האמת שקיימת תאוריה מעניינת בקשר לגילאי הענפים בעץ.
עפ"י התאוריה הזו, הספירה היא הפוכה בעצם.
כלומר: צמרת העץ והצימוח של העונה האחרונה הם החלקים הבוגרים ביותר בעץ
והם מציינים למעשה את גילו.
ענפים משנה שעברה צעירים בשנה, וכך הלאה.
משמעות הדבר היא, שגזע העץ בתחתיתו הוא החלק הצעיר ביותר של העץ.
ומכיוון שקצב הגידול הולך וקטן ככל שהענף מבוגר יותר, הרי שכריתה של עץ בסמוך
לתחתית הגזע, תגרום לו ללבלב "הכי מהר והכי גבוה".
טוב. יש עצים שכריתה הורגת אותם, כמו אורנים, כי האורן זקוק לראש הצמיחה.
אבל בעצים שיכולים להתחדש, הצמיחה המהירה ביותר אכן תהיה בתחתית הגזע.
לכן, השיקול של השואל הוא דווקא נכון.
אם הוא יגזום את הענפים הדקים, ויעצור בעבים, הסיכוי שהעץ יתחדש מהר יהיה גדול יותר.
ואם הוא יותר קצוות מהלבלוב הצעיר יותר, קצב ההתחדשות יהיה איטי יותר.
אבל יש כמובן גבול, עד כמה אפשר "לרדת". הרי אם השנה תקצץ 5 ס"מ מהגזע העבה,
ובשנה הבאה תקצץ עוד 5 וכך הלאה... מה יישאר מהעץ בעוד 10 שנים?