שלום פיונה ויפעת וכולם, מה המצב? מגילה

.
אז כמו במקרים רבים אני מוצא קצת סתירות פנימיות בדברים שמקשים עלי להבין. ואני מתכוון לדברים הבאים:
"אם הכלבה מפחדת אין סיבה שלא ללטף ולהרגיע אותה, להראות לה שהכל בסדר. ואז כשהיא נרגעת ופחות לחוצה אפשר לצ'פר אותה עם חטיפים על ההתנהגות הרגועה.
כשאנחנו עובדים עם כלב, אנחנו מחזקים או מחלישים התנהגויות, לא רגשות.".
בתוספת - שמדובר על עבודה בהתנייה קלאסית.
אז כמה דברים, ליטוף הוא לא בהכרח מרגיע, יש צורת מגע מרגיעה ויש כזו מעירה. והכי חשוב שליטוף מהווה בעצם חיזוק-חיובי (מרכז העונג מופעל).
אם כך למה עם הצ'ופרים יש המלצה לחכות עד לרגיעה ואז לצ'פר/לחזק, אבל עם ליטוף ההנחיה כן ללטף/לחזק גם כשהכלב לא רגוע?
חיזוק-חיובי הוא חיזוק חיובי, מה ההבדל?
דבר שני, לגבי - "כשאנחנו עובדים עם כלב, אנחנו מחזקים או מחלישים התנהגויות, לא רגשות".
סליחה? ראשית קיימת טכניקה בגישת העבודה המדוברת ששמה - "שינוי-רגש" וגם היא מתבצעת ע"י התנייה-קלאסית, משמע בהחלט שלעבודה הזו יש השפעה על המימד הריגשי.
שנית, בהתניה-אופרנטית אכן מחזקים התנהגות אחת ספציפית באופן-ישיר, אבל בהתניה-קלאסית לא מחזקים התנהגות באופן ישיר כלל!
התניה קלאסית באה לחבר בין שני גירויים שונים, וכשההתניה מצליחה אנו יוצרים את החיבור כש-X מופיע אז מייד גם Y יופיע.
זהו, זו כל ההתניה הקלאסית כולה.
אבל מה? שלחיבור של שני גירויים יכולות להיות המון השפעות נלוות, כמו למשל השפעה על הרגש והשפעה על ההתנהגות. גירוי X מביא איתו סך של "זיכרונות" ורגשות, וכך גם לגבי גירוי Y. והצימוד הזה יכול להביא למצב ריגשי שונה שיביא איתו שינוי בביטוי החיצוני - ההתנהגות

.
בהתנייה קלאסית לא ניתן להשפיע על התנהגות, אלא באמצעות הרגש, ולכן לומר שמשנים התנהגות ולא רגשות זו טעות לדעתי.
ניקח דוגמא, מהניסויים של סקינר, נצמיד בהתניה קלאסית צליל ואז מכת חשמל. משמיעים צליל ומייד אחריו הכלב מקבל שוק חשמלי. איך יודעים שהכלב למד את הצימוד? מנסים בהמשך להשמיע צליל ואז בודקים אם הכלב מתכווץ מ פ ח ד!
הכלב לא יראה את ההתנהגות של התכווצות אם הוא לא מרגיש פחד/רתיעה. משמע מגיעים לשינוי התנהגותי באמצעות צימוד שמשפיע על הרגש.
בדומה גם הנסיון לשינוי-רגש חיובי. נצמיד לגירוי המפחיד גירוי נוסף חיובי (צ'ופרים למשל), וע"י כך כשהכלב יראה את הגירוי הראשון שמאיים תעלנה בו גם רגשות שמחים כי הוא גם יודע שיש צ'ופרים בדרך, וכך ניתן להשיג שינוי בהתנהגות.
אז התניה קלאסית יכולה להביא לתוצאות שונות ומשונות. כולל גם לעורר בכלב שני רגשות מנוגדים שיכולים דווקא להביא לחרדה או לאסוציאציות מעוותות... הכלב רואה גירוי שמעורר בו גם פחד וגם שימחה בו זמנית...
לגבי כלב שנוהם ומלטפים אותו תוך כדי: אנו בעצם מצמידים עונג לגירוי-המאיים, זו כל ההתניה. אבל אנו שוכחים שהוא גם כרגע מבצע התנהגות - תוקפנית!!!
אז האם עכשיו זו התניה-קלאסית או שזו בכלל כרגע התנייה-אופרנטית? (רק הכלב יודע....).
אם זו קלאסית, אז שוב יווצרו שני סוגי רגשות מנוגדים, שילחמו זה בזה והמנצח ביניהם יבוא לידי ביטוי בהתנהגות-החיצונית.
אם זו התניה אופרציונלית, אז בעצם יש גירוי - המטרה/האדם, יש התנהגות (תוקפנית) של הכלב, ולאחריה יש חיזוק! (אם ליטוף או אם צ'ופר, או אם כל חיזוק אחר).
משמע בהתנהלות זו אנו בעצם מחזקים בהתנייה-אופרנטית את ההתנהגות התוקפנית!
אז מישהו מוכן לחתום לי שהוא מבודד את שני המצבים הנ"ל? אולי מומחה אמיתי, אבל בטח שלא הייתי מציע ללטף או לצ'פר כלב שמראה כבר התנהגות תוקפנית!
לסיכום אחזור ואומר כי ההתניות השונות כבודם במקומם מונח. וזה כבוד די מצומצם, לדעתי. אני מביא 2 ציטוטים מוויקיפדיה:
1. מהערך - בהביוריזם:
"הביהביוריסטים שאפו להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, אשר ניתן לבחון אותו במעבדה, לכמת אותו במדדים מדויקים, ולתאר באמצעותו בצורה ישירה את פניו הגלויים של האורגניזם, קרי: ההתנהגות ולמידתה.
כוחו של הביהביוריזם ירד כשפותחו כלים תאורטיים חדשים, שאיפשרו ניבוי אמפירי ברמה גבוהה, גם כאשר נעשה שימוש במונחים קוגניטיביים כגון: זיכרון, תפיסה, הסקה ועוד. תובנות נוירולוגיות ואבולוציוניות הקהו גם הן את חודה של גישה זו, אחר שהתברר שתהליכי למידת ההתנהגות אינם זהים בכל בעלי החיים, ויש בעלי חיים שלעולם לא יהיו מסוגלים לצורות מסוימות של למידה.".
2. מהערך "קופסה שחורה":
". למשל, לפי התאוריה הביהביוריסטית בפסיכולוגיה, אין חשיבות לניסיון להבין את ההליך הפנימי המתרחש בתודעת האדם הנסתרת, חשובים רק הקלט החושי והפלט ההתנהגותי, משום שרק עליהם ניתן להתבונן בתצפית ולתאר אובייקטיבית, וכך לפתח באופן מהימן את החקר המדעי של ההתנהגות; לפיכך, על פי גישה זו, יש להתמקד בחקר ההתנהגות רק בגירויים ובתגובה של האדם לגירויים, ולא לעסוק בחקר התהליכים הפנימיים המובילים לתגובה זו, משום שאינם נגישים לבדיקה ישירה ותקפה מדעית.".
לא הייתי מגביל את עצמי לבחינת התנהגות רק באמצעות התניות, ובטח לא לבחינת רגש ונפש. ועוד לא דיברנו כלל על המימד החברתי.
הציטוט הראשון בא להראות שלא הכל בחיים הוא גירוי תגובה - אפילו לא הכל במוח! הגישה הקוגניטיבית אינה מפליגה לעמקי הנפש, אלא מדבר על דפוסים, תבניות, צירים של תכונות ומאפיינים, ועל השפעתם על האישיות וההתנהגות. וכפי שמצויין, גישות אלו די עקפו את הביהביוריזים (בכמה מובנים

).
הציטוט השני מדבר על הפנימיות - הרגש, התודעה, הדחפים, הנפש. כל זה לא מעניין כלל בביהביוריזם, המכנה אותו קופסה-שחורה שלא מענינת אף אחד, כל מה שמעניין הוא לכניס קלט, ולקבל פלט. אגב גישה רובוטית.
אז אתם נשענים על טבלה אחת מתוך גישה שלמה, שהיא גישה שערכה אינו הכי גבוה שיש, ושכן זו גישה שאין לה טיפת נטייה לדבר ולברר על הרגש ועל הנפש!
טבלת ה- 2X2 היא אכן מספקת כלים עוצמתיים, בדיוק כמו חנק ודוקרנים כך גם ההתניות-קלאסיות חיוביות ישירות ועוצמתיות - כלים.
זה לא כל מה שיש, זה לא כל מה שמשפיע, ובינינו זה בכלל לא מה שחשוב בתחום טיפולי ובהתעסקות עם בעלי-חיים!
לילה-טוב, השקעתי המון כדי לכתוב, אנא קחו זאת כחומר למחשבה ולא כאל חומר למלחמה

.