מצאתי משהו, לא עיינתי לראות אם זה על רמה
פרויד מבקש להאיר במאמר זה את מקור תופעת רגש "המאיים" כמה שהינו מוכר וידוע, ועם זאת מעורר חרדה. ההסבר הפסיכואנליטי לכך טוען פרויד הוא הדחקת תכנים מפחידים, שרמזים על קיומם מתוך מפגשים לא צפויים במציאות הריאלית מעוררים את האיום. פרויד מדגים את התופעה מתוך התרחשויות יומיומיות שלו ושל אחרים, ממחקרים אנתרופולוגיים, היסטורים ופסיכולוגיים, וכן מתוך הספרות, אך ראשית מציג את העיגון לכך במקור הלשוני של המילה, תוך היסמכות על מחקרו של יאנטש – הפרשנות המילולי של Unheimliche הוא "לא-מוכר" אולם מסתבר כי פירוש אחר שלה הוא "מה שאמור היה להיות נסתר אך יצא אל האור, סוד שהתגלה": המילה ממזגת לתוכה שתי משמעויות מנוגדות – המוכר והמודחק. מחקרו של יאנטש מצביע על שני מקורות לרגש האיום – דוממים מונפשים, תנועות מכאניות של חולים אובססיביים. שתי התופעות מצויות בבובה אולימפיה בסיפור "איש החול" אבל לצידה אפשר לראות גם בדמות האגדית של איש החול גורם מאיים. הנסיון הפסיכואנליטי מלמד על החשש מפני איום על העיניים כגלגול של חרדת הסירוס. איש החול מופיע בסיפור בשני הקשרים שמצביעים על חרדת סירוס – 1. החרדה לעיניים נקשרת למות האב. 2. איש החול מופיע כמשבית אהבה. לפיכך ניתן למצוא בסיפור התפלגות של דמות האב על שני צידיו, הצד האהוב והצד המאיים לארבע דמויות – בילדות: האב והעו"ד קופאליוס; בבגרות: הפרופסור ספלאנצאני והאופטיקאי קופולה. בשני השלבים הביוגרפיים נתנאל תופס את האחד כמקרב ומגן ואת השני כמאיים. ישנן ראיות בסיפור לכך שגם דמותו של נתנאל מפוצלת, כאשר אולימפיה מייצגת אותו ביחסו הנשי אל אביו אשר נובע מתסביך אדיפוס לא פתור. תופעת הכפיל המאיים מופיעה אצל הופמן ב"סמי החיים של השטן" וממחקרו של ראנק עולה כי תופעת הכפיל מייצגת הכחשה של המוות כהתגלמות ארצית של הנשמה האלמותית, אך בכך אין להסביר את התעוררות רגש האיום לנוכח הכפיל. פרויד מציג דוגמאות מחיי היום יום להתעוררות רגש האיום – בשעה של אי התמצאות, חזרה בלתי מוסברת אל אותו מקום מעוררת הרגשה של דבר שאין ממנו מנוס (בחדר החשוך, ברובע הזונות). הישנות חוזרת של פרטים חסרי ערך (המספר 62). אשליה של התגשמות נבואות לב (שבץ, מכתב מידיד). עין הרע, קנאה לדבר מה המעוררת חשש מפני כוונת סתר של הזולת להזיק. מקור כל התופעות בתפיסה אנימיסטית הרואה את העולם כמלא ברוחות-אדם. היסוד הפסיכולוגי של התפיסה הוא בהדחקת תכנים מאיימים שכאשר מופיע זכר להם במציאות הריאלית, הוא מעלה את קיומם – כמה שראוי היה לו להיות נסתר אך הוא נתגלה מחביונו. האדם המודרני לכאורה התגבר על מחשבות האימים האנימיסטיות, אך הוא אינו משוכנע לחלוטין באי נכונותן, ולכן רמזים עמומים לקיומן מעוררות בו את האיום. הספרות כאיום על הפסיכואנליזה עולה מתוך שימת לב לכך שפרויד מתעלם בניתוח שלו משני דברים – 1. מדמות המספר, אשר שוטח בפני הקורא את התלבטויותיו לגבי אופן הצגת הסיפור, על היות הסיפור הזה סיפור על כתיבה, שעומד על משמעותה של כתיבה ספרותית. 2. מהופעת הבחנות פסיכואנליטיות בגוף הסיפור (קלרה המגיבה למכתבו של נתנאל ללותר ואומרת לו שכל זכרונותיו על קופאליוס נבעו מאימה פנים-נפשית). חוקרים הצביעו על חוסר המתודיות של המאמר אשר כתוב כרומן תיאורטי, מתנדנד בין הבחנות מדעיות, דוגמאות ממחקרים היסטוריים ובלשניים, ניתוחים ספרותיים, סיפורים אישיים. המעמד של הניתוח הספרותי של "איש החול" הוא לא ברור, הוא כעין משענת לתיזה כולה, אבל עיקרו מצוי בהערת השוליים. הכתיבה הנפתלת מרמזת על יחס דו-משמעי לספרות, כאשר ידוע שפרויד התלבט בשיוך הדיסציפלינרי של הפסיכואנליזה וחשש שהאופי ההומניסטי שלה יערער את מעמדה המדעי. פרויד מדבר במאמרו על הכפיל המאיים, ונראה שהספרות כזהה שהוא גם האחר, מאיים על פרויד.
יש גם מרים'יות שנקראות מיקי.
