גדנ"ע לכיתות י"א

[אחותו של שקספיר]

ויש גם אפשרות -שמדובר בילד ציני,או בוגר

שלשחק בחיילים נראה לו מטופש
והוא לא רוצה לקחת בכך חלק.

או שהפיתוי של 5 ימי חופש בבית-גדול יותר מהפיתוי של בניית אוהלים?

אני בעד לחפש סיבות (תמיד)
אבל לפעמים זה "סתם" כי לא "בא לו".

 

[אימם]

ואני בעד לנסות בדרכים נוספות

אני בעד לפנות במקרים כאלה (שהילד מתעקש בלי שאנחנו מבינים מדוע) ליועצת ולשתף. כי אם באמת יש אישהוא קושי חברתי או גם אם קשה לנו להעביר את המסר שחבל שיפסיד חוויה, יש סיכוי שהיועצת תוכל לעזור. מקסימום זה לא יזיק לנסות.

 

[לאונידס]

מנסיוני בהחלט יכול להזיק

הפניית הזרקורים אל הילד נושאת בחובה פוטנציאל נזק רציני וראיתי לא מעט פעמים שהנזק גם מומש.
ממליץ לחשוב טוב טוב לפני שפונים ליועצים ומורים, לבדוק היטב את גישתם לפני שפונים אליהם.

 

[אימם]

במה שיחה בנושא יכולה כאן להזיק?

אתה יכול לתת דוגמא? כי עד כה במהלך החטיבה והתיכון של הילדים לנו זה אף פעם לא הזיק

 

[לאונידס]

ישנו סיכון שהילד יתוייג כ"בעייתי"

הילד כבר לא יהיה ילד ככל הילדים, הוא יתוייג ומאותה נקודה ואילך כל מעשיו שלא יהיו במרכז הקונפורמיזם, ויכוח, חיסור, מריבה וכו' יבחנו בזכוכית מגדלת תחת התיוג הזה.
אני לא טוען שבהכרח זה מה שיקרה אבל ראיתי לא מעט מקרים כאלה.
לכן המלצתי לבחון קודם כל מהי הגישה של היועצים והמורים איתם רוצים לשוחח, לשקול איך נראה שהדברים יתגלגלו ולהחליט בהתאם.

 

[אימם]

אני לדוגמא סביר להניח שמתוייגת כהורה בעייתי

למי אכפת איך מתייגים אותנו בחדר מורים ואצל היועצת?! כל עוד הם עושים את עבודתם (לעיתים בזכות זהׂ)
הלכתי ליועצת כשהיה לי חשש שהבת תגיע לאנורקסיה ולא היה לי אכפת כיצד יתייגו אותה/אותי והיועצת עזרה בשיחות ובהפניות לגורמים המתאימים
הלכתי ליועצת כשהרגשתי שלבן לא היו חברים בכיתה וכשהמחנכת לא תרמה במיוחד לנושא, והיועצת עזרה.
כשהבת הייתה בחטיבת ביניים והיה ריב בנות ביקשתי ממנה ללכת ליועצת שעזרה לה עם ההתמודדות עימן.
החשש מתיוג הוא בעוכריך.

 

[לאונידס]

דיברתי על הילדים, לא על ההורים

גם לי לא אכפת איך מתייגים אותי כהורה.
אם את חושבת שתמיד ב 100% היועצים והמחנכים מסדרים את העניינים לטובת הילד אז יופי, הניסיון שלי מראה שהסביבה לא תמיד כזו.
כנציג הורים נתקלתי בביטולם של תלמידים (בעיקר תלמידות) שתויגו כבעייתיים ובהפרות בוטות של פרטיותם.
אני מקווה שאלו שאת מייעצת להם לפנות ליועצים ומורים בבעיות שאינם לימודיות נתקלים ביועצים ומורים מהסוג שאת מדברת עליהם ולא כאלה שאני נתקלתי בהם.

 

[אחותו של שקספיר]

לא חוששת מתיוג-

ולאורך כל שנותיי כהורה- לא עירבתי את היועצות למינהן

כי אני לא מאמינה גדולה ביכולת המקצועית של יועצות בתי ספר.

כי אין לי אמונה גדולה במרבית המחנכים והמורים (מרבית! לא כולם)

אני בוודאי לא אבחר להתייעץ איתם או להפנות בעיה לטיפולם (מהסוג שציינת)

לא מצאתי את עצמי פונה אליהם גם בנושאים אחרים (המורה לאנגלית מפלה אותי... או אחר)

אני מאמינה ביכולת של הילד לפתור בעיות בעצמו - כן אתן לו עיצות ותמיכה איך לנהוג (ועד כה זה עבד כנראה)

אעדכן את המחנך/יועצת במקרה שאני סבורה שהוא צריך לדעת--וזה הכול.


כאילו מה תגיד יועצת או מחנך לילד שלא רוצה לצאת לגדנ"ע? --אתה צודק בשיקוליך? או שתגיד לו --- "תנסה, תשתדל, נתמוך בך" ?
היא תגיד לו "אתה צודק- זה קשקוש ומשחק בקקי של כאילו חיילים" או תגיד לו "במדינת ישראל זה חלק מהחובה וההתבגרות והציונות"

בקיצור-
איפה שאני לא רוצה שהם יתערבו
לא הייתי פונה אליהם
בטח שלא במקרה של פעילות בית ספרית.

 

[אימם]

שמחה עבורך שלא הצטרכת עזרה

נכון שרצוי ללמד את הנער להתמודד ולעזור לעצמו אבל לצערי לא תמיד הרצוי הוא מצוי.
את שואלת מה תגיד היועצת?! אולי ההורה, במקרה זה האם, לא מודעת לבעיה חברתית שיש לבנה או לבעיה אחרה שבגינה
הנער מתנגד נמרצות לצאת לפעילות. אולי ליועצת יש דרכים לברר ולבדוק אם יש בעיה כזו גם עם נערים אחרים,
לא נתקלתי ביועצת קשוחה שמדברת בטון של ציווי אלא להיפך.
מה הדבר הכי גרוע שעלול לקרות? מקסימום לא תגלה כלום.

אגב זה מזכיר לי סיפור על דודתי שתהיה בריאה, ששמרה מכולנו "סוד כמוס" בנוגע למשהו אישי של בן דודי.
יצא לנו לדסקס על זה השבוע לאחר הגילוי. אמרתי לו שאילו ידעתי שנים קודם, הייתי מנסה לעזור והוא מאוד הסכים שהיה זקוק בזמנו לעזרה ותמיכה
יש אנשים עם נטייה לשמור דברים בסוד מטעמי בושה, מסיבות אחרות...ולפעמים הגישה הזו היא זו שמונעת את קבלת העזרה.

 

[adif11]

האמת שניסינו הכל

אני דיברתי איתו, גם המחנכת ורכזת השכבה הדגישו בפניו את הפוטנציאל החוויתי של השבוע הזה.
הוא לא רצה בשום אופן וגם חלק איתי את הסיבות:
1. החבר'ה שלו לא יצאו . הם חבורה של כ 8-9 גברברים ולצערי הם לא יצאו,גם לפולין למשל הם לא נסעו ולכן הוא גם ויתר ולא נסע.
לטיול השנתי בשנה שעברה חלק מהם כן יצאו ואז הוא נסע בשמחה וחלק איתם חדר. כל נסיונותי לשכנע אותו שזו דווקא הזדמנות
נפלאה להכיר חברים וחברות חדשים, לחזק יחסים עם כאלה שאינם מחבריו הקבועים - לא צלחו.
2. לדעתו כשייתגייס תהיינה לו שלוש שנים ארוכות בהן יצטרך ללבוש מדים, לציית לפקודות ,לירות במטווח ולנקות שירותים ולא ברור לו
מדוע עליו להקדים את המאוחר, זה בלאו הכי יגיע.
3. בתור חנון מחשבים הוא חושב שהרבה יותר כיף לבלות בבית כמה ימים מאשר לבנות אוהלים .

זה מה יש.....
בסוף הרמתי ידיים. לא נראה לי שווה לעשות מזה פיצוץ.

 

[adif11]

עדכון משעשע :

ובכן, בימים א ו ב' הוא לא הלך לבית ספר.
ביום ב' בצהריים התקשרה אלי המחנכת לשאול מדוע לא הגיע לבית ספר . יש חובת התייצבות בבית הספר
למי שלא יצא לגדנ"ע.
אמרתי לה שהילד הבין שאין חובת התייצבות וגם בדקנו באתר של בית ספר ולא נאמר שם כזה דבר, בכל אופן תודה
על העדכון . הבטחתי שיגיע למחרת.
בדק באתר, אכן למחרת היתה מערכת תגבורים למי שלא יצא לגדנ"ע. סה"כ 5 שעות מתוכן שעתיים ראשונות עם המחנכת.
התייצב למחרת , יום ג', ב8:15 בבית הספר:
שעתיים ראשונות - המחנכת לא טרחה להגיע
השעתיים הבאות המורה לאנגלית כנ"ל. נכנס 20 דקות לפני סוף השעה השניה ואמר שאין לו מה לעשות איתם לכן מבקש שישבו בכיתה בשקט עד סוף
השיעור ולא ירעישו כי הוא מוכרח ללכת.
שעה אחרונה נכנס המורה להיסטוריה. במשך חצי שעה פטפטו על הא ודא ואז שחרר אותם הביתה.
יום ד' נשאר בבית.
היום היה תמ"א. המחנכת לא אמרה מילה בענין הגדנ"ע.
קצת מצחיקים בבית ספר, לא ?

 

[נומלה]

מצחיקים???

המחנכת הזו היתה חוטפת ממני כמה שאגות והערות (לא בונות). ובפעם הבאה הייתי מזכירה לה את ההברזות שלה.
את מלאך שמקבלת את זה בשוויון נפש.

 

[adif11]

ביום ג' כשהוא חזר

מבית ספר אחרי 5 שעות של "אין מורים" והתקשר לעדכן אותי, שאלתי אותו אם הוא מסכים שאדבר עם המורה או אסמס לה
בקצרה מסר . הוא ביקש שלא אעשה זאת.
רצונו של אדם כבודו. מה שנשאר לי זה לצחוק מכל הענין.

 

[אחותו של שקספיר]

אותי זה לא מצחיק

אבל כל כך טיפוסי.

(איזה מזל שהשנה אני מסיימת תיכון פעם אחרונה !!!)