גוויעה ...הייתי זקוקה להמון
אומץ לפרסם את זה פה. גוויעה בסוף תהיי פסנתרנית של בתי קפה. ישנו בך אותו הלהט הוירטואוזי כשאת מנגנת את הפרלודים הפשוטים של באך. ואת משכנעת עצמך, שמעולם לא ניגוז החלום, כי מעולם לא היה וישנם הקלידים האלה, סימן חיצוני- לכאורה כה קל ופשוט- למיתרים הסבוכים, לכל אותו המבנה הפנימי המופלא כמו אותו המבנה של נפשך. נפש השתיקה שלך המשוררת צלילים במגע האצבעות הנזרקת לעיתים כה רחוק עד כי אינך יכוה להבחין עוד באצבעות הרועדות בעד מסך דימעותיך. כעת הדמעות, כמו עורבים שחורים המנקרים בנפשך. לאטם גוססים בך הצלילים. מתכדרת
אומץ לפרסם את זה פה. גוויעה בסוף תהיי פסנתרנית של בתי קפה. ישנו בך אותו הלהט הוירטואוזי כשאת מנגנת את הפרלודים הפשוטים של באך. ואת משכנעת עצמך, שמעולם לא ניגוז החלום, כי מעולם לא היה וישנם הקלידים האלה, סימן חיצוני- לכאורה כה קל ופשוט- למיתרים הסבוכים, לכל אותו המבנה הפנימי המופלא כמו אותו המבנה של נפשך. נפש השתיקה שלך המשוררת צלילים במגע האצבעות הנזרקת לעיתים כה רחוק עד כי אינך יכוה להבחין עוד באצבעות הרועדות בעד מסך דימעותיך. כעת הדמעות, כמו עורבים שחורים המנקרים בנפשך. לאטם גוססים בך הצלילים. מתכדרת
