גאולה שבִּתבוסה

נחליאלי

New member
גאולה שבִּתבוסה

הקיסר, לנידון למוות אמר: אחונך. תשולח לחופשי. תעלה אל ההר. שם תגור בארמון, תהיה מאושר. האור שכבה בעיני המורד המובס, ניצת בזיק של תקווה. השתחוָה. ומה דרישותיך?, שאל הקיסר. האמנם, הקיסר מצפה לתשובה? במבוכה הוא מביט בקיסר. הקיסר רציני, ארשת פניו דרוכה. עונה האסיר: הוד מעלתך, התנאים, אם ישנם, כלם שלך. לי אין דרישות. בלבי רק תודה וברכה. אומר הקיסר: נאה. והחרב, ירושת אבותיך שעליו גאוותך? לבקשת האסיר, מביאים מביתו אגרטל עתיק, מרהיב למראה. הוא מנפצהּ אל הארץ, לעיני הקהל המשתאה. מגילה עתיקה מתגלָה, מוטלת בין רסיסי הכד שנשבר. קורא בה האסיר נבואה מן העבר: שבעה דורות יחיו בּנַי על החרב הזאת, תמיד ינצחו. נצחונם יהיה אכזר. יכאיבו לאויביהם אך להם - יותר מכל ימַר. ובדור השביעי יקום האחד, וימרוד בגדול מכולם: הקיסר. הוא יובס ויוכנע, כניעתו תהי נצחונו המפואר. החרב תושלך לעולם לנהר וקיללת נושא החרב, מעל ביתי תוסר.
 
למעלה