ריקי זו אני
Well-known member
לאימי ז"ל נולדו 11 ילדים.
11 ילדים שלמעשה התחלקו לשלושה חלקים... הראשונים שנולדו בטריפולי שבלוב
ואלה שנולדו במעברת 'מחנה ישראל' , אנחנו שבאנו לעולם בזמן של אחרי המעברה...
ושני אחיי הצעירים מכולם שגם הם כבר לא בדיוק צעירים בהגדרה.
לא אפתח כאן סוגיות אבל צבא ההגנה לישראל ויתר בשנות ה-60 ובשנות ה-70 על רבים
מאוד מבני העליות (ואני בתוך אלה), כשרפול הופיע בזירה כרמטכ"ל , החליט להפתעת כולם
לעסוק בנוער, שצה"ל ויתר על שירותם מראש...
במקום כמו שכונת המפונים שם נולדתי, השינוי בתפיסה היה קיצוני.
צה"ל שלא רצה לגייס אוכלוסיות שלמות, היה חייב לאכוף חוקים שלא היו לרוחם של הקברניטים...
וכך היה שבמחי רמטכ"ל את מקום השוטרים הצבאיים שהיו באים לשכונות לתפוס עריקים
כביכול... הופיעו המד"נים..., אותן חיילות ואותם חיילים שבאו לשכונות לשכנע.
לפרויקט היה שם 'נערי רפול'.
שני אחיי שוכנעו להתגייס.
המשנעים היו מדברים הרבה על מקצוע צבאי שישרת את החייל לאורך חייו הבוגרים כשמגוון המקצועות היה רחב
הוזכר לי שרב רובם של 'נערי רפול' חשקו במקצוע 'נהג תובלה', כך שכל מי שעבר טירונות בסיסית
והשלמת השכלה ל-10 שנות לימוד לפחות...מעטים בקשו מקצועות אחרים.
בין המעטים היה הבוגר משני אחיי הצעירים ש'נדלק' על ה- D-9, והדביק את אחיו הצעיר שעקב גילו הצעיר
הופנה לקד"צ.
כך למעשה האח הבוגר יותר משך איתו את אחיו... בלי להבין את המשמעות של המעשה...
השילוב של טירונות חצי צבאית והישיבה בכיתה ללמודים היו קשים מאוד לאחי, והוא ברח הביתה פעמיים או
שלוש פעמים בשבועיים הראשונים לפרויקט.
חשוב לי לציין את המפקדים ובעיקר הקצינים שידעו להכיל את החבר'ה הקשים האלה... וכך היה
שאחי היה בורח... נרגע בבית, מגיע קצין משכנע בנחת ומחזיר אותו לבסיס עד הפעם הבאה.
הצעיר היה קד"צ פטור ממשמעת צבאית והיה לו יותר קל בהרבה...
את קורס 'מפעיל צמ"א' עברו האחים יחד... ומאז הם לא נפרדו... ממש.
ברגע שהחבר'ה האלה עלו בפעם הראשונה על הכלי... עולמם השתנה. אפילו התהפך...
בחיל ההנדסה ידעו להכיל את מפעילי הצמ"א, מה שמאוד הקל על השרות המלא שעשו האחים שאף המשיכו לקבע.
הצבא לימד והצבא בנה אותם, והצבא הרויח פה בענק... השניים הפכו למקצוענים בתחום,
וכך יצאו מהצבא לאזרחות כשמקום עבודה מסודר קבל אותם, אלה שהם בקשו יותר...
הרבה יותר -
שני אחיי בקשו לפתוח חברה משל עצמם...
בקשו והקימו. הבולדוזרים הראשונים שרכשו היו כלים ישנים ומיושנים... אלה שהתקלות חישלו אותם.
למדו להתגבר על כל האתגרים והעבודות זרמו לחברה ללא הפסק למשך שנים.
חיל אפור (מאוד) חיל הנדסה קרבית... מאוד אפור, מאוד חסר ללוחמים בחיל מעט הילה...
ולו מעט אבק כוכבים. עבודה קשה... אז עדיף 'גולני'. ומה מיצג את אפרודיות החיל? כמובן
כלי הצמ"א והתעסוקה במוקשים.
אלה שהאחים לא עסקו בזוטות, ולא באבק הכוכבים..., עבדו קשה. קשה מאוד...
הקימו משפחות. לכל אחד מהאחים 5 ילדים טפו... טפו... טפו... כפרה על הראש שלהם,
יפים כמו האמהות שלהם... חיים יפים.
כמו כל משפחה ישראלית מזרחית... פעם פעמיים שלוש בשנה אנטליה, אח"כ הכל כלול ביוון...
עד ה- 8/10/23 באמת חיים דבש... ברוך השם...
נתנו למדינה 3 שנים סדיר ועוד קצת קבע, לכל צו קריאה התיצבו... עד שהגיע גיל הפרישה...
פרשו.
ביום ראשון, למחרת הטבח הנורא, מקבל אחד האחים טלפון...
היה זה אחד מהקצינים האהובים על האחים במשך שנים... שהתעניין לדעת היכן הוצבו...
האח שענה צחק ואמר שזה שנים שהם פרשו... גם הגיל עושה את שלו... ובמילא האוגדת מילואים פורקה...
'צריכים אתכם מאוד' אמר הקצין...
'כמה מאוד' שאל האח
'ישנה מצוקה נוראית, אתה יודע XXX, אתה יודע'
לא היה יותר מזה.
שני האחים התיצבו היכן שקבעו להיפגש, חוילו, והעלו כלים על גבי מובילים
אל שטחי הכינוס מול העיר עזה.
מאות ימי מילואים עד 20 שעות פעילות ביממה. שינה על כסא המפעיל עד להנץ היום הבא וחוזר חלילה.
ה-D9 הפך להיות המגן האולטימטיבי של פלוגות מתמרנות...
מלחמה על כל כלי... על כל מפעיל...
והמפעילים בקדמת הכח. הכח החזק ביותר נגד קיני המחבלים שהבינו את המשמעות של ה'דובי'
מפעילים החלו מאבדים גפיים, כלים הוצאו מכלל שימוש... והמלחמה רק בראשיתה.
החבר'ה הכי אפורים בצבא מאז היוסדו... הפכו מאותם ימים והלאה להיות חוד חנית...
לערב יום העצמאות הבא עלינו לטובה, ב"ה, הזמנתי את שני אחיי הצעירים ואת אחיותי ועוד
והאח המבוגר יותר וב"ב (וזה המון...חחחח) לחגוג את עצמאותנו בשמחה גדולה, הבטחתי להם
שיהיו בלילה הזה עוד לוחמים, ואני אדרוש לשמוע כל אחד ואחד את מה שעבר עליו בנובמבר אלפיים
עשרים ושלוש, כל זה אחרי... אחרי... שמפעיל צמ"א ידליק משואה בהר הרצל 'לתפארת מדינת ישראל'
כנראה מפעיל הצמ"א האפור הראשון שיעמוד על הפודיום - ואני יודעת...
כשאברהם זרביב ידליק את המשואה שני זוגות עיינים של הקשוחים שבגברים, גברים שדמעה בקצה העין לא תבצבץ
כי לא ראוי לגבר להביע רגש... ודאי שלא מי שהיה שם וזרבב את עזה בלי רחמים - גם כשהגיל לא בדיוק גיל למילואימניק...
וגם שהעייפות כמעט מפילה... רק שהמ"פ הגולנצ'יק בקש... והמפעיל שלי ימשוך כתפים ויאמר
באהבה אבהית באמצע ג'בליה או נוסרת' או מ.פ. חאן יונס 'לרשותך המפקד' וזה יסמן לו בבוהן... וזה ילחץ לחיצה
ארוכה על דוושת הגז... וכל החיילים ידעו שאם ה'דובי' בשטח...
והם האחים הצעירים שלי...
11 ילדים שלמעשה התחלקו לשלושה חלקים... הראשונים שנולדו בטריפולי שבלוב
ואלה שנולדו במעברת 'מחנה ישראל' , אנחנו שבאנו לעולם בזמן של אחרי המעברה...
ושני אחיי הצעירים מכולם שגם הם כבר לא בדיוק צעירים בהגדרה.
לא אפתח כאן סוגיות אבל צבא ההגנה לישראל ויתר בשנות ה-60 ובשנות ה-70 על רבים
מאוד מבני העליות (ואני בתוך אלה), כשרפול הופיע בזירה כרמטכ"ל , החליט להפתעת כולם
לעסוק בנוער, שצה"ל ויתר על שירותם מראש...
במקום כמו שכונת המפונים שם נולדתי, השינוי בתפיסה היה קיצוני.
צה"ל שלא רצה לגייס אוכלוסיות שלמות, היה חייב לאכוף חוקים שלא היו לרוחם של הקברניטים...
וכך היה שבמחי רמטכ"ל את מקום השוטרים הצבאיים שהיו באים לשכונות לתפוס עריקים
כביכול... הופיעו המד"נים..., אותן חיילות ואותם חיילים שבאו לשכונות לשכנע.
לפרויקט היה שם 'נערי רפול'.
שני אחיי שוכנעו להתגייס.
המשנעים היו מדברים הרבה על מקצוע צבאי שישרת את החייל לאורך חייו הבוגרים כשמגוון המקצועות היה רחב
הוזכר לי שרב רובם של 'נערי רפול' חשקו במקצוע 'נהג תובלה', כך שכל מי שעבר טירונות בסיסית
והשלמת השכלה ל-10 שנות לימוד לפחות...מעטים בקשו מקצועות אחרים.
בין המעטים היה הבוגר משני אחיי הצעירים ש'נדלק' על ה- D-9, והדביק את אחיו הצעיר שעקב גילו הצעיר
הופנה לקד"צ.
כך למעשה האח הבוגר יותר משך איתו את אחיו... בלי להבין את המשמעות של המעשה...
השילוב של טירונות חצי צבאית והישיבה בכיתה ללמודים היו קשים מאוד לאחי, והוא ברח הביתה פעמיים או
שלוש פעמים בשבועיים הראשונים לפרויקט.
חשוב לי לציין את המפקדים ובעיקר הקצינים שידעו להכיל את החבר'ה הקשים האלה... וכך היה
שאחי היה בורח... נרגע בבית, מגיע קצין משכנע בנחת ומחזיר אותו לבסיס עד הפעם הבאה.
הצעיר היה קד"צ פטור ממשמעת צבאית והיה לו יותר קל בהרבה...
את קורס 'מפעיל צמ"א' עברו האחים יחד... ומאז הם לא נפרדו... ממש.
ברגע שהחבר'ה האלה עלו בפעם הראשונה על הכלי... עולמם השתנה. אפילו התהפך...
בחיל ההנדסה ידעו להכיל את מפעילי הצמ"א, מה שמאוד הקל על השרות המלא שעשו האחים שאף המשיכו לקבע.
הצבא לימד והצבא בנה אותם, והצבא הרויח פה בענק... השניים הפכו למקצוענים בתחום,
וכך יצאו מהצבא לאזרחות כשמקום עבודה מסודר קבל אותם, אלה שהם בקשו יותר...
הרבה יותר -
שני אחיי בקשו לפתוח חברה משל עצמם...
בקשו והקימו. הבולדוזרים הראשונים שרכשו היו כלים ישנים ומיושנים... אלה שהתקלות חישלו אותם.
למדו להתגבר על כל האתגרים והעבודות זרמו לחברה ללא הפסק למשך שנים.
חיל אפור (מאוד) חיל הנדסה קרבית... מאוד אפור, מאוד חסר ללוחמים בחיל מעט הילה...
ולו מעט אבק כוכבים. עבודה קשה... אז עדיף 'גולני'. ומה מיצג את אפרודיות החיל? כמובן
כלי הצמ"א והתעסוקה במוקשים.
אלה שהאחים לא עסקו בזוטות, ולא באבק הכוכבים..., עבדו קשה. קשה מאוד...
הקימו משפחות. לכל אחד מהאחים 5 ילדים טפו... טפו... טפו... כפרה על הראש שלהם,
יפים כמו האמהות שלהם... חיים יפים.
כמו כל משפחה ישראלית מזרחית... פעם פעמיים שלוש בשנה אנטליה, אח"כ הכל כלול ביוון...
עד ה- 8/10/23 באמת חיים דבש... ברוך השם...
נתנו למדינה 3 שנים סדיר ועוד קצת קבע, לכל צו קריאה התיצבו... עד שהגיע גיל הפרישה...
פרשו.
ביום ראשון, למחרת הטבח הנורא, מקבל אחד האחים טלפון...
היה זה אחד מהקצינים האהובים על האחים במשך שנים... שהתעניין לדעת היכן הוצבו...
האח שענה צחק ואמר שזה שנים שהם פרשו... גם הגיל עושה את שלו... ובמילא האוגדת מילואים פורקה...
'צריכים אתכם מאוד' אמר הקצין...
'כמה מאוד' שאל האח
'ישנה מצוקה נוראית, אתה יודע XXX, אתה יודע'
לא היה יותר מזה.
שני האחים התיצבו היכן שקבעו להיפגש, חוילו, והעלו כלים על גבי מובילים
אל שטחי הכינוס מול העיר עזה.
מאות ימי מילואים עד 20 שעות פעילות ביממה. שינה על כסא המפעיל עד להנץ היום הבא וחוזר חלילה.
ה-D9 הפך להיות המגן האולטימטיבי של פלוגות מתמרנות...
מלחמה על כל כלי... על כל מפעיל...
והמפעילים בקדמת הכח. הכח החזק ביותר נגד קיני המחבלים שהבינו את המשמעות של ה'דובי'
מפעילים החלו מאבדים גפיים, כלים הוצאו מכלל שימוש... והמלחמה רק בראשיתה.
החבר'ה הכי אפורים בצבא מאז היוסדו... הפכו מאותם ימים והלאה להיות חוד חנית...
לערב יום העצמאות הבא עלינו לטובה, ב"ה, הזמנתי את שני אחיי הצעירים ואת אחיותי ועוד
והאח המבוגר יותר וב"ב (וזה המון...חחחח) לחגוג את עצמאותנו בשמחה גדולה, הבטחתי להם
שיהיו בלילה הזה עוד לוחמים, ואני אדרוש לשמוע כל אחד ואחד את מה שעבר עליו בנובמבר אלפיים
עשרים ושלוש, כל זה אחרי... אחרי... שמפעיל צמ"א ידליק משואה בהר הרצל 'לתפארת מדינת ישראל'
כנראה מפעיל הצמ"א האפור הראשון שיעמוד על הפודיום - ואני יודעת...
כשאברהם זרביב ידליק את המשואה שני זוגות עיינים של הקשוחים שבגברים, גברים שדמעה בקצה העין לא תבצבץ
כי לא ראוי לגבר להביע רגש... ודאי שלא מי שהיה שם וזרבב את עזה בלי רחמים - גם כשהגיל לא בדיוק גיל למילואימניק...
וגם שהעייפות כמעט מפילה... רק שהמ"פ הגולנצ'יק בקש... והמפעיל שלי ימשוך כתפים ויאמר
באהבה אבהית באמצע ג'בליה או נוסרת' או מ.פ. חאן יונס 'לרשותך המפקד' וזה יסמן לו בבוהן... וזה ילחץ לחיצה
ארוכה על דוושת הגז... וכל החיילים ידעו שאם ה'דובי' בשטח...
והם האחים הצעירים שלי...
