בת-יענה!

מיכי 10

Member
חחח ../images/Emo9.gif. לא זוכרת ששמעתי את זה, למרות שראיתי

בטלוויזיה כמה פעמים את "הלהקה". אני לא מכירה שום מיכֿי. אולי רק (היכרות לא אישית) חבר כנסת מיכאל משהו. לא זוכרת את שם משפחתו. אגב, שם משפחתי 10. סתאאאם. זה היה אילוץ של אחד הפורומים, כי בגללי היה 'מיכי' כבר תפוס כשנרשמתי בפעם השנייה. לכן לא אסתכן בללפתוח כינוי חדש.
יש גם מרים'יות שנקראות מיקי.
 

מיכי 10

Member
תודה, טריליאן, ראיתי את הקטע. ../images/Emo140.gif

ואחרי זה העברתי כקיצור דרך לשולחן העבודה שלי, כי באמת שלחת לי קומפלט. יופי
 

trilliane

Well-known member
מנהל
קחי קצת אחורה, תשמעי את לירון נירגד שרה ביטלס

 

מיכי 10

Member
אם זאת השחקנית שמשחקת

את מיכל, לפני שגידי גוב עולה לאוטובוס, שמעתי. היא שרה כל כך כל כך יפה, שתהיתי אם זו באמת היא, או - איך קוראים לזה? מה שנשמע כמו "תזמורת בצורת". Play back?
 

trilliane

Well-known member
מנהל
זו אכן היא. את יודעת, סרט על להקה, ליהקו אליו

שחקנים שאשכרה יודעים לשיר...
(ואת חלי גולדנברג בתפקיד הכוסית). את השירים בסרט הקליטו כמובן באולפן (מושרים ע"י השחקנים המקוריים, כמובן) כפי שנהוג לעשות בכל מחזמר, אבל אני חושבת שהקטעים שבהם היא שרה לעצמה עם הגיטרה הוקלטו חי (לא רק ביטלס, אגב; לאורך הסרט היא שרה גם ליאונרד כהן ונדמה לי שגם ג'וני מיטשל
).
 

מיכי 10

Member
אז כל הכבוד באמת. ולמה לא שומעים

(לפחות אני לא שומעת) על הזמרת הנפלאה הזאת? את חלי גולדנברג פגשתי לפני שנים בעבודתי, והיא מצאה חן בעיני, כי התנהגה בצניעות ובטבעיות, והיתה חביבה מאד.
 
אני מופתע "מיכי" שכיח במקרא

והנה אחדות מהדוגמאות: בראשית פרק כא פסוק ז: וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה: כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו. שמות פרק ג פסוק י"א: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; שמות פרק טז פסוק ג: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ ... בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה. שופטים פרק יג פסוק י"ז: וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-מַלְאַךְ יְהוָה מִי שְׁמֶךָ: כִּי יָבֹא דבריך (דְבָרְךָ) וְכִבַּדְנוּךָ. שמואל א פרק יז פסוק כ"ו: וַיֹּאמֶר דָּוִד ...: מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים. שמואל א פרק יח פסוק י"ח: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ. [כאן זה מימיכי, ממש שם חמוד] שמואל א פרק כג פסוק כ"ב: לְכוּ-נָא הָכִינוּ עוֹד וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת-מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ מִי רָאָהוּ שָׁם: כִּי אָמַר אֵלַי עָרוֹם יַעְרִם הוּא. und was hat der lieber Vetter gesagt ?
 

מיכי 10

Member
איזה יופי. זה פשוט מקסים!

איך מצאת את כל זה? בעזרת קונקורדנציה אינטרנטית? רעיון כזה לא היה עולה בדעתי
. תודה! ובמיוחד על ההברקה מימיכּי.
חבר גרעין שלי היה מכנה אותי בשם מִיכֿלית. לא אהבתי את זה. אבל פעם, כשהייתי צריכה שם משתמש לכתובת חדשה, וכל השמות לא היו זמינים, נזכרתי בכינוי זה, והוא היה זמין. אני ממש לא אוהבת אותו, וקצת מאוכזבת מעצמי שנכנעתי ולא חיפשתי עוד. מימיכי באמת חמוד (ודומה לכינוי נחמד בו קרא לי חבר טוב מאד של הורַי, שכבר איננו). Leider habe ich ihm noch nicht gefragt, und das ist schade, weil ich SIHOT HINAM habeä und wolte לנצל עוד היום את שיחות החינם (14 דקות בחודש) של נובמבר, אבל פספסתי כי שכחתי כשחזרתי הערב בשעה סבירה. טוב, אכתוב לו מייל כשאתפנה קצת. הוא יודע המון עברית. במשך שנים התכתבנו בגרמנית, ועכשיו מתכתבים בעברית. לפעמים אני מתרגמת לו מילים עבריות קשות, לגרמנית. וואו, עוד מעט בוקר. לילה טוב
 
עניין של טעם אישי. אני חושב שמיכי

זה כינוי מקסים, הוא נותן לי הרגשה מאוד גמיטליך.
 

מיכי 10

Member
תודה ../images/Emo140.gif גם לי.

גם המילה גמיטליך נותנת הרגשה מאד gemütlich בעינַי.
 

מיכי 10

Member
אכן, אבל רציתי להיות בטוחה שאני מאייתת נכון.

ואז ציפתה לי הפתעה במילון. גם אני ידעתי ש-heimlich = ביתי. והנה מסתבר שבמילון כתוב חשאִי/ לעומת זה, הוא מתרגם ביתי = heimisch. ובאותו מילון, במקום אחר, כתוה ביתי = häuslich. אתה יודע מה? אין לי סבלנות. אני רואה שם עוד תרגומים שונים לחשאי וחשאיות. אבל חייבת לעבור לענייני הבית. יש לי עוד מילון, ואותו אפילו לא פתחתי. אבל כיוון שזה בכל זאת לא פורום השפה הגרמנית, אני פורשת כאן. בכל אופן, במשפחה שלי, כשהתכוונו לומר על דברים שהם נינוחים, נעימים, ביתיים - היו משתמשים במילים שציינת. |משפחתי| |חמים| |נעים| |ביתי| |נינוח| |וכיו"ב|
 
היימיש! כמובן

heimlich ו-unheimlich (ששמו יוצא לתהילה בדורות האחרונים, מאז הד"ר ז"פ) הן באמת בלגן של משמעויות: הראשון - מהביתי והנינוח אל הפרטי, אל החשאי, וניגודו - המעורר הרגשה מוזרה של זרות, מוזרות ואיום מעיק כך בלתי ממוקד, אבל heimisch, זה חד משמעי. על gemuetlich אין ויכוח. אולי לכן בחרתי בה.
 

מיכי 10

Member
אהה. תודה.

וסליחה על הבורות, אך מי זה ד"ר ז"פ? פתאום בא לי רעיון. זיגמונד פרויד? למה, מה הוא אמר בנושא זה? הוא הסביר פסיכולוגית את הקִרבה ביניהם למרות ניגוד המשמעויות, כאילו?
 
מצאתי משהו, לא עיינתי לראות אם זה על רמה

פרויד מבקש להאיר במאמר זה את מקור תופעת רגש "המאיים" כמה שהינו מוכר וידוע, ועם זאת מעורר חרדה. ההסבר הפסיכואנליטי לכך טוען פרויד הוא הדחקת תכנים מפחידים, שרמזים על קיומם מתוך מפגשים לא צפויים במציאות הריאלית מעוררים את האיום. פרויד מדגים את התופעה מתוך התרחשויות יומיומיות שלו ושל אחרים, ממחקרים אנתרופולוגיים, היסטורים ופסיכולוגיים, וכן מתוך הספרות, אך ראשית מציג את העיגון לכך במקור הלשוני של המילה, תוך היסמכות על מחקרו של יאנטש – הפרשנות המילולי של Unheimliche הוא "לא-מוכר" אולם מסתבר כי פירוש אחר שלה הוא "מה שאמור היה להיות נסתר אך יצא אל האור, סוד שהתגלה": המילה ממזגת לתוכה שתי משמעויות מנוגדות – המוכר והמודחק. מחקרו של יאנטש מצביע על שני מקורות לרגש האיום – דוממים מונפשים, תנועות מכאניות של חולים אובססיביים. שתי התופעות מצויות בבובה אולימפיה בסיפור "איש החול" אבל לצידה אפשר לראות גם בדמות האגדית של איש החול גורם מאיים. הנסיון הפסיכואנליטי מלמד על החשש מפני איום על העיניים כגלגול של חרדת הסירוס. איש החול מופיע בסיפור בשני הקשרים שמצביעים על חרדת סירוס – 1. החרדה לעיניים נקשרת למות האב. 2. איש החול מופיע כמשבית אהבה. לפיכך ניתן למצוא בסיפור התפלגות של דמות האב על שני צידיו, הצד האהוב והצד המאיים לארבע דמויות – בילדות: האב והעו"ד קופאליוס; בבגרות: הפרופסור ספלאנצאני והאופטיקאי קופולה. בשני השלבים הביוגרפיים נתנאל תופס את האחד כמקרב ומגן ואת השני כמאיים. ישנן ראיות בסיפור לכך שגם דמותו של נתנאל מפוצלת, כאשר אולימפיה מייצגת אותו ביחסו הנשי אל אביו אשר נובע מתסביך אדיפוס לא פתור. תופעת הכפיל המאיים מופיעה אצל הופמן ב"סמי החיים של השטן" וממחקרו של ראנק עולה כי תופעת הכפיל מייצגת הכחשה של המוות כהתגלמות ארצית של הנשמה האלמותית, אך בכך אין להסביר את התעוררות רגש האיום לנוכח הכפיל. פרויד מציג דוגמאות מחיי היום יום להתעוררות רגש האיום – בשעה של אי התמצאות, חזרה בלתי מוסברת אל אותו מקום מעוררת הרגשה של דבר שאין ממנו מנוס (בחדר החשוך, ברובע הזונות). הישנות חוזרת של פרטים חסרי ערך (המספר 62). אשליה של התגשמות נבואות לב (שבץ, מכתב מידיד). עין הרע, קנאה לדבר מה המעוררת חשש מפני כוונת סתר של הזולת להזיק. מקור כל התופעות בתפיסה אנימיסטית הרואה את העולם כמלא ברוחות-אדם. היסוד הפסיכולוגי של התפיסה הוא בהדחקת תכנים מאיימים שכאשר מופיע זכר להם במציאות הריאלית, הוא מעלה את קיומם – כמה שראוי היה לו להיות נסתר אך הוא נתגלה מחביונו. האדם המודרני לכאורה התגבר על מחשבות האימים האנימיסטיות, אך הוא אינו משוכנע לחלוטין באי נכונותן, ולכן רמזים עמומים לקיומן מעוררות בו את האיום. הספרות כאיום על הפסיכואנליזה עולה מתוך שימת לב לכך שפרויד מתעלם בניתוח שלו משני דברים – 1. מדמות המספר, אשר שוטח בפני הקורא את התלבטויותיו לגבי אופן הצגת הסיפור, על היות הסיפור הזה סיפור על כתיבה, שעומד על משמעותה של כתיבה ספרותית. 2. מהופעת הבחנות פסיכואנליטיות בגוף הסיפור (קלרה המגיבה למכתבו של נתנאל ללותר ואומרת לו שכל זכרונותיו על קופאליוס נבעו מאימה פנים-נפשית). חוקרים הצביעו על חוסר המתודיות של המאמר אשר כתוב כרומן תיאורטי, מתנדנד בין הבחנות מדעיות, דוגמאות ממחקרים היסטוריים ובלשניים, ניתוחים ספרותיים, סיפורים אישיים. המעמד של הניתוח הספרותי של "איש החול" הוא לא ברור, הוא כעין משענת לתיזה כולה, אבל עיקרו מצוי בהערת השוליים. הכתיבה הנפתלת מרמזת על יחס דו-משמעי לספרות, כאשר ידוע שפרויד התלבט בשיוך הדיסציפלינרי של הפסיכואנליזה וחשש שהאופי ההומניסטי שלה יערער את מעמדה המדעי. פרויד מדבר במאמרו על הכפיל המאיים, ונראה שהספרות כזהה שהוא גם האחר, מאיים על פרויד.
 

מיכי 10

Member
תודה, הנחליאלי.

לא הצלחתי להתרכז כל כך כדי לקרוא את כל זה, אז שמרתי בתיקייה על המחשב שלי, לקריאה בהזדמנות אחרת. ושוב תודה.
 
למעלה