אני קצת שמרנית בנושא הזה
אני בהחלט מכירה בחשיבות המהפכנית של הבלוגים, אבל אני לא חושבת שנספיד את העיתונות הממוסדת בעתיד הקרוב. אני גם חושבת שמה שעשוי להתפתח מזה יהיה יותר בכיוון של ממסד חדש (נוסף, לאו דווקא מחליף), גם אם שונה והרבה יותר גמיש מהקיים. טכנית, כל אחד יכול לפתוח בלוג, אבל מעשית לא כל אחד יפתח בלוג ובעיקר לא כל אחד יקיים אותו לאורך זמן. ולא כל הבלוגים שיפתחו יהיו בלוגי אקטואליה. לקיים בלוג מצליח זה בכלל לא קל - כדי להצליח הבלוג חייב להתעדכן לעיתים קרובות במידע רלוונטי ומעניין. כדי להתחרות בתוך סביבת אקטואליה הבלוג צריך להתעדכן לפחות כל יום, רצוי כמה פעמים ביום. אם הוא מנוהל ע"י אדם אחד או קבוצה קטנה זו עבודה במשרה מלאה - צריך לקרוא המון הודעות דואל ביום, צריך לעקוב אחרי המון מקורות חדשות ומידע וצריך לכתוב על הדברים בזמן אמת. בלוג קטן אפשר להחזיק על שרת חינם. לבלוג גדול עם עשרות או מאות אלפי מבקרים ביום יש הוצאות יותר גדולות על אירוח, על התאמת הסקריפטים לתנועה יותר גדולה ומהירה. כמו עיתון רשת, גם בלוג גדול מתקיים מפרסומות וגם זה דורש מידה מסוימת של עבודה. אלה לא הוצאות גדולות ממש (בניגוד לעיתון), אבל זה אומר הרבה שעות עבודה ולכן לא כל אחד יכול לעשות את זה. רק מעטים, יחסית, יכולים להרוויח מספיק מבלוג כדי להפוך את זה למשרה המלאה שלהם. זה עדיין מצב בו בעיקרון "כל אחד עיתונאי" - בגלל סוג החומר והדרך בה הבלוגים פועלים. אדם שאינו עיתונאי וגם אין לו בלוג יכול לדווח על המתרחש בסביבתו ע"י תגובה בבלוגים או ע"י משלוח דואל לבעל הבלוג. הבלוגים הגדולים גם מתייחסים לפוסטים חשובים בבלוגים הקטנים - כך שגם מי שיש לו בלוג קטן, אבל יש לו מה לומר, דבריו יגיעו לקהל הרחב דרך הפניות מהבלוגים הגדולים. אלא מאי? נוצרת פה מעין פירמידה והראש של הפירמידה זה הממסד החדש. בבסיס הפירמידה יש עשרות מיליוני בלוגים קטנים שאף אחד לא שמע עליהם, אחריהם יש שכבה של בלוגים יותר פופולריים. ובפסגה יש מספר קטן, יחסית, של בלוגים שמספר המבקרים שלהם דומה למספר המבקרים בעיתונים המקוונים. אלה האנשים שעובדים בזה במשרה מלאה כי אחרת אי אפשר לקיים בלוג מצליח לאורך זמן. וגם ככה קשה לאדם אחד להחזיק מעמד לאורך זמן. למשל, הבלוג המצליח "ליטל גרין פוטבולס" - הוא מנוהל ע"י אדם אחד שהוא גם המעצב, גם המתכנת, גם הטכנאי, גם הכתב/בעל הטורים, גם העורך, גם המשווק, גם האחראי על ההכנסות, גם מי שקורא ומגיב לפניות הציבור ועוד. הוא לא יכול לצאת לחופשה אף פעם כי בלעדיו הבלוג לא קיים, והוא עובד 7 ימים בשבוע. בבלוג שלו יש 15-20 פוסטים ליום - בשלב הזה, זה לא הכרחי כדי להצליח, אבל ככל שתגבר התחרות וככל שיטשטש הגבול בין בלוג לעיתון זה יהפוך לגורם יותר חשוב. אז אפשר להעריך שמה שנראה בעתיד זה יותר בלוגים שמנוהלים ע"י צוותים - וזה כבר דורש יותר משאבים. מה שאפילו יותר קריטי - בשביל להצליח צריך גם כשרון. לא כל אחד שפותח בלוג הופך ל"אתר אקטואליה". אנשים הולכים לבלוגים שיש להם מה לומר ויש להם דרך או סגנון משלהם לומר זאת. או שמביאים מידע "פנימי" יחודי מאיזורים חמים, כמו עירקים שכותבים על חוויות היומיום שלהם ומה הם רואים מסביבם. זה שתביא דיווחים מהשטח בזמן אמת מהשכונה שלך בנס ציונה אולי הופך אותך לכתב חובב, אבל לא בהכרח יביא לך תפוצה בקנה מידה שיש לכתב מקצועי שעובד בעיתון. אז בפסגה יהיו המוכשרים ומי שהתמזל/איתרע מזלו לחיות באיזור חם, וכאלה שמצליחים לגייס מספיק משאבים מהבלוג או ממקורות אחרים כדי להתרחב (אם הם לא יוכלו בעצמם, אז הם יירכשו או יצטרפו לבלוג/גוף אחר שכן יכול) ובד"כ "בלוגר" יהיה המקצוע שלהם ולא רק "תחביב" או עיסוק צדדי. והאליטה הזו (שכבר קיימת במידה מסוימת) תקבע את הטון - הם יחליטו מה מתפרסם ומה לא, איזה בלוגר מתחיל לקדם ואיזה לא, מי יכנס ל"ברנז'ה". רק שבמקרה הזה הרבה יותר קל להכנס ויכולה להיות יותר תנועה "בין-מעמדית" כי אתה לא צריך להיות מועסק ע"י מישהו - אתה פשוט פותח בלוג ומנסה את כוחך. זה יותר קל, אבל זה עדיין לא קל - דרוש הרבה כדי לפרסם בלוג או אתר בכלל, ומה שבעיקר דרוש זה שבלוגים אחרים, רצוי הגדולים, יתייחסו אליך. נראה יותר ריכוז של הכוח ויותר "גופים" במקום אינדיבידואלים - בלוגים של צוותי כותבים ואתרים שמאגדים בלוגים של אינדיבידואלים נבחרים תחת גג אחד, כמו גם גופים קיימים בעלי משאבים שינצלו את המדיום החדש. וגם העיתונות הממוסדת תשתמש יותר בפורמט של בלוג - במקום רק טור שבועי, הטורים של הכותב יתפרסמו גם בפורמט של בלוג אישי שלו.
