גולני, גדוד 51

ערסlight

New member
גולני, גדוד 51

זוהי היחידה של בני. הבן שלי לא היה שם... הוא בקורס ועושה פעילות מבצעית דווקא בעזה. כל הנפגעים הם חברים והמפקדים שלו. 8 הרוגים ו-22 פצועים. את רובם בטח ראיתי בטקס סיום המסלול שלהם. מחר ישוחרר ל"יום לוויות". איך אפשר לבחור לאיזו לוויה ללכת ואיזה חבר לבקר בביח"ל? היום דיברנו. כל החיות והעוצמה בקולו התנדפו ללא הכר. עובר עליו גיהנום. אפילו תסכול שהוא לא היה איתם. ואני הקשבתי. אני יודע שהוא יתגבר. הוא גבר חזק. הצבא הקפיץ אותו מילדות לבגרות בדרך הקשה. ואני? מה כבר אפשר לאמר?
 
אני משתדלת להתנתק

משתדלת לא לראות חדשות אבל בצהריים כבר שמעתי על האסון הזה... וממה שהבנתי זה לא הסוף.... איך ניתן להתמודד עם זה בתור הורה איך ניתן לקבל את זה שיותר לא תראה את האוצר שלך איך ניתן לנחם בכלל את ההורים שברגע אחד חרב עולמם... עצוב
 

Raychoo

New member
הוא גבר חזק.

יש לו אבא חזק. כמו שאמרת, הקפצה לבגרות בדרך הקשה. אי אפשר שלא להגיב להודעה הזו שלך, הרצון לחזק ולעזור הוא כה גדול ואי היכולת לעזור גדול לא פחות. כפי שציינת....מה כבר אפשר לאמר?
 

אא ניר

New member
אתה יודע מה הבעיה הכי גדולה שלו ?

למרבה הפרדוקס, אני חושב, שהבעיה הכי גדולה שלו, שהוא לא היה שם. זה, לעניות דעתי, יהיה גם הזיכרון הכי חזק שלו, והכי מתסכל. חושב {וסומך עליך לגמרי} שכדאי להשאיר מקום, למרות חוזקו, לחולשה מחלישה. ניר
 

folkman1

New member
מבין אותו ומצד שני טוב שכך

גם עומר הבן שלי איבד 6 חיילים בגיזרת עזה לפני שנתיים כמעט והוא ....מתוסכל ,כי לא השתתף בקרב ההוא
 
אין...אין מה לומר...

כאב...עצב..דמעות... אין מילים... כל פעם חושבת על החיילים שנופלים לנו...רואה את התמונות שלהם...ילדים-עדיין ילדים.......ומיתכווץ הלב מכאב... עליהם...על המישפחות...על החברים... ותמיד חושבת ...איך..? איך מיתגברים על כאב כזה ....איך המישפחות ממשיכות אח"כ...? איך הגוף בכלל מכיל כזה כאב..? מדינה כזאת קטנה....עצב וכאב כזה גדול.... איך מנחמים ?מה אומרים?...אין לי מושג...
 
הפעם למיטב הבנתי אלו לא ילדים

אלה מילואימניקים מנוסים כך שאני מניחה ואני מקווה שהבנתי לא נכון אבל כנראה שחלקם הגדול עם ילדים
 

יערית

New member
מה כבר אפשר לומר?

שאפשר לבכות ,ולכאוב,ולכעוס ולהרגיש הכי זיפת שבעולם,כמעט כמו אלו שלא נלחמים,אלו שמרגישים ששוב נפלו ילדים על גבולות מדינתם הפוך משבו בנים. ולהיות שם עבורו,כמה שרק אפשר-כ"כ קשה לאבד,כ"כ קשה לעכל את אובדן האבידה ועוד בגיל צעיר ותמים. משתתפת בצער המשפחות השכולות,בצער החברים החברות
 

m a y a 69

New member
יום עצוב עצוב

פשוט כואב הלב על הילדים בני 19 20 שצריכים לעבור את הכאב והפחד הזה.. הלוואי שתיגמר כבר המלחמה הזו ושכולם יחזרו הביתה בשלום
 

Dardar63

New member
גוש גדול שעומד בסרעפת

חשבתי היום על המושג הכל כך שגור אצלנו, שמעט מאוד פעמים התעמקתי בו ממש- נהרג בעת הגנה על המדינה. חרא של עולם שבו עדיין אנשים מגנים בגופם על המדינה. שום דבר לא יוריד את העצב שלו, רק לתת לעצב מקום אני מניחה. עוד קלישאה , אבל אין משהו אחר.
 
בחרתי לא להלחץ מהמלחמה על אף...

שיש לי חייל צנחנים עד לפני יומיים היה באיזור החרמון עצם הידיעה שלי שהוא שם אפשרה להמשיך ולהתנהל ברוגע הפנימי שלי למרות כמות הצפירות והנפילות סביבי מאז שבני התקשר והודיע על שינוי מיקומו ודאג לציין שלא יוכל להשתמש בפון ויתקשר שיאתאפשר לא שמעתי מילה ממנו כלל יחד עם הידיעה הזו שניסתה לערער את הבחירה להתנהל רגיל וחיובי התנהלתי ביומיום העסקתי את עצמי בעבודה אפילו בתוך ביתי היום עקב הידיעות על הקורבנות של חיילנו בקו העימות הטלפון שלי מצלצל בשאלות לשלום בני ואני חושבת ולא יודעת איך לעמוד מול השאלות הזהירות של השואלים אם להעריך את דאגתם או לכעוס עליהם על הזעזועים שמעוררים בי ברגעים אלו מרגישה חנק בגרון צורך לבכות החוסר מודעות מתחילה לחלחל בי משהו שמאוד דאגתי שלא להתעסק איתו והרי הפחד והדאגה לא יעזרו לי בדבר חוץ מלהוציא את עצמי לדעת מנסה להפנים שילדיי מוגנים בברכתי באהבתי כל אחד במקומו באזורו מאמינה שאני מגן מגנה עליהם בכל מעודי והם שמורים מכל רע, כאב ופגע לאאאאאאאא רוצה שהתעניינו לא רוצה שישאלו ילדיי בטוחים בריאים ושלמים שיט... הפחד התחלחל בתוכי חייבת להאחז באמונתי ואני שואלת .... איך אתם הייתם מעדיפים שיתקשרו ויתעניינו או לא? האם נכון ליזום טלפון ולשאול בשלום החיילים של מקורביכם עקב ידיעה זו או אחרת בחדשות? האם נראה לכם צעד רצוי ומתחשב? אישית לא רואה זאת נכון וחיובי ואולי אני טועה .....
 

ברסה1968

New member
עד מתי המלחמות ימשכו?

צריך להפסיק את המלחמה הזאת עכשיו. לפני שנסתבך כמו בשלום הגליל. במלחמות אין מנצחים .
 
למעלה