בת שלוש, רוצה להגמל

[ranka]

בת שלוש, רוצה להגמל

איילת בת השלוש נגמלה מחיתולים כבר לפני בערך שנה למעט תחתול בלילה. כעת, לאחר שאורי הקטן נולד, איילת החליטה שהיא מספיק גדולה והיא רוצה לישון ללא התחתול. הכל טוב ויפה רק שהיא ישנה עמוק מאוד ולא מתעוררת לעשות פיפי בלילה! נוצר מצב שבו אנו מעירים אותה לפנות בוקר לפיפי והיא חוזרת לישון. (במילא אנו קמים להאכיל את אורי כך שלנו זה לא קשה, אבל לה זה קשה). אנחנו מרגישים שזה לא פתרון טוב. מה דעתכם? להחזיר אותה לתחתול? להמשיך ככה? כיצד מתמודדים עם המוכנות הנפשית שלה למרות שהיא אינה מוכנה מבחינה פיזיולוגית? (אולי ראוי רק לציין שאיילת היא הילדה האמצעית. אחותה הגדולה בת חמש). תודה רבה על ההתייחסות ערן ועירית

 

[חנה גונן]

האם אתם בטוחים לגמרי במאת האחוזים

שהיא אכן הביעה רצון ברור להגמל ולא כדי למשוך אטת תשומת לבכם בעקבות הצטרפות אח חדש למישפחה?בכל אופן אתם מכירים את בתכם הכי טוב ואם אתם בטוחים שזהו אכן רצונה יש לעבוד איתה על הענין בהדרגה ולפי הקצב הנוח לה.אכן לא מומלץ לקחת לשירותים בלילה כי האחריות צריכה להיות של הילד,כדאי לשים לה במיטה כמה שיכבות של סדין-פלסטיק כך כשהיא מרטיבה אפילו לטא מעירים אלא פשוט מורידים לה את הבגדים עם השיכבה הרטובה.לאור המצב החדש כדאי לבנות לה הרגלי שתיה מתאימים(לא לשתות לפני השינה וללכת לשירותים אם שותים).כיצד היא מסתדרת ביום? אבל בסכ הכל כל הכבוד לה שיזמה את הגמילה זה רק מראה על ילדנ נבונה,רגישה ומודעת. שלכם חנה גונן

 

[ranka]

תודה על המילים החמות

אכן, בהתחשב בעובדה שאיילת קיבלה את בוא האח החדש בקלילות וללא תופעות חריגות, ייתכן מאוד שזוהי דרכה לקבל תשומת לב יתרה. תודה על התובנה. אני מסכים לחלוטין שמלוא האחריות צריכה להיות שלה, אולם היא כנראה עדיין לא מוכנה לכך ולכן ההתלבטות. לגבי הפרטים הטכניים: יש לנו מספר סטים של שעווניות וסדינים שמחליפים כל יום. גם על הרגלי השתייה התחלנו לעבוד, כולל המעטת כמות המיים לפני השינה וכמובן, פיפי לפני השינה. ביום איילת מסתדרת מצויין ורצה לשירותים בשעת הצורך. יש לה מוטיבציה גבוהה אבל היא פשוט ישנה עמוק ואפילו לא מתעוררת מהחמימות הפתאומית לפנות בוקר. כתבת "יש לעבוד על הענין בהדרגה ולפי הקצב הנוח לה", כל הענין הוא שהרצון קיים אבל המוכנות הפיזית לא. כך שנשאלת השאלה האם במקרה כזה לא עדיף לקבוע בשבילה את הקצב (בצורה עדינה וקואופרטיבית כמובן)? תודה ערן ועירית

 

[ליאת גננת מרעננה]

איך עושים את זה?

אני די "מומחית" לגמילת-יום, כי כל שנה אני מלווה מספר ילדים בתהליך. לגבי גמילת לילה אין לי שום הברקות עבורכם, מצטערת. אבל אשמח לשמוע וללמוד מכם למה הכוונה ב"לקבוע בשבילה את הקצב (בצורה עדינה וקואופרטיבית כמובן)". איך עושים זאת? תודה, ליאת

 

[ranka]

או.קי. אז הכוונה שלנו

ב"לקבוע לה את הקצב" היתה פשוט להגיד לה לא. לא לשינה ללא תחתול מכיוון שהיא כנראה עדיין לא מוכנה. הדרך צריכה להיות "עדינה וקואופרטיבית" בכך שנשתף אותה בהחלטה, כלומר שנקבל אותה ביחד איתה, בהבנה. כמובן שאפשר היה להמשיך במאמץ המשפחתי של כביסות והתעוררות כל לפנות בוקר לפיפי, אבל לאן כל זה היה מוביל? וכמה זמן זה יכול להחזיק מעמד? הלילה למשל, החזרנו לה את התחתול! דיברנו איתה על זה וקיבלנו את הסכמתה להחזיר את התחתול ולנסות שוב במועד מאוחר יותר. שהיא תגדל קצת. אחת הסיבות ששיכנעו אותה היתה שהחלטנו לשנות את שמו של התחתול ל"תחתונים מיוחדים" שישמרו על איילת יבשה בבוקר. להגיד לך שאנו שלמים עם זה? לא לגמרי.הכוונה שלנו היא לא לייאש אותה. גם לאיילת היה קשה להסתיר את האכזבה שלה מזה שהינה היא הרגישה גדולה ועכשיו שוב היא חוזרת להיות קטנה. יכול להיות אפילו שהיתה לה תחושת כשלון. בסופו של דבר, אנחנו מכירים את הילדה שלנו טוב, היא תסתדר. יש לה שימחת חיים ואופטימיות בלתי נדלית. פשוט אנו רוצים להימנע משינה עם חיתול עד גיל מאוחר. מקווים שהיבהרנו את עצמינו ערן ועירית.

 

[מירי,]

אצלנו הוא סירב להחזיר טיטול!

הוא היה בערך בן 3 וכמעט שנה גמול וביקש להוריד טיטול וסירב להחזיר אותו! האמת? זה דרש הרבה הרבה הרבה הרבה... כביסות, ולא מעט בכי שלו על שהוא מתעורר רטוב, אבל לשמוע על טיטול הוא לא היה מוכן , האמת שהיא שלמשך כמה לילות שמתי לו טיטול כשהוא ישן , אבל "פתאום" ערב אחד "תפסתי" את עצמי שאני בעצם מרמה אותו וזה לא הוגן, אז היפסקנו.... עד שיום אחד שמנו לב שכבר כמה לילות לא היינו צריכים להחליף מצעים! הוא כבר בן 3.6 ולפעמים מפספס- למשל לפני תחילת השנה פיספס כל לילה בקביעות...אבל מכיוון שהוא ביקש להוריד את הטיטול לא החזרנו! אנחנו גם לא הערנו בלילה כי הוא לא היה מוכן לקום - מה שכן מנענו שתיה בערב , והיסברנו שאם הוא שותה "בורח לו"....

 

[כרמית מ.]

ומה אם היא מפספסת?

אם היא לא מתעורררת, אז לדעתי, אין צורך להעיר אותה - ורק בבוקר מחליפים מצעים ופיג´מה. לא נראה לי קשה להתמיד ככה. אני חושבת, שאם היא יזמה את הורדת הטיטול, ולא משנה מה הסיבה, לא כדאי לשכנע אותה לחזור לטיטול (אפשר לשאול אותה מה היא מעדיפה, כי אולי היא התחרטה, אבל לא באופן מגמתי). הבן שלי (כמעט שלוש וחצי) גם הוריד טיטול מיזמתו בסביבות גיל שלוש (בלילה). זה פתר לו בעיה אחרת בגמילה (קושי לעשות קקי) ואולי בזכות זה, קל לי לקבל את העובדה שכבר כמה חודשים כמעט כל בוקר הוא קם רטוב ברמה זו או אחרת: אני מעדיפה שהוא ימשיך להרטיב עוד זמן רב, כל עוד הוא עושה קקי כשהוא צריך, ולא מתאפק. לדעתי, אחרי תקופה (מעבר לכמה ימי נסיון) בלי טיטול, לא ניתן להחזיר טיטול, גם אם רוצים - זה פשוט לא מתאים. עברנו את השלב. כמו שאני לא אחזיר את הילדים לשתות מבקבוק אפילו אם הם תמיד שופכים את מה שבכוס (דוגמא תיאורטית, לא מהחיים שלנו).

 

[michal@gal]

כן להחזיר את התחתול

אבל ללוות ההחזרה שלו בהסברים, ולא רק בשינוי שם. גם הבן שלי, בן שלוש וחצי, רוצה לישון בלי חיתול בלילה, אבל קם רטוב לחלוטין. דיברנו על כך שכשהוא ישן הגוף שלו לא יודע שהוא צריך פיפי ולכן צריך טיטול.

 

[ranka]

דרך אגב,אתר מגניב!!../images/Emo45.gif

 

[1רב]

גמילה -לה-לה

אצלנו - בערך בגיל 3 וקצת היתה גמילת יום מלאה ואז היא רצתה גם בלילה. הראנו לה כמה ימים שהיא לא מצליחה והיא הסכימה לחזור לחיתול. אחר כך נסינו שוב והפעם לקחנו אותה לשירותים כשהלכנו לישון. זה עובד מעולה, היא לא מתעוררת ממש אבל מודעת למה שקורה, חוזרת לבד למיטה וכבר כמה פעמים אפילו קמה לבד לשירותים בלילה. פעם חשבתי שזה נורא לקחת לשירותים אבל היום נראה לי שזה לא מאמץ, לא מסובך וגם - לא "בעיה". דרך אגב - אנחנו לא מרימים אותה מהמיטה על הידים אלא אומרים לה "בואי לשירותים" ועוזרים לה לקום, ללכת, להתישב וכו´.

 

[ליאת גננת מרעננה]

../images/Emo9.gif תודה רנקה

מהמקום הלא מומחה שלי אני חושבת שאם להחזיר חיתול נתפס כ"כשלון" או נסיגה, אז מיטה רטובה ופיספוסים חוזרים - מה הם? הצלחה?... אישית, אני לא אוהבת להתעסק כל בוקר/לילה עם החלפות מצעים ומקלחות מהירות. אם הייתי עושה זאת באופן קבוע, במשך שבועות או חודשים, בטח הייתי מרגישה תיסכול, ובסופו של דבר, עם כל הרצון הטוב, הילד היה מרגיש את זה. גמילה בעיני היא תהליך שהילד צריך לעבור, בעידוד ותמיכה של ההורים. לא תהליך שההורה עובר, בתקווה שהילד יאפשר לו...

אני עם הילדה הראשונה פעלתי כמו כולם, ולדעתי זה היה מוקדם מדי. עם שאר הילדים חיכיתי להם שיהיו מוכנים ומסוגלים, בלי יותר מדי "כשלונות". בהצלחה, לכל דרך שתבחרו בה ליאת

 

[ranka]

מסכימים איתך לחלוטין

בתכלס, החזרנו לה את החיתול בהסכמתה. היא קיבלה את זה יפה והיבהרנו לה שתנסה שוב שהיא קצת תגדל או שהיא עצמה תרגיש קצת יותר מוכנה. אנחנו לא מרגישים שהיא מתוסכלת מכל העניין. בטוח שאנחנו לקחנו את זה יותר קשה ממנה! ערן ועירית.

 

[מירי,]

מה עם ההרגשה שסומכים עליך?

הניסיון שלי הראה שהפיספוסים מטמעטים , וגם אם לא אז? אם הייתי מחזירה לו את הטיטול למרות שהוא ביקש מפרושות שלא, בעצם אני אומרת לו שאני לא סומכת עליו שהוא יצליח להתמודד עם הגמילה בלילה! סמכתי עליו- והוא היצליח!

 

[ranka]

כל דבר במידתו

נתנו לה שבוע לנסות. (יכול להיות שזה מעט מדי, מודה) סמכנו עליה וגיבינו אותה כל השבוע. אם הפיספוסים היו מתמעטים או היא היתה מתעוררת בעצמה לפיפי אז אין ספק שהיינו ממשיכים. אבל כשאין שום סימן? אגב זו פעם שנייה שהיא מביעה רצון וזה לא מצליח. (הפעם הראשונה הייתה שבועיים בהם הייתי במילואים אז אולי זה קשור לכך). אנחנו לא חושבים שהמסר הוא ש"לא סומכים עליה". זה מאוד מקובל גם בעולם המבוגרים שמנסים משהו, לא מצליחים, עושים הפסקה ומנסים שוב מאוחר יותר. זה הכל עניין של גישה. אם היינו מרפים את ידיה למן ההתחלה אז ברור שהמסר היה שלא סומכים עליה, אבל זה לא המקרה. שלך ערן ועירית

 

[מירי,]

אבל מה היא רוצה?

האם היא רוצה לחזור לטיטול או שהיא רוצה להמשיך לנסות? בן שלי רצה להמשיך לנסות! הוא סרב לחזור לטיטול , גמילת הלילה שלו הייתה לא קצרה בכלל (נוסף לכך שהיה לא אפשרי להעיר אותו שיעשה פיפי...) , כשאנחנו מנסים משהו לא מצליחים מפסיקים ומנסים אח"כ שוב - אלה החלטות שלנו מתי לנסות וכמה ומתי להפסיק...

 

[ranka]

היא לא עמדה

נחרצות על כך שלא נחזור לטיטול.. אז כנראה שזה לא מאוד עקרוני לה עכשיו. כמו רוב הילדים בגילה, היא יודעת לעמוד על שלה ובמקרה זה היא לא התעקשה. נכון שאיך שלא מסתכלים על זה, אנחנו החלטנו בשבילה אולם אם זה לא עורר אצלה שום התנגדות אז כנראה שזה בסדר. לפני שהיצענו לה לחזור לטיטול, החלטנו שאם היא תתעקש אנחנו איתה בתהליך עם כל מה שמשתמע מכך. ההודעה שלך גרמה לי לחשוב על השאלה איפוא עובר הגבול בין החלטות שלנו לבין ההחלטות של ילדינו. באיזה מקרים צריך להיות להחלטות שלנו משקל רב יותר ולהיפך? אשמח לשמוע את דעתך ערן

 

[נעה גל]

או. הוצאת לי את המילים מהפה (כמעט)

ב"הורות יעילה" ד"ר תומאס גורדון מסביר שיש שטחים שבין הורה לילד, שההורה עושה בהם "טעויות" (או מפעיל כוח) ובכל זאת, הכל עובר חלק ו"הטעות" של ההורה לא ניכרת על הילד. כשאני אומרת "ניכרת על הילד" אני מתכוונת, שההתנהגות של ההורה לא גוררת אחריה גל התנהגות בעייתי (מבחינת ההורים) אצל הילד. ואני חושבת מירי, שזה ההבדל כנראה בינכם לבין משפחתו של ranka. אצלכם הרצון לגמילה של בן (לעומת חוסר המוכנות הפיזית), הוא היה נושא עקרוני עבור בן. סביר להניח שאם הייתם "נכנסים בו" בנושא הזה, הייתם מגיעים לפיצוצים ומאבקי כוח. עבור בת של הזוג ranka הנושא לא עקרוני, היא רוצה להוריד, אבל היא נמצאת בנקודה שהדבר כנראה לא עד כדי כך עקרוני לה ולכן, אי הסכמה שלהם לא מכניסה אותם ל"פינה" ביחסים. את מבינה למה אני מתכוונת?

 

[כרמית מ.]

אצלנו היה תהליך דומה בגמילת-יום

עם בני, ולמרות שבתחילה זה נראה "בסדר" בסופו של דבר זה היה מאד "לא בסדר" - כך שחשוב להזהר. אצל בני, נוצר דפוס של הבעת רצון להורדת טיטול, נסיון שמתחיל יפה אך תוך זמן (מתקצר מנסיון לנסיון) מתחיל שלב של חוסר שיתוף פעולה לחלוטין (לא מנסה אפילו להגיע לסיר/שירותים, ומרטיב לפעמים כל רבע שעה) בשלב הזה, חזרנו לטיטול - בהתחלה בהחלטה שלנו (זה היה במקביל לתאומתו, שהחליטה להגמל יחד איתו, והגמילה שלה בהחלט היתה מוצלחת, אך בתחילה הלכה לשרותים כל רבע שעה - מתיש ביותר עבורנו) ובפעמים הבאות מתוך רצון שלו. מפעם לפעם המצב "החמיר" - משך הנסיון המוצלח התקצר, ורמת אי שיתוף הפעולה עלתה (בפעם האחרונה הוא אפילו לא דיווח לאחר שהרטיב). יצאנו מזה בהתייעצות עם אנשים חכמים, מקצועיים ושמכירים אותו, החלטנו שמפסיקים עם ה"יויו" - הוא אמנם יזם את הורדת הטיטול, אבל לא הסכמנו לו לחזור לטיטול. אחרי זמן מה של הרטבה "ללא אבחנה" היה שיפור הדרגתי. כמו שכבר סיפרתי, עד לגמילת הלילה היתה בעיית התאפקות עם הקקי, ולמעשה, גם היום הוא לא לגמרי "נקי" (רגשית, לא פיזית) מבחינת המהלך - ויש לא מעט מצבים שאני רואה שהוא צריך, אבל עסוק - והוא טוען שלא צריך (אלא אם אחותו או אני הולכים והוא "בא איתנו"). הרבה פעמים הוא בוחר ללכת לשירותים רק לאחר שקצת פיפי כבר יצא (מישהו יודע איך יודעים אם זו בעיה פיזית, ואם כן, האם בגיל 3.5 זו נחשבת בעיה שדורשת טיפול?) - והלילות, כאמור, רטובים ברובם.

 

[מירי,]

בדיוק!

לכן שאלתי מה הילדה רצתה!

 

[דסי אשר]

שמתי לב לשתי עובדות זהות עקרונית

בהתנהגות בתכם, סביב הבקשה לגמילה בלילה, כאשר בשני המצבים טענתם שהיא בקשה מיוזמתה להיות גדולה ולהוריד טיטול- כאשר בפועל לא הייתה מוכנה. המאפיין את שני המקרים= סיטואציות שהן דדוקא מעוררות לחץ, קושי, באופן טבעי, ודווקא בסיטואציות אלה בתכם מבקשת, מהסיבות שלה, להראות לה ואולי יותר נכון - לכם= שהיא גדולה. ה"ארוע" הראשון= בעקבות לידת אחיה אורי, במקום לבקש להיות קטנה כמו אורי, וללכת אחורה, כפי שקורה אצל הרבה ילדים, היא מבקשת להראות לכם שהיא גדולה, והיא מציעה להראות לכם ולה, על ידי כך שמציעה להוריד טיטול בלילה. ה"ארוע" האחר- יציאת ערן למילואים שבועיים. גם זו, סיטואציה שבהחלט יכולה להיו סיטואציה מלחיצה. ושוב אתם מציינים,שבמקום להראות סימני קושי, היא בוחרת להציע ולהראות שהיא גדולה. אתם מציינים, שרעיון זה לא עלה יפה, וגם כאן הייתה חווית כשלון. האם יש לכם מחשבות לגבי הסיבה לדפוס שלה, שמאד לא אופייני למצבי קושי, בגיל כה צעיר? אולי זה יכול להוביל לתשובה שתגיעו אליה בעצמכם? דסי