גישה לחיים

vered4

New member
גישה לחיים

בפורום של חינוך לגיל הרך, הובא קישור לאתר כבד את ילדיך. הכל נשמע כל כך יפה, אבל עשה לי תחושה שלא ממש אמיתי. גם המסקנות, למשל בנושא בית ספר (ציטוט מהמאמר): "בתי הספר מלמדים לזהות את התהליך [של הלמידה] עם החומר [אותו לומדים]. ברגע שהאבחנה ביניהם מטשטשת, נוצרת צורת חשיבה חדשה: הגברת הטיפול תגרום לשיפור התוצאות; או במלים אחרות, הסלמה מביאה להצלחה. כך התלמיד מחונך שלא להבדיל בין הוראה ללמידה, בין עלית כתה לבין השכלה, בין תעודה לבין כישורים, ובין דיבור רהוט לבין אמירה מקורית. דמיונו מחונך לקבל שירות במקום ערך." או לגבי תרבות הצריכה: "כי בעצם תרבות הצריכה עצמה היא תחליף, היא לא הדבר האמיתי אלא דרך להמנע ממנו, לשכוח אותו, לחיות בלעדיו. הרי בטחון אמיתי לא מתבטא בגודל חשבון הבנק, אלא באנשים שאנחנו יכולים לסמוך עליהם, בכוח הפנימי שלנו, ביכולת שלנו לבחור בשביל עצמנו. הרי הצורך שלנו באהבה לא יבוא על סיפוקו מכך שישרתו אותנו זרים, אלא מכך שהאנשים הקרובים אלינו יתמכו בנו, ישמחו איתנו, יקבלו אותנו כפי שאנחנו. הרי זהות לא ניתן לעצב בבגדים ותספורת, אלא רק בבחירה אותנטית של דרך חיינו. הרי אושר לא נכנס ללב כשאוכלים גלידה, אלא קורן ממנו כשאנחנו מתמכרים למה שאנחנו אוהבים. כדי להשתחרר מתרבות הצריכה לא צריך להמנע - צריך לא להתפשר על תחליפים מלאכותיים ולא מספקים וללמוד לקבל את הטוב ביותר." ההרגשה שלי היתה ש הכל נכון, אבל גם לא נכון. הרבה דמגוגיה.
 

גלי®

New member
(אוייי,איך שאני הולכת ליפול עכשיו!)

כבר הבעתי את דעתי על הגישות המודרניות לחינוך , נכון ? אז אני חוסכת מכן חזרה על דברי ... מה שלי צרם באתר הוא המשפט : אם את אוהבת מישהו - שחררי אותו. אם הוא חוזר, הוא שלך לתמיד; אם לא, הוא מעולם לא היה... בסדר ...לכי תשחררי ילד בן 3 ...
 

דליה.ד

New member
איך הכל נפלא וורוד ומלא פרחים

בעולם שלהם.... אני מתה מקנאה...כן, ממש! הלידה הכייף הגדול של החיים, ואיזה כייף לקום בלילה, פתאום אני מרגישה גלים של אושר שוטפים אותי ונורא מתחשק לי ללדת...פתאום, מישהו צריך מינקת? תעשו לי טובה. כל מי שרוצה לחיות באשליה...שיבושם לו. לבריאות!
 

vered4

New member
ידעתי שבאתי למקום הנכון ../images/Emo8.gif

והנה התשובה שקיבלתי בפורום החינוך לגיל הרך, (שהוא פורום מאוד נחמד, אבל בדברים האלה אנחנו רואים את הדברים אחרת).
 

גלי®

New member
אמאל´ה ,הן אמיתיות ? ../images/Emo8.gif אני מעבירה

אליהן את המתבגרת לשבוע , ואז נראה אם הן "בלתי עציבות" (כהגדרתם של ה"גששים") ... לא יודעת מה הן לקחו , אבל אני חייבת מזה (והרבה!!!) בשביל לעבור ת´חופש...
 

AYELET1

New member
אני גם תוההה

אם הכל אמיתי ולגמרי כנה ואין כאן הטלת האשמת צביעות, אלא השאלה אם אנשים מודים בפני עצמם שהדברים לא פשוטים ולא הכל כל כך טוב... ואולי אני הדפוקה אבל כמה טוב להרגיש שאני בין "דפוקת" אחרות
ואולי יש כאן הבדל נוסף. מזמן , הביאה ורד עוד קישור לדיון מפורום חינוך לגיל הרך , והעלתה את השאלה , אם הבדלי הגישות בינינו ובינ הם , הם הבדלי הזמן והפרספקטיבה. יתכן שזו הפואנטה (חלקה לפחות). בשלב מסויים מתעייפים ... לי נראה שזה שילוב בין השניים.
 

גלי®

New member
תחרימו אותי , אם אספר לכן שנורא

נהניתי בלידה של הבת שלי ? וזה לא נאמר רק בפרספקטיבה של 13 שנים , אלא גם בלידה עצמה...
 
אני לא מחרימה אותך!

אני מבינה מזדהה ומכפילה אפילו. כל כך נהנתי, שעשיתי שידור חוזר , ועוד אחד ועוד אחד.... אז לא מזיזה לך את החתול להיפך מביאה לו עוד חתול חבר, ועוד ועוד
וגם
שלא יהיו צמאים החבר´ה. אבל בשביל שבכל זאת יכעסו עלי ,אז אני אתן להם גם
. אז יש לנו שלשה חתולים שיכורים. אפשר ללכת לישון, נכון?
 

droli

New member
גם אני מאד מאד מאד נהנתי בלידה ה-2

זו היתה חוויה, שלא אכפת לי לעבור אותה שוב ושוב... הבעיה עם האיש - שלא מוכן שיהיו לנו עוד ילדים
וגם אני בינתיים קצת יצאתי מזה.
 

AYELET1

New member
גם לי לא איכפת לעבור שוב את חוויית

הלידה... או אולי לא הלידה עצמה, אלא שניה אחרי ... ואת הימים הראשונים הללו, עם תינוק, שרק מתחשק להסניף אותו כל היום...
 
קיבלתי הבוקר בדואר- בינגו מתברג לי

אמהות השבוע דיברה איתי חברה. לא מזמן נולד בנה הראשון ובמשך שעה היא הטיחה באזני איך מאז הלידה, החיים שלה זה כבר לא זה: שלושה חודשים הם לא ראו סרט, הכלים בכיור מעלים עובש, לבתי קפה היא לא יוצאת כי מעשנים לה על הילד, ובואי לא נדבר על סקס, כי למי יש כוח? הבנתי שזה הזמן לדבר אתה קצת על הטירונות. גם בגלל שהטירונות נורא מזכירה את ראשית ההורות (את נכנסת לתפקיד בלי שום חזרה מוקדמת, משתמשת במוצרים שלא דמיינת שיש, לא ישנה בלילה וכל הזמן בוכה) אבל בעיקר, בגלל שמה שאני זוכרת מהטירונות זה שכל רגע צץ שם מושג חדש. במיוחד אהבתי את :"חיזוק חיובי". מכיו"ת קוראות לזה ח"ח (חית חית) ותכף תבינו איך זה קשור אלינו. פעם, ב"עידן הפרסומות", לפני שסרט האמהות של חיי התחיל – נהגתי לתת לעצמי ח"חים בקמצנות הרפגונית, שלא לומר – במשורה. זה התרחש פעם בשלוש- ארבע שנים וכל מה שהוא פחות מהפקה רבת - תיאומים בכלל לא נספר אז במחלקת הח"חים. אבל מאז זרם הרבה חלב בחיי, שלא לדבר על שוקו, ולכן נדרשה לי, תיאוריה חדשה. עכשיו, אני יודעת, שיש זוגות שלא זקוקים לשום תיאוריה. יש הורים שדבקים בעקשנות בנוסחת ה"שום דבר לא השתנה לנו בחיים". יומיים אחרי הלידה אפשר לראות אותם מפזזים בזחיחות באפטר- פארטיז כשהעולל מרותק במנשא אל אביו, בעוד אמו השובבה שוטפת את בקבוקי החלב בגולדסטאר. אבל אני מדברת עליך, אחותי. את, שהבנת שמה- שהיה- לא- יהיה. את, שאחרי שמונה בערב, לא יוציאו אותך מהבית גם עם בולדוזר. את, שזקוקה עכשיו לאג´נדה חדשה לגמרי. וכך הטפתי לחברתי, האמא הצעירה : יקירתי, את אמא עכשיו? זה, בהגדרה, אומר שהחיים שלך נראים כמו רכבת הרים שמישהו שכח לעצור? מפה, כל דבר שאת מקיימת - זאת הצלחה מסחררת, שלא לדבר על נס של ממש. קמת בבוקר, טרוטת עיניים, אבל בזמן? מגיע לך חיזוק חיובי, כי שיחקת אותה. אם גם הבאת את הילדים בשלום אל מערכת החינוך, את כבר ממש אשת חייל. הצלחת לעבור יום שלם בעבודה בלי לגרום יותר מדי נזקים? יפה. חזרת בזמן הביתה? לא שכחת את הילדים בגן? כל הכבוד לך,סופרוומן. הלאה. שטפת כלים? אז מה אם באמצע הפסקת שמונה פעמים כי חבורת האינדיאנים שחיה בבית שלך נכנסה ויצאה וצעקה והייתה צריכה פיפי ופופקורן, מה זה משנה? בסוף אחרי שלוש שעות, הערימה נעלמה? קבלי חיזוק חיובי. או למשל, ערימת הכביסה. אם מישהו ייפול ממנה מובטח לו נזק מוחי פרמננטי, אבל למה להתייאש? אז ייקח שבוע, אז מה? אבל אז, כשהערימה תהייה מקופלת ומסודרת בארונות, פתאום תשמעי טרטור נעים שכזה ותדעי - זאת המשאית של הצ"לשים שמגיעה ישירות אלייך הביתה ולמרות שדקה אחר כך, הערימה שוב תצמח לממדי ענק, העובדה שבמשך שתי דקות היה לך בית עם כביסה מקופלת, זה, בעיני, נקרא עקרת בית לתפארת. אל תשכחי שהשבוע גם לקחתם את הכלב לחיסון ותיקנתם את האור במטבח ולמי אכפת שבמשך חודשיים שטפתם כלים באפילה? מי סופר את זה בכלל? ובאחת עשרה בלילה, כשבעלך מקפל גרביים בעודך שרועה לידו באפיסת כוחות, אל תשכחי להזכיר לעצמך שאם אחרי כל זה, גם תגיעו לסקס – אז, באמת תקבלו את הנובל. אז צר לי על פורום לחינוך לגיל הרך. אולי כאשר גילן של האמהות שם, יפסיק להיות רך כל כך, הן יוכלו לראות את החיים לא רק דרך המשקפים החד מימדיות התיאורטיות שלהן. קראתי את המאמר ברפרוף(מודה) אוסף כזה של קלישאות מגובבות, מזמן לא ראיתי. וסליחה עם הכותבים. אין לי דבר נגד חינוך בבית. דעתי על הממסד החינוכי בארץ, מוכרת , ואם לא -לא נורא, היא די מתנגדת לו. אבל, מכאן ולעשות אידאולוגיה מתקתקת נאיבית על הורות ביתית.-המרחק גדול. דוגרי, נהייתה לי פריחה קלילה, לקרוא "כאילו מאמר" כזה, רצוף באוסף של הרהורים אידאליים, ומנותק אלפי מילין מהמציאות. אבל יותר הפחיד אותי הנהיה העיוורת של חברות הפורום הרך אחרי התפיסה הכאילו חינוכית הנובעת ממנו... כלומר זה הטראנד העכשווי? ככה עכשיו זה "אין"? וורד, את יכולה לקחת את האמירה שלי, כלשונה ולהעתיקה לפורום ההורות האידאלית עם האמהות המושלמות לתינוקות הריחניים. וכשירצו, להתחבר למציאות, מזומנות ועד אז שירחפו להן בשמלות סגלגלות על ענני האידאולוגיה.
 

vered4

New member
העברתי קישור

אבל לדעתי מאוד קשה להסביר, כי הפרשנות היא מאוד שונה לאותן חוויות. בדרך כלל מי שחושב כך, מסתכל עלייך (ועלי
) וחושב שאנחנו לא מתחברים למציאות.
 

דסי אשר

New member
עכשיו אני מבינה למה את

"אחותו של שקספיר". כל כך נהניתי לקרוא. אני כבר הרבה יותר גדולה, עם ענקיים-2- בן 30 ובת 25. כבר "קוצרת" את תוצאות ההשקעה השפויה שלי, כולל טעויות קטאסטרופליות, שבני בכלל לא מוכן לשמוע עליהן, בטענה שאין מה לדבר על רגשי אשם= עובדה שיצאנו נורמאליים לחלוטין. כן, באחת הכניסות שלי לאתר "באופן טבעי", שממנו וורד הביאה את הקישור הראשון- הבנתי, עד כמה חייהם אמיתיים,לא קלים בכלל - ובהרבה מקרים רחוקים לגמרי מהקלישאות אותם כותבים. תופעת הצגת/כתיבת קלישאות, אופיינית לקבוצות שאני נוטה להגדיר אותן "כתות" משום אופיין המסיונרי. כתות גם מסתגרות, וגם צריכות לתת כל הזמן חיזוק/עידוד לחברי הכת- עד כמה נכונה הדרך. אני , בניגוד לוורד, בכלל לא קוראת מאמרים שנכתבו על ידי אנשים שדוגלים בגישה זו, שאתר באופן טבעי הוא הבית שלה. בניגוד למאמרים אלה, מאמרים מקצועיים מבוססים על ידע ומחקר, ולא רק השקפת עולם. גם הידע והמחקר האישי, של כל אם למתבגר/ת, הוא מבוסס הרבה יותר מאשר מאמרים של הורים חדשים, המיוצגים בין השאר באתר "באופן טבעי". כאשר הורים כאן בפורום היו הורים לילד ראשון- הספר "עקרון הרצף" עוד לא הגיע לישראל. טענתי הבסיסית היא- גם אני, לפני 30 שנה, הייתי אמא צעירה ואובדת עיצות. גם אני לא רציתי לחנך את ילדי כמו שהורי חינכו אותי. אבל, לא ידעתי איך. ופניתי לקבוצת למידה להורות- שיש עליה חילוקי דיעות= מכון אדלר. היום, בניגוד לתקופה ההיא- המידע המציף את ההורים, בכל אמצעי התקשרות, ספרים, עיתונות, טלוויה, אינטרנט, הוא כל כך רב, שמצב הבלבול יותר קשה. ואז, אותה אם המומה ומבולבלת, באופן טבעי, קוראת הרבה, ומנסה לקחת מ"ההרבה" את מה שמתאים לה. אבל הבעיה במושג "מה שמתאים לה" ( כמו במושג הנפוץ= האינטואיציה ההורית) = שמה שמתאים לה, יכול לשבת על "שריטה" שלה, והוא לחלוטין לא נכון לילד. אני, כעוסקת ביוזמה חברתית לאוכלוסית הגיל הרך הנורמאלי והוריהם- רואה בדאגה את ההורות החדשה... אני חוששת/משערת, שמבין גולשות הפורום חינוך לגיל הרך, שיקראו את הקישור של דבריך( מבין האקטיביות, ישנן גם פסיביות),- חלקן "יעמדו על רגליהן האחרויות" להגן על עמדותיהן, וחלקן, כגישה- לא יגיבו. הדבר מאד טבעי. אדם צריך "שליטה" במובן חיובי,בחייו. ערעור העמדות בהן הם מאמינים, יותיר אותן "חסרות´עירומות/חסרות אונים". זהו מצב בלתי נסבל, לכל אדם באשר הוא. אנשים מתפכחים, כאשר התנהגותם אינה יעילה, רק כאשר כמות/מידת הסבל הנגרם להם, עוברת את הסף שהם מסוגלים לשאת. כאשר הילדים קטנים, הרבה פעמים עוד לא רואים את הקושי. לרובנו אמרו "ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות". ניתן לראות זאת בבירור, מבלי ששוטטתי כאן בפורום, שהקשיים אתם מתמודים הורים למתבגרים, גדולים ומשמעותיים פי כמה, מקשיים של הורים לאוכלוסית הגיל הרך. נכון, הורים למתבגרים, כבר לא צריכים לקום 15 פעם בלילה לילד.זה דבר שיכול לערער כל אדם שפוי... זה אולי קרה עם הילד הראשון, אבל עם השני הבינו מה צריך לעשות. אבל אם לילד בגילים 0-3, לא צריכה לדאוג אם ינסה שימוש בסמים, או הבת תכנס להריון. אני כמובן מדברת מליבה של אם, שהייתה עד לפני כמה שנים במקום הזה. ושוב, נהניתי ממך, אחותו של שקספיר. דסי
 
שלחו לי קישור אליך,

תארי לך - ישירות אליך
. והצחקת אותי. שזה יפה, בהתחשב בזה שהוצאתי היום את המחשב מבית החולים של המחשבים, וחשבתי שהנה אני חוזרת לשגרה של אמהות (הגדולה בקיטנה, החל מהבוקר, והקטן, הנה זה בא), ואז הוא התחיל להקיא. אין גן מחר. אין עבודה. אין נובל. אפשר שתצחיקי אותי עוד קצת?
 
חוברת עבודה לחופש הגדול

אם זו את-אז בשבילך , עד חצי המלכות!!! אם זו את, שאני חושבת שזו את. ואם לא הרווחת כמה פרחים חינם על חשבון התפוזון. יש לי תפקיד של מצחיקנית? כי זה תפקיד לגמרי חדש לי. עד עכשיו ידעתי שאני אמורה להיות רצינית, יסודית, אחראית לכתוב במחברות 40 דף שורה אחת נייר נטול עץ (אגב,למה הוא נטול עץ? שנים אני תוהה , מאז כיתה ב כשקראתי ללא ניקוד כבר, מי נטל לו את העץ, ממה הכינו אותו אחרי שנטלו לו את העץ) . לשרטט שוליים ישרים בצבע אדום בצדדים, ורק אצלי לא היה קשר יד עין בין הסרגל לבין העט האדום הנוזל (גם זו תהייה ,אגב, לכולם נוזל העט האדום דווקא ונמרח לאורך הדף?) ועוד לכתוב כותרות יפה , באותיות מודגשות ועם קו מלמטה. אז אני יכולה לשים את המחברות הנטולות האלו בצד? ואם אני יכולה בדקה אחת לפני שלוש בלילה, לכתוב מהגיגיה של מחברת שורה אחת(נראה לי אגב עצוב להיות מחברת של "שורה אחת"), אז יש שתי אפשרויות: הסבירה יותר שירדתי מהפסים(האלו של הרכבת ולא השורות ) והפחות סבירה שיש סיכוי שמחר אני ארד אם לא אלך לישון מייד. אבל כמו כל שאלות החשבון , אם שתי אפשרויות יוצאות משתי תחנות רכבת , זו מכיוון אחד והשניה מהכוון השני, שתי האפשרויות נוסעות במהירות קבועה זו לכיוון האחרת, מה המהירות שתעבור האפשרות הסבירה , אם הפחות סבירה תדאג למלא את הברכה בקצב אחיד של מים כל שעה? נא לפתור עד סוף החופש הגדול. ואין תרוצים של ילדה בקייטנה וילד מקיא. יש לך חודשיים חופש לכמה שאלות קטנות.
 
הפתרונות יגיעו.

(איזה פחד, המורה, אכלה לי הכלבה את השול, החתול שרט את השורה, אני שולחת לך מסר).
 
למעלה