינים,ארמדילים,עדרי גואנקוס,מרות,כלבי ים,פילי ים,אריות ים והכי הכי הכי-לויתניות עצומות עם גורים(!),שחינו איתם,ברחנו מאורקות ואהבנו דולפינים-גלפגוס נראתה לנו כמו גן חיות אמריקאי.