גירושי האונס....

הדרך:

כביש חד סיטרי, ניידת כל שני מטר, אם מנסים לעשות רוורס
"עצור בצד מייד"
מוצא מהרכב, לא דוח, לא אזהרה ולא נעליים, ישר כדור בראש לצד הדרך...... [יצא לי גרפי משהו] נראה לי שזה די מבהיר את הסיכוי לדרך חזרה
 

מאיקי32

New member
והיא מודעת לרגשותייך?

מניסיון אישי, אומנם אני וה-X שלי שנינו הפגנו נכונות להתגרש זמ"ז, אך לו יש אגו ע-נק, ועד היום כשהוא מדבר עם אחרים הוא אומר שלא היינו צריכים להתגרש, ואני יודעת שקשה לו, ורק אם מיוזמתי הייתי מנסה לחזור אליו, נראה לי שהוא היה "קופץ" על זה, אבל איתי הוא ממש לא דיבר על כך, ות'אמת? גם אם כן, זה לא ממש היה משנה, כי אני הכי שלמה עם ההחלטה להתגרש, לסיכום, ת'כלס, לי הוא לא אמר כלום, כפי שציינתי במקרה שלי זה לא ממש היה עוזר, אבל אולי במקרה שלך, זה כן יכול לעזור, תדבר איתה ותפגין את אהבתך, ואז אולי...בהצלחה!
 
גם כפרודים יש טעם בשיחות...

כדי להוציא החוצה את מה שנשאר כדי להבין כדי להיות פרודים טובים כדי לסגור מעגל... אחד הדברים שהחלטנו עליו זה שאין אגו בשיחות. אם למישהו קשה שיגיד קשה. אם מישהו כועס, שיגיד על ההתחלה. טוב, אי אפשר לגמרי לבטל אגו... אבל אנחנו לא מעבירים אינפורמצייה של השיחות לאחרים. מה שהוא אומר לי נשאר אצלי... לא עניין של אף אחד אחר איך בדיוק אנחנו נפרדים (ברור שאני מדברת עם אחרים, אבל עליי ועל הרגשות שלי בפרידה הזאת)
 
אני מתלבט...

אם להתקשר ולנסות לדבר...כבר נכוויתי לא פעם ולא פעמיים כשציפיתי לדבר אחד וקיבלתי את ההפך בפרצוף. אבל כן, זה חשוב לי לעשות את הסגירה הזו.
 
הניסיון שווה כוויה

מקסימום תקבל משב רוח קר או התחמקות קטן עליך. (ואם תיפול, תנער את הבגדים ותקום : ) יותר טוב לדעת שעשית את הניסיון המליון מאשר שיכולת ולא עשית. ואולי ה"לא" האחרון שלה, יעזור לך קצת בגמילה? הכל פועל לטובתך.
 
התקשרתי

דיברנו, מונה הדקות הצביע בסוף השיחה על 20~ דקות. הייתה שיחה נינוחה. במהלכה קולי קצת רעד (התפדחתי, מקווה שהיא לא שמה לב) קיבלתי כמה תשובות שהיו חסרות לי, אמרתי את שעל ליבי. הייתה שיחה טובה.
 
סחתיין../images/Emo45.gif

ככה עושים- צעד צעד בעקבות האומץ... (שהולך ומתגבר : ) מה שאפשר לשנות משנים, ומה שאי אפשר לשנות- מקבלים ומתמודדים... כלכך חשוב לא לשמור בבטן... אתה תתגבר ותזכיר לעצמך איך לשמוח... (יש לכם ילדים?) קרן
 

zomery

New member
וואללה נשמע מוכר...

8 שנים שמתוכם 3 וחצי שנות נישואין היו לי עם בת זוגתי בשנה האחרונה החלה התקררות מצידה עד שהגיעה הבשורה המרה: "אתה מאד מאד יקר לי אבל... אבל אני כבר לא אוהבת אותך..."
לטיפול זוגי לא הייתה מעוניינת ללכת כי רצתה לגמור עם זה וזה. עוד חודש, אני מאמין, הסטטוס שלי ישתנה מפרוד - לגרוש והנה אני מוצא עצמי חלק מהסטטיסטיקה.
הגעגועים אליה עזים וקשים מנשוא. ולא פעם אני אומר לעצמי ראבק זה לא קורה לי אני יודע שתמיד יהיה לה מקום בליבי. אני חיי באמונה שלמה שהתרופה היחידה להתגבר על מה שהיה היא למצוא אהבה חדשה. אמיתית. אני משתדל להעסיק את עצמי בכל דבר אפשרי, אך לא פעם נופל לתוך מרה שחורה בה עולים הזכרונות מהחיים ביחד, מהטיולים, מהצחוקים, שלא ישובו עוד. אני חווה את הכאב ואת הגעגוע ורק כך מפנה את ליבי לזוגיות החדשה שזו תבוא תהייה חזק ותן לזה להשתחרר
 
מוכר מידי...

אותו כנ"ל רק יותר שנים+שתי גמדות מתוקות להתמודד עם זה ש"האהבה שלו היא לא האהבה שלי..." לפעמים עדיין לא מאמינה
 
למעלה