גוש דניות

[סקרלט אוהרה 2]

אני לגמרי זוכרת. לבי איתן.

 

[סקרלט אוהרה 2]

אגב,

בלי קשר לאזורים גיאוגרפיים, אני נטולת חשק לחלוטין. ממש. כל היום הלב דופק מפחד לשמוע על עוד מישהו שנהרג, על היתקלות מזעזעת, על חטיפה אפשרית, וכו'. עצוב לי. על כל ההרוגים, על המציאות המטורפת, על זה שהגענו למצב כזה, ושאין פתרון מיידי ללא מחירים לכולם.

קשה לי אפילו להשאיר את הבנות ולצאת לעבוד, אבל השגרה חייבת להימשך.

טכנית, אני מהמקום האישי שלי, לא רואה את עצמי יוצאת לשום בילוי. הבנות שלי יכולות להסתדר שבועיים בלי סרט / הצגה / ים (כמו כל הילדים האחרים מן הסתם), ואני רק רוצה להיות איתן בבית, להגן כמה שאפשר, ולקוות שהיום ייגמר בלי בשורות רעות מדי.

אני מבינה ומקבלת שכל אחת מתמודדת אחרת. אבל בזמנים כאלה, הניגודים בהתמודדות בולטים. בלי שום אלמנט של "טוב" ו"רע" כמו שמנסים להציג פה, סתם, שונה.

 

[rnavina]

בדיוק.

 

[סקרלט אוהרה 2]

בוודאי שהיא רלוונטית

את משווה את ההתמודדות של יישובי עוטף עזה להתמודדות בכפר סבא, נניח?

 

[סקרלט אוהרה 2]

"לפי אופיה ויכולותיה". לגמרי לא לפי צרכיה.

גם אמא בעוטף עזה *צריכה* לא לפחד כל היום, גם ילדים בעוטף עזה צריכים לצאת קצת להוציא מרץ, אפילו סתם לצאת לפארק השכונתי, גם אמא בעוטף עזה צריכה 5 דקות של שקט לעצמה, בדיוק כמו אמא בשרון למשל.

רק שלאמא במרכז זה מתאפשר יותר, ולאמא בעוטף עזה זה לא. בכלל. אגב, אף אמא בשרון לא ישבה שעות בממ"ד כי הודיעו על חדירת מחבלים. בעוטף עזה, כן.

אנחנו באמת מתווכחות על זה? את באמת מתעלמת מהעובדה שיש מקומות שאין בהם כיפת ברזל? שנמצאים בטווח לא רק של טילים, אלא של פצמ"רים וכו', שאין נגדם הגנה? שיציאה לשירותים מסובכת, כך שיציאה לגינה נראית כמו חלום רחוק?

קטונתי. מבינה שלטענתך נשים בכל הארץ מתמודדות עם אותו דבר. אני לגמרי חושבת שלא. כולנו חולקות דאגה, מצב רגיש, חששות, ושגרה לא נוחה. אבל וודאי שיש כאלה שחוות דברים הרבה יותר אקוטיים מזה, ואני מצדיעה להן.

יאללה, פסדר. הבנתי כבר שמה שלא אכתוב ומה שלא אגיד יתפרש עפ"י רצונן החופשי של המשתתפות. בכיף, עלי

(ולמה הבדוי?)

 

[סקרלט אוהרה 2]

מתמודדים עם אותו דבר? ברצינות?

הטילים הם לגמרי לא דאגתנו העיקרית, אבל הם משבשי השיגרה העיקריים.

יאללה, מיציתי, בפרט כשהדיון נעשה בבדוי.

מאחלת לך, כמו לאמהות הדרום, התמודדות קלה ככל האפשר, ושקט.

 

[סקרלט אוהרה 2]

עכשיו אני יודעת מי את

 

[מיסיס מייס]

 

[סקרלט אוהרה 2]

לגמרי ביאוס.

 

[Mלארבעה]

לגמרי ביאוס

ולחלק אפילו נמאס ולא כותבות פה יותר

סתם מבקרת אחרי הרבה זמן...

 

[סמי הכבאי7]

אני איתך

 

[מיסיס מייס]

את מתבאסת? את צקצקת בלשונך, לא אף אחד אחר

והכי משעשע שהכחשת נמרצות את הצקצוק. לפחות תעמדי מאחוריו.

 

[טייני המקורית]

גוש דניות

מתעלמת מהשמועות שנושבות מעזה ומנסה להתרכז בחיובי..
מעבר לאטרקציות (אחלה רעיון לשרשור), מה אתן מרשות לעצמכן לעשות חוץ מההכרח (עבודה, סידורים חשובים) ומה לילדים שמסתובבים לבד?

פה מרשים לילדים ללכת לחברים, לתנועת נוער ולבריכה לבד (למרות שדלתות הבניינים סגורות ובתנועת הנוער סביר להניח שלא כולם יוכלו להכנס למרחב המוגן).

הנשים פה ממשיכות בשגרה (וכאן אני ביניהן) - הולכות למסעדות, לרכיבה על אופניים, לחוגים עם מוזיקה שאין בהם סיכוי לשמוע אזעקה, ועוד.

מתלבטת איך ימשיך להראות פה החופש... נקנו מראש כרטיסים לכל מיני תערוכות, קסם בספארי, סרטים, הצגות, כרטיסיה לבריכה, שיעורי שחיה.. במקרה לא תכננו נופש, אבל כן לקחנו חופש כדי לטייל עם חברים בצפון. נראה מה נממש.

 

[סקרלט אוהרה 2]

 

[סמי הכבאי7]

אבל למה?

למה לא פשוט לקבל את זה שכנראה היא לא התכוונה למה שאת הבנת, לתת לה להינות מהספק. הרי זו לא תהיה הפעם הראשונה שמתרחשת אי הבנה על גבי הפורום הזה, כבר כתבנו רבות על הקושי שבפיענוח הנימה או הטון המדוייק בכתב. לא חייבים להתנצח על כל דבר. בכל זאת, נופלים טילים בחוץ...

 

[מיסיס מייס]

...

"מוזר לי שהם מספרים על זה בפומבי, כשיש כאלה (ואני לא בתוכם לשמחתי, ועדיין) שלא יכולות לזוז בקושי לשירותים, כי יש להם 15 שניות התראה. וכשיש אלפי משפחות חרדות, כוססות ציפורניים מדאגה (גם המשפחה שלי), שרק מייחלות לשמוע שהכל בסדר, ולראות שוב את יקיריהן"

אם זה לא חד משמעי, אז לא יודעת מה זה חד משמעי (ומילא אם רק אני הייתי מבינה כך, גם מי שסינגרה עליה הבינה זאת ממש כך).

 

[maysher]

ממשיכים כרגיל.

למרות שאתמול הבנות דנו איפה בסידורי השינה. אצלנו או אצל החברות. בסוף אמרתי שבגלל שלחברות אין חדר מוגן בבית, מעדיפה שישנו אצלנו (מסתבר שבית המלון אצלנו נשאר פתוח).
אבל מעבר לזה, די רגיל.
למרות שבוטל לי קורס שהיה אמור להתקיים בחוץ בפארק.
הקטע הכי הזוי שנופלת לי הבטן כשאני שומעת רעשים של אמבולנס וכאלה. דווקא כשיש אזעקה אני מגיבה רגיל. אבל לרעשים אחרים- התחלתי להלחץ.
לא יודעת איך שורדות הדרומיות.
מצד שני, ומצטערת להפוך את השרשור לפוליטי, כשמבינים מה הולך בעזה ורמת ההצטיידות שלהם בנשק ומנהרות, אני די מבינה שאין ברירה. רק הבעיה שהפתרון כרגיל יהיה זמני. אבל עדיין נראה שאם לא היינו נכנסים עכשיו לעזה, זה היה יכול להגמר בעוד שנה או שנתיים הרבה יותר רע עבורנו.

 

[מיסיס מייס]

נכון (הסייפא)

 

[סקרלט אוהרה 2]

מסכימה עם ה"אין ברירה" אבל לא בהכרח עם "זמני"

ז"א מסתבר שזה אכן יהיה פתרון זמני, כמו תמיד, אבל אולי אם הפעם כל העם ייתן קצת קרדיט, ויבין שזו נקודת מפנה (המנהרות זה איום הזוי, מטורף, לא סביר בעליל, וכמעט בלי אפשרות להתגונן מפניו) ושאין לנו ברירה אלא להיכנס בכל הכוח - אולי זה ייתן אומץ למנהיגים לקבל החלטות קשות. וברור שהן קשות ומהותיות. לשני הצדדים.

 

[maysher]

אני גם כל כך עצבנית

כי אחותי מפרסמת סטאטוסים של תמיכה בעזתיים. אני לא רוצה אבדות מאף צד, אבל מעצבן שאחות שלי, שיצאה מבית ימני קיצוני, מחזיקה בדעות אולטרה שמאליות (אני אגב ימין מרכז).
ומסכימה שהמנהרות האלה זה דבר נוראי. הן ממש חרב מעל תושבי עוטף עזה.