לדורי, את הסיפור הזה הביאו לנו אותו בעבר
אני לא זוכר מי הביא אותו, אבל הוא היה בתוך אתר ויחד איתו היו תגובות מהעולם הערבי. חלק מהתגובות אני זוכר שהיו קשים מאוד כלפי היהודים. המוח שלי עסוק במה שקורה בשדרות כיום. אני לא יודע מה היה ואך היה ב 51 , כי אז עוד לא נולדתי, אבל אני יודע טוב מאוד מה היה בין 61 ל 71 , בעיני זה לא היה אהבה גדולה, היינו שרויים בחרדה גדולה, וטלענא ראסנא קבל רג'לנא, וברחנו כל עוד נפשינו בנו. נכון שהיו אנשים שהיו ידידותיים כלפינו, אבל לא אני ולא משפחתי ולא אלה שאני הכרתי, הרגשנו בטוחים, ותמיד התחושה היתה, שאת הזהות שלנו צריך להסתיר. מה אני מנסה לומר, אני עייף מלשמוע את המשפט אתם בסדר ואנחנו אוהבים אותכם והבעיה היחידה בכם זה שאתם ציוניים. אני באתי למדינת ישראל אחרי שתרתי משמע נזרקתי מעיראק, אני עייף מזה שאומרים לי שזה בסה"כ עימות על שטחים, על אדמות. אתה יודע, יש משפחה, יהודיה, הבת יצאה לאוניברסיטה, ואילו כל השאר היו בבית, כ 7 נפשות, אני לא זוכר את המספר במדוייק, אני חושב שזה היה בסביבות 1970 , נכנס אליהם הביתה אדם עם גרזן והרג את כולם במכות גרזן. אז אנחנו ברחנו כל עוד נפשינו בנו........ הבת חזרה וראתה את אשר ראתה........ כולם דיבורים ודיבורים בקול גדול אבל ברגע האמת אנחנו לא שווים שיתאמצו בשבילינו. ואילו מובארך היה יכול היה מחסל את כולנו מבלי להתחרט, העיקר שיהיה לו שקט. הקוראן הוא הספר האנטישמי הגדול ביותר על פני האדמה, האסלאם רדף את היהודים והשפיל אותם בכמה וכמה הזדמנויות לאורך ההיסטוריה, הקוראן מלא בקריאות גנאי ובוז כלפי אנשי הספר, ואני עייף כשמשחקים כאילו שאוהבים אותנו, וכועסים עלינו רק בגלל מדינת ישראל, זה השקר הגדול ביותר שאני התעייפתי מלהקשיב. אבי ז"ל ב 1937 , כתב מכתב לרב של ניו יורק, שבו הוא מתאר לו את התהלוכות וההפגנות בעיראק שזעקו מוות ליהודים........... ב 37 לא היתה מדינת ישראל ולא היה בטיח', ואפילו הנאצים עוד לא היו. כל החיים שלנו, רק רצינו שיאהבו אותנו ושיקבלו אותנו כשווים, כבני אדם שקיימים בזכות עצמינו......... והם עשו לנו טובה כשהיה להם נוח, אבל כשהגיע הרגע הקשה, הם התנהגו כאילו שאנחנו לא קיימים ולא מכירים אותנו. אז אני נמאס לי לשמוע מהאהבה הגדולה שהיתה קיימת, לא אהבה ולא בטיח', הם כל כך שונאים את העובדה שרוב המוסיקאים היו יהודים, הם כל כך שונאים להודות בזה. כמובן שאני לא חייתי בשנות הארבעים ולא בשנות החמישים, אז אני לא יכול לדבר על האהבה הגדולה שהיתה אז בין היהודים למוסלמים, אבל כל העניין של תופעת אלפרהוד, קשה לי להאמין שזה היה בישול של הנאצים....... מי שיחליט להעמיק בלימודי הקוראן, יבין במוקדם או במאוחר כי היהודים עם לא אמין שבגד באלוהים, והאסלם הוא הברירה האחרונה שאלוהים פנה אליה................. אז שלא יספרו לי סיפורים, ברחנו מעיראק כל עוד נפשינו בנו. בהזדמנות הראשונה שנסובב את הפנים, יתקעו לנו סכין בגב. כל החיים שלי הרגשתי כך, גם בעיראק, וגם בארץ. מה אני אעשה, כך אני מרגיש.