אף אחד כאן לא הזכיר את מארק ג׳קסון, אבל המקרה הזה מאוד דומה
גם קיד וגם ג׳קסון לקחו קבוצות לא מוצלחות, ועשו מהן קבוצות פלייאוף לגיטימיות עם פוטנציאל בשמיים. שניהם גם רכזי עבר מוצלחים, אגב. לשניהם היו בעיות בין-אישיות עם הארגון, ולשניהם שליטה די טוטאלית על המתרחש. ידם בכל, מה שנקרא.
 
בעוד שג׳קסון קיבל הזדמנויות - שתי ריצות פלייאוף (או 3?) ופוטר לאחר שאחרי עונת שיא בה הודחו בחצי גמר הקונפרנס, הודחו שוב בסיבוב הראשון. ההליכה אחורה הזו היתה הקש ששבר את גב הגמל.
 
כאן, קיד קיבל ריצת פלייאוף אחת עם הבאקס. כמו כן, אני חושב שהרבה מההצלחה של מילווקי לא תלויה בכישלון שלו כמאמן, אלא בחוסר מזל עם הפציעות של ג׳בארי פארקר שבעיניי ביחד עם יאניס היה אמור להיות אבן פינה בפרנצ׳ייז הזה.
 
כנראה שהפיטורים שלו יותר אישיים מאשר מקצועיים, כי מקצועית הוא עדיין לא נכשל בעיניי.
 
כמו כן, עצם העובדה שיאניס היה מאוד מאוכזב מהפיטורים מראה שהם גם לא מתקפלים לפי החליל של הסופרסטאר שלהם - טוב בתקופה הזו.