גיריוולאם

lightflake

New member
גיריוולאם

בעקרון גיריוולם זה הקפה רגלית של ההר, המונים עושים את זה ביחד בזמן ירח מלא אבל אפשר בכל יום. זה אורך כ4 שעות, אבל אפשר לשבת באמצע, אפשר לאכול באמצע, אפשר ללכת לישון, רק אי אפשר להפסיק באמצע, חייבים לבצע הקפה מלאה. זה קונספט מעניין שלקחתי לכיוון של מדיטציה, כל זמן ההקפה הוא "מדיטציה" בלי קשר למה שקורה בזמן הזה, כך פתאום במקום שהמדיטציה תהיה משהו בתוך החיים, עכשיו החיים קורים בתוך המדיטציה, בלי קשר לכמה אנחנו ערים או ישנים במהלכה! וכאן החידוש מבחינתי, גם השינה כלומר ההסחפות לתוך הסרטים המנטליים, היא חלק מהמדיטציה. אפשר לקחת את זה כמובן גם מחוץ לעניין ההקפה וההר, פשוט להחליט שהיום זה יום מדיטציה בלי קשר למה שיקרה בתוכו
 

mydearudi

New member
מקסים, קניתי ??

הגיוונים חיוניים, אשתה בשקיקה כל זוית ראיה חדשה ומרעננת ואיישם כבר בסיבוב הסידורים הקרוב.
 

s i s u

New member
הי, "אתה" "חייב" "לי" "תשובה" :)

מה זה לזהות את האני לפי הריח?
 

mydearudi

New member
טאקט וחוש ריח

אני מתחבר בחיבה למרכאות שפיתחת כשרוצה לומר 'זה.לא.שלי.ואני.לא.מזדהה.עם. ההמחשה.אבל.כך.נהוג'. האני האמיתי שלי אקרא לו 'הוויה' (הנוכחות הערה הפנימית, הצופה, העד, המקור, בעיקר העירנות הלא חומרית שהיא החווה היא בשבילי האני האמיתי, אני שלכוד בפראות בתוך הגוף) לדידי הטאקט והריח מתפתחים עם הזמן, התבססות מתפתחת שכזו, כול פעם שאנו מתעוררים להוויה (כולל מדיטציה בה ההויה זוהרת, בבקשה אל תקחו אותי ויזואלי) אפשר להרגיש הדהוד נוסף של ההויה ולאט מצטברים רשמים ומתפתח החוש. בחיים הסוערים, בים החורפי הזה, החוש הופך למצפן פנימי ולכן חשוב עד מאד. למשל דיברתי עם הבוסית שלי אתמול ויצאה לי אמירת ביקורת שלוותה מייד בצרימה פנימית והחלקתי מזה בשלום :)
 

s i s u

New member
גם אני מאוד מתחברת לדרך שבה אתה כותב ולתוכן

האני האמיתי הוא אכן הוויה.
עד עכשיו כיניתי אותו מציאות, מודעות, רגע, נוכחות, הווה אבל הוויה/ביאניג מרגיש יותר נכון
השאר די אבסטרקטיים ואת המילה הוויה אני יכולה להבין יותר או לחוש..
אני מבינה שלה התכוונת במושג חוש ריח אם כי טאקט פחות מובן לי,אבל לא משנה
ככל שנתעסק עם מילים זה עדיין לא יהיה זה. אבל הכי קרוב, נתפשר :)
אלו הכלים שלנו כ-ר-ג-ע. עד שגם הם ייעלמו וישאר מה שיש וקורה (ככות וכו')
&nbsp
ברגעי הצלילות והבהירות והערות והחיבור לעצמי כמודעות (עדיין סוג של אגו)
אני חשה פתיחות והתרחבות בגוף, אושר ואהבה עד אין קץ.
במיוחד עולה לי המחשבה המנדנדת- זה כ"כ ברור ומוכר, איך פספסתי את זה עד עכשיו
 

mydearudi

New member
עירות

בהחלט משתתף בהרגשה שברגעי העירות עולה גם אצלי תחושת הפיספוס, איפה הייתי וכמה עמוק וארוך היה החלום.. גם לאושר הקיומי הזורח כשמרגיש אחד עם ההויה. אבל מצטרפות לי עוד תחושות של זרות בזוגיות המוזרה בין הגוף להוויה, למדתי שככול שאני מרגיש יותר זר ותחושת מוזרות וחייזרות עולה בי כנראה אני גם יותר ער. זו שריטה? אני סקרן לדעתכם. ואני חושש שפספסתי בתגובה מקודם על חוש הריח: הזוגיות בין הגוף להוויה אינה סימטרית, ההוויה מכירה ומתבוננת בגוף אבל נשארת מושא נחשק ומסתורי לא ידוע שכלוא בגוף. אפשר רק "לחוש" בין האירועים מתי התעוררתי..
 

s i s u

New member
לא, לא הבנת

אתה התכוונת בפספוס בחרטה על כל השנים שישנת
אני התכוונתי בפספוס ל-בורות. איך לא שמתי לב לדבר הכי ברור ופשוט שנמצא מול העיניים
&nbsp
תחושת החייזרות אני מתרגמת לתחושת התרוממות והתרחבות, קצת מעל כולם כאילו
לא ממקום מתנשא חלילה, אלא ממש כתחושה פיזית.
&nbsp
ויש גם תחושה ברורה של חוסר נפרדות, ללא מחיצות וגבולות, הכל בתוכי והכל אני.
זה הקטע שאני הכי אוהבת כשאני נזכרת בעצמי ובהוויתי
&nbsp
יש רק בעייה אחת, בינתיים. יש עדיין מי שמאמינה שהדברים קורים לה.
שיש מישהי, אני קטנה שמרגישה מודעת וגדולה. .....
זה המשחק הכי מתסכל והכי מרתק שיש ביקום, בחיי.
&nbsp
 
למעלה