לא, לא נראה לי שזה קשור...
למען האמת גם "פרגון" לא מצלצלת משהו, אבל אני אוהבת את משמעותה, אז זה מאותם מקרים שבהם האהבה לתוכן הקנקן גורמת לו להיראות יפה יותר בעיני המתבונן...
ורק לשם השוואה, הנה הגדרות המילונים: ספיר:
ריתוּי, רִתּוּי [ש"ע; ז'; ריתוּי-, ריתוּיו (שם הפעולה של מרַתֶה)] <רתי> 1. [עח] חוסֶר קִנאה; 2. [עח] יחס נוחַ, סלחנות, ויתוּר (ספרוּתי); 3. [עח] היסוס, רתיעה
מְרַתֶּה [פ'; מרַתה; ריתה, ירַתֶה, לרַתות] <רתי> 1. [עח] (ל-) אינו נוהֵג בּקִנאה, רואֶה בּעַיִן טובה; 2. [תמ] (על) סולֵחַ, מוַותֵר; 3. [תמ] חומל, חס, מרַחֵם
פִרְגּוּן [עח] [ש"ע; ז'; פִרגוּן-, פִרגוּנים, פִרגוּנֵי-, פִרגוּנו (שם הפעולה של מפַרגֵן) (פֵּ"א לא-דגוּשה)] <פרגן> מֶחווה של חוסֶר קִנאה, ראִייה בּעַיִן טובה, אהדה (עגה מֵאידיש) אב"ש 72':
רִתּוּי 1, ויתור, יחס רצון וסלחנות. 2, היסוס. [אצלו אין 'פרגון', הוא ישן מדי) "מילון הסלנג המקיף" (רוביק רוזנטל):
פִרְגּוּן. פעולה או אווירה של תמיכה ועידוד: "פירגון כמו שהוא קיים אצלנו, הוא יותר עמוק מנימוסים וגינונים חיצוניים" (כרמל ויסמן, רשימות, 2003); על פי יידיש: פֿאַרגינען (להסתכל בעין טובה).
פִרְגֵּן. 1. רצה בהצלחתו של מישהו: "עד כדי כך פירגנו בקהל למועמדת אזולאי, שאפילו חולצות מיוחדות הופקו לרגל האירוע" (מירב לוי, ערב ערב, 4.12.04); 2. העניק, נתן: "פרגני לי איזה שני דקסאקולד" (ארץ נהדרת). כפי שאפשר לראות בקלות, "ריתוי" זה פשוט לא זה. זו מילה חלשה ויבשושית של יחס סלחני, רוח טובה כללית, אבל בגדול מדובר במשהו פסיבי. לעומת זאת ב"פרגון" יש לא פעם אלמנט של עידוד ונתינה, וגם עם קריצה, וב"ריתוי" זה פשוט לא קיים. זאת ועוד, ר"ר מציין כערך נפרד גם את "פרגן לעצמו" (הרשה לעצמו, מתייחס בדרך כלל להנאה ומותרות). אז לכאורה במקום "פרגן לעצמך" יאמרו "רתה את עצמך"?
אה... לא רואה את זה קורה.
