גדנ"ע לכיתות י"א

[adif11]

גדנ"ע לכיתות י"א

פעמיים התייעצתי אתכם בנושא כי כבר היו שני מועדי יציאה שנדחו.
למי שלא זוכר - בן ה 16.5 לא רוצה לצאת לשבוע גדנ"ע. השאלה היתה אם הייתם מגבים מול בית הספר.
נו, אז רגע האמת הגיע, הם יוצאים מחר לארבעה ימים (קוצר משבוע) הילד נשאל ע"י המחנכת איפה אישור היציאה מההורים והמהם משהו על כך שהוא
כנראה לא יוצא. לדבריו המחנכת לא אמרה כלום. בדקתי באתר בית ספר , אין דרישה שמי שלא יוצא יתיצב ללימודים.
הוא מתכוון בארבעת הימים הקרובים פשוט להשאר בבית. אני בכוננות מגננה , ממתינה לשיחת טלפון מבית ספר.
האם יתכן ואף אחד לא יתקשר ?
בכל מקרה אמרתי לו שלא יקבל ממני אישור בכתב לבית הספר (שבו מרוח איזה סיפור מצוץ מהאצבע שמסביר למה הוא לא יכול לצאת)
ביום חמישי יש תמ"א, מקווה שלא נחטוף שטיפה.
מה אתם הייתם עושים ?

 

[חני בו]

ראשית את צודקת

הוא לא צריך לקבל ממך אישור מזויף. שהוא יעמוד מול המורה/הרכז ויסביר מדוע לא יצא.
כמו שכבר כתבתי, גם הבן שלי בזמנו לא יצא לטיולים האלה. לדעתי חבל מאד מאד.
הבת (כתה י') חזרה ביום רביעי מ-4 ימי גדנע ערבית. נהנתה מכל רגע!! הבן שלי לדעתי פספס את כל החוויה הזו.
בקיצור לא הייתי עושה דבר.

 

[adif11]

גם לדעתי זה הפסד של חוויה

ואילו יצא היה נהנה מאוד, אבל הוא לא רצה לשמוע.
וכן....זה בדיוק מה שאני עושה.....כלום.
שבוע טוב

 

[נומלה]

בית הספר שלה אוהב

גדנ"ע חננות.... הבן שלי יצא לגדנ"ע אויר.
זה גדנ"ע זה? אנחנו טווחנו בעוזי וקלצ'ניקוב והם שומעים הרצאות ואוכלים עוגות.

 

[חני ב]

חחחחח היא אמרה שהם לא הפסיקו

ללמוד ערבית. כל רגע פנוי למדו ערבית. הדבר הרע היה האוכל.

 

[אשרי האשה]

גדנ"ע מזרחנות זה פשוט אליפות

הילדה שלי פורחת שם ונהנת מכל שניה
אבל היא נהנת מכל מסע/גדנ"ע/טיול שיש, גם בהכי קשים

כשהיה לה משבר במגמה, גדנ"ע מזרחנות החזיר לה את אהבה למגמה

 

[הייתיאביבקיץ]

אני חושבת שזה בינו לבין בית הספר

את מצפה לשטיפה, כאילו את עצמך התלמידה...

לדעתי אם לך עצמך אין אינטרס/דרישה שהוא ייצא לגדנ"ע - אז את לא צריכה להיות חלק מהתמונה

בפרט שבית הספר לא ביקש ממך לעשות כן. אים סיבה שתרגישי מחוייבת או לא נעים.

 

[נומלה]

זה הזמן לעשות לו גדנ"ע נקיונות לפסח.

זמן מצוין להשאר בבית וללמוד איך מנקים חלונות ביסודיות (ואולי גם את המקרר?).

 

[יעל י]

גם אצלי לא יצא...

היינו בקשר רצוף עם המחנך חודש לפני וניסינו הכל לשכנע שכן.
לא יצא.
הלך כל יום לבית ספר.
לא מצטער בכלל.
החברים בשכבה אמרו שהיה נורא להם.

לדעתי את נוהגת נכון שלא מגבה באישור אבל כן להתקשר למחנך ושימצאו לו מה לעשות בבית ספר או באמת לתת לו דברים להכין לפסח בבית.

 

[לאונידס]

של מי הילד הזה?

אני יודע שלפעמים משרד החינוך מתבלבל וחושב ששלו אבל את אל תתבלבלי, הילד שלך והחינוך שלו באחריותך.
בהתאם לדעתי אמורה להגזר ההתנהלות שלך.
אם את מחליטה שלא ממש חשוב שיצא לפעילות גדנ"ע אז לא צריך גדנ"ע.

אם את חושבת שבזמן הזה ראוי שיעשה משהו בבית - אז בבית.
אם יש פעילות בית ספרית ואת חושבת שהוא צריך להשתתף בה - שיתכבד וילך לבית הספר.

למתוח את הגו והעיקר לא לפחד כלל.

 

[BrightEye]

אתה מערבב אחריות עם התנהלות והתנהגות

לכל מקום שאתה הולך והוא ציבורי, יש התנהלות מקובלת לכלל הציבור.
כך בבית ספר שהוא מוסד ציבורי, יש קביעות שלא בהכרח מקובלות על כל פרט בנפרד, ולא כל הקביעות שלא מוצאות חן בעיני אחד מוצאות חן בעיני מישהו אחר.
לעומת זאת, האחריות של ההורה היא לשים לב שהילד מנהל במסגרת שהוא נמצא כפי שראוי להתנהג ולא ימציא לעצמו חוקים משלו.
גם בבית ספר פתוח, יש כללים, וגם בבית ספר פרטי.

 

[לאונידס]

מצטער, אני לא מסכים שהאחריות של ההורה

היא לדאוג שהילד יתנהג לפי חוקי בית הספר, זוהי אחריות של בית הספר.
בתור מגה חננה כל שנה אני מכריח את הצאצאים להגיע בחודש יוני לכיתה, אחרי כן אני מקבל טלפון מהילד שמבקש חילוץ (אסור לעזוב בלי הורה) כי הוא נמצא שם לבד, אין מורים ואין תלמידים.
לא לוקח עלי לכפות משמעת לא על ההורים, לא על התלמידים, אני עוזר לילד שלי להסתדר עם מה שקיים עם מינימום חיכוכים.

אם כל העניין שבית הספר נותן לילד הוא שיעור חופשי (כמו במקרה הזה) שמבזבז את זמנו של הילד כי לבית הספר לא נאה ללמד אותו
יש אולי חוק שקובע שבית הספר צריך ללמד והנהלת המוסד המציאה לה חוק משלה או שאין חוק כזה?
אז אין לי בעיה שילד יגיב בהתאם וינצל את זמנו טוב יותר בבית.
הילד אולי צעיר אבל לא רפה שכל, ההורה גם לא צעיר.

 

[אחותו של שקספיר]

וטיול שנתי, וטקס ליום השואה, מסיבת סיום,

יום עיון בנושא...

האם ההחלטות לגבי השתתפות בפעילות שאינה למידה ישירה-הן החלטות של התלמיד? ההורה?

אני חושבת שאם יש פעילות בית ספרית חובה (לא רשות, לא בחירה, לא מסע לפולין סלקטיבי)
אז הנוכחות של הילד שלי שם-היא גם חובה.

ובעצם---גם שיעורים בבית ספר, אם לומדים מקצועות שלדעתי אינם חשובים, או שאין לי רצון שילמד אותם-?

אני מאמינה באחריות ההורה על הילד שלו
וכן מבינה את גישתך "של מי הילד הזה" (תשובתי-של עצמו ובאחריות הוריו)
אבל--- מצד שני יש מערכת בית ספרית שאינה רק שיעורים ולמידה
והאם אני כהורה יכולה לשחרר את הילד מכל פעילות (בשעות הלימודים, לא התרמה לקשישים ב19.00 בערב) במסכגרת הלימודים וכו?
דעתי---רק במקרי קיצון, כאשר התכנים נוגדים את השקפת עולמי ותפיסתי.

 

[BrightEye]

בעצם העובדה שההורה מכניס את הילד למסגרת זו הסכמה לתנאי השהות בה.
כמו שכתבת- יש מקרי קיצון, יש מקרים פרטיים, אבל "בגדול" זו משמעות הרעיון שהילד שם.

 

[לאונידס]

זו לא הסכמה, זו חוסר ברירה

מה שעורכי דין קוראים "תחת מחאה".
מספר הברירות הראליות שיש לרוב ההורים די שואף לאפס.

הצד השני, המורים ההנהלה והפיקוח הם אלה שבאים מהסכמה. אין חוק הוראה או ניהול חובה.

את החוזה הלא שוויוני הזה מי שהפר אותו הוא דווקא הצד שהגיע מההסכמה, חברי המערכת החינוכית.
התלמיד או ההורה צריך לשקול את עמדתו מול ההפרה אבל לא הם אלו שהחליטו להפוך ימי לימוד לימי משחק בסמרטפון וספירת זבובים על התקרה.

משמעות הרעיון של הילד בבית הספר הוא מימוש זכותו ללמוד. כל השאר נועד כדי שיוכל לממש את הזכות הזו.
ברגע שנשללה זכותו משמעות המסגרת נעלמה.

 

[לאונידס]

צריך לזכור את ההקשר - שחרור משיעור חופשי

בית הספר החליט לעשות דין לעצמו ולא למלא את חובתו - ללמד את התלמיד.
התלמיד לא הולך לבית הספר כי הוא צריך ביביסיטר. התלמיד הולך לבית הספר כדי לממש את זכותו הבסיסית ביותר שם - ללמוד.
בית הספר החליט על דעת עצמו לשלול מהתלמיד את הזכות הזו.

אין לי בעיה אם תגובת התלמיד או ההורה היא שחרור בכלל מהמטלה הזו, או כהגדרתך, ה"תוכן" של השיעור הזה בעייתי (בדרך כלל משחק בסמרטפון), מבחינתי הוא יכול ליהנות מה"תוכן" הזה בבית.
בבית יש צ'אנס שאולי בכל זאת ילמד משהו בזמן המבוזבז.

בהתייחסות לעניין הכללי אם ההורה זכאי לשחרר את הילד באופן גורף.
לדעתי כן בהחלט, אם ההורה חושב שטוב לתלמיד לא ללכת לבית הספר הוא צריך למלא את אחריותו כהורה ולא לשלוח אותו לשם.
בד בבד אותו הורה חייב לממש לילד את זכותו ללמוד ולכן עליו להעניק לו HOME SCHOOLING כדת וכדין ובהתאם לחוק.
אני אישית לא הגעתי למקום הזה.

 

[ויקה1222]

האמת, לא הייתי עושה כלום

זו חויה חיובית וכיפית רק עבור מי שחושב שזו חוויה חיובית וכיפית ועבור מי שחושב שזה עונש, אכן מדובר בעונש.
הוא מוכן להתמודד עם התוצאות, לא מבקש שתזייפי פתקים, מותר לו להחליט.
הייתי כמובן מצטערת שהוא בוחר לראות בזה חוויה שלילית ולא חיובית, אבל זה חלק מהאופי וחלק מהיותו הוא, זה כמו להצטער שאין לו עינים כחולות, משהו שלא ניתן לשינוי, לדעתי.
דרך אגב, אם הייתי צריכה לצאת לטיול גדנ"ע בגיל 16 (או היום) הייתי בטוח קופצת מאיזה חלון, אז אני יכולה להבין

 

[קיפודוד]

אני לא הייתי שולח.

משחקי צבא, תחפושות חיילים, ומסדרים מופלצים - לא החינוך שלי.

 

[אימם]

אם ההתנגדות שלו לצאת לגדנע כזו גדולה...

ומדברייך אני מבינה שהשכנועים לא עזרו, ושאת לא ממש יכולה להכריח אותו ללכת
אולי תנסי להתייעץ? איך המחנכת והיועצת? אולי שווה לשתף? אולי היועצת תשפיע יותר ממך?

 

[תמי ויונועה]

לדעתי השאלה היא: למה הוא לא רוצה לצאת?

ירדת לשורש העיניין? האם זה בגלל שהוא "מפונק" (לא רוצה לישון בחוץ בליכלוך וכ"ו - מעדיף מחשב בחדר שלו), או האם הוא לא רוצה לצאת כי לא טוב לו עם הילדים מהכיתה / שיכבה? אולי מציקים לו?
אם את בטוחה שהסיבה שייכת ל"פינוק" אז ניחא... אבל אם הסיבה קשורה לילדים שיוצאים לטיול הייתי ממשיכה בברור כי יכול להיות שלא טוב לו גם ביום יום (הפסקות) ואת לא יודעת את זה..