גיסתי.(../images/Emo53.gif)
אתמול הייתי בארוע משפחתי ויצא לי לפגוש שם באחי שגדול ממני בשנה, הוא נשוי +2. ראיתי אותו וליבי נחמץ, הוא לא נראה טוב בכלל, כמו מת מתהלך, לא כך אני זוכרת את אחי ששנים היה מושא הערצתי. וכששאלתי את אחותי הצעירה מה קרה לו, היא ענתה לי בפשטות: "זאת ### (שמה של גיסתי)"-הייתי קצת המומה ושאלתי אותה לפשר העניין והיא סיפרה לי שהיא(גיסתי) לא תומכת בו, שהיא חיה לעצמה. אחי מפרנס כמעט יחידי וכל היום הוא נוסע ממקום למקום מתוקף עבודתו וכשהוא חוזר בערב כשהוא כבר 'סחוט' הוא צריך לארגן את הבית, להכין אוכל, לרחוץ את הקטנות ועוד ועוד.. והיא מבחינתה: "תביא לי את זה..", "תעשה את זה.." (יצא לי לראות את זה פעם אחת אבל לא חשבתי שכך זה בשגרה) ובנוסף לכל גם אחותה של גיסתי גרה איתם (הסיפור עצוב, שכן האמא נפטרה לפני 3 שנים והאבא התחתן,במהירות, בשנית והילדים לא הסתגלו למצב החדש ונוצר איזשהו נתק בין האב לילדיו ונולדה לו לא מזמן בת חדשה וכל כולו בה ונראה כאילו 'שכח' את ילדיו האחרים שמתגלגלים בין כל מיני בתים דודים, חברים, שכנים וכו'..) והיא לא מוסיפה הרבה אלא להיפך, רק גורעת. היא גם כל הזמן מבקשת ומבקשת וצריך לעשות לה.. והיא כל הזמן מתלוננת-כן, גם על אחי.. אני מחבבת את גיסתי (היא היתה 'חניכה' שלי ב'תנועת-הנוער') ואין לי עליה דבר אך היא צעירה מדיי, בגיל, וכך גם כל ההסתכלות שלה וההתנהלות שלה בחיים, מבחינה מסויימת היא עדיין 'ילדונת' וכל נטל המשפחה והחיים 'נופל' על אחי כמעט ללא עזרה מצידה. אתמול בבר-מצווה אחי תפס אותי חיבק אותי ונתן לי נשיקה על הלחי ואמר לי: "אני אוהב אותך" (אין ולא היה כזה דבר אצלינו במשפחה אף פעם..) ואז הבנתי שהוא מרגיש אבוד וכואב לי עליו. אנחנו,במשפחה, מודעים למצב אך לא יכולים לעזור יותר נכון לא יודעים איך לעזור.. מה דעתכן, מה עליי/עלינו בתור אחיו-משפחתו לעשות בנידון?? (ייאמר שבעלי מיוזמתו הלך ודיבר איתה מילה-שתיים על אופן טיפולה בקטנות) עזרתכם-דעתכם בבקשה.
אתמול הייתי בארוע משפחתי ויצא לי לפגוש שם באחי שגדול ממני בשנה, הוא נשוי +2. ראיתי אותו וליבי נחמץ, הוא לא נראה טוב בכלל, כמו מת מתהלך, לא כך אני זוכרת את אחי ששנים היה מושא הערצתי. וכששאלתי את אחותי הצעירה מה קרה לו, היא ענתה לי בפשטות: "זאת ### (שמה של גיסתי)"-הייתי קצת המומה ושאלתי אותה לפשר העניין והיא סיפרה לי שהיא(גיסתי) לא תומכת בו, שהיא חיה לעצמה. אחי מפרנס כמעט יחידי וכל היום הוא נוסע ממקום למקום מתוקף עבודתו וכשהוא חוזר בערב כשהוא כבר 'סחוט' הוא צריך לארגן את הבית, להכין אוכל, לרחוץ את הקטנות ועוד ועוד.. והיא מבחינתה: "תביא לי את זה..", "תעשה את זה.." (יצא לי לראות את זה פעם אחת אבל לא חשבתי שכך זה בשגרה) ובנוסף לכל גם אחותה של גיסתי גרה איתם (הסיפור עצוב, שכן האמא נפטרה לפני 3 שנים והאבא התחתן,במהירות, בשנית והילדים לא הסתגלו למצב החדש ונוצר איזשהו נתק בין האב לילדיו ונולדה לו לא מזמן בת חדשה וכל כולו בה ונראה כאילו 'שכח' את ילדיו האחרים שמתגלגלים בין כל מיני בתים דודים, חברים, שכנים וכו'..) והיא לא מוסיפה הרבה אלא להיפך, רק גורעת. היא גם כל הזמן מבקשת ומבקשת וצריך לעשות לה.. והיא כל הזמן מתלוננת-כן, גם על אחי.. אני מחבבת את גיסתי (היא היתה 'חניכה' שלי ב'תנועת-הנוער') ואין לי עליה דבר אך היא צעירה מדיי, בגיל, וכך גם כל ההסתכלות שלה וההתנהלות שלה בחיים, מבחינה מסויימת היא עדיין 'ילדונת' וכל נטל המשפחה והחיים 'נופל' על אחי כמעט ללא עזרה מצידה. אתמול בבר-מצווה אחי תפס אותי חיבק אותי ונתן לי נשיקה על הלחי ואמר לי: "אני אוהב אותך" (אין ולא היה כזה דבר אצלינו במשפחה אף פעם..) ואז הבנתי שהוא מרגיש אבוד וכואב לי עליו. אנחנו,במשפחה, מודעים למצב אך לא יכולים לעזור יותר נכון לא יודעים איך לעזור.. מה דעתכן, מה עליי/עלינו בתור אחיו-משפחתו לעשות בנידון?? (ייאמר שבעלי מיוזמתו הלך ודיבר איתה מילה-שתיים על אופן טיפולה בקטנות) עזרתכם-דעתכם בבקשה.
